איך לגרום לבתי להגיע לטיפול

[מול123]

בתי אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית שלא בנוכחותה. אנחנו ההורים שלה רוצים לעזור לה, אך היא לא מעוניינת בשום טיפול שהוא. המצב כרגע של נתק מאיתנו מאחיה היחיד וכמעט גם מאחותה שהיא השריד האחרון מהמשפחה. היא מאוד בודדה, גם מבחינת שאר בני המשפחה, דודים ודודות שגם איתם היא ברוגז. איך לגרום לה להגיע לטיפול?

 

[ירון מקשקש]

בוקר טוב מול123, קודם כל לדעתי אתם ההורים המשפחה צריכים להבין שהיא בוגרת האחריות עליה ואין טיפול שיעזור לה אם אינה מבינה מעצמה ובוחרת לטפל בעצמה. זה תהליך עצמי שלה ושלה בלבד. אתם לא אמורים לקבל כל התנהגות שלה יחד עם זאת להיות הרבה יותר סובלניים ומבינים ..אם אתם רוצים לחדש את הקשר לדעתי זה חייב יהיה להיות תוך הבנה שההתמודדות עם ההפרעה היא אישית ויכולות לעבור שנים עד שתטפל בעצמה . זה לא כמו רופא שיניים שחייבים ללכת וזה טיפול ידוע מתוכנן וקבוע. טיפול בהפרעות אישיות גבוליות הוא ארוך מורכב ורב שנים. יש לי פה תחושה שאתם מנסים מידי..לקבוע שלא בנוחכותה, להחליט בשבילה מה טוב לה ועם מה היא צריכה להתמודד. אף אחד לא היה אוהב את זה זה לקחת את העצמאות שיש לה ממנה להכריז עליה את לא בריאה ואת אשמה. אניחושב שקודם צריך להחזיר אותה לחיק המשפחה שללא ספק אתם דואגים וכאובים ממצבה..בדרך של הבנות שלא כופים עליה לא אבחנה ולא טיפול שזוהי בחירה שלה מהתובנות שלה וצורך שלה. יחד עם זאת כן לקבוע כללים ברורים לחיים ולעמוד בהם ביחסים בינכם. בלי לחץ מצידכם אבל גם בלי לקבל התנהגות לא מקובלת שלה. בשיתוף אנשי מקצוע רצוי..בשלב הראשון ייעוץ לכם שלא תהיה מעורבת כל ניסיון לגרום לה משהו רק ירחיק אותה יותר. זו הגישה המתונה. יש גישה אחרת שגורסת להניח לה שתחווה את הקושי והמצוקה ומזה ורק מזה מעצמה ( אני חוזר על זה רק מבחירה ותובנה שלה ) תשיג טיפול, שתי הגישות יכולות לעבוד השניה תהיה לכם הרבה יותר קשה. בכל מקרה המ שאתם חייבים וזה קריטי להבין..היא לא חייבת כלום..אי אפשר לקבוע בשבילה אם היא מופרעת או לא..( גם אם פסיכיאטר קבע שלא בנוכחותה ) ואם היא תטפל בעצמה..טיפול נפשי לידיעתי פשוט לא עובד אם "אין מטופל" אם הוא לא בא מעצמו ואומר יש לי בעיה ואני רוצה לשנות..וגם אז שוב זה תהליך שיכול להיות רב שנים ...

בלי שאתם תבינו את זה ותתנו לה את הפתח לחזור ליחסים ..בלי לחץ בלי כפייה בלי לומר לה את ככה וככה וחייבת ככה וככה..אלא לקבל אותה ולקוות שתטפל בעצמה לדעתי זה רק יחריף...אתם לא לבד במצב יש הרבה הורים לילדים עם הפרעות כאלה שמחכים שהם יבואו מעצמם לטיפול...בנתיים עוזרים במה שאפשר..
לעבור את התהליך צריך אתכם ולדעתי גם איש מקצוע שילווה אתכם בדרך זו על מנת ליצור את המצב שאני מדבר אליו שגם קרבתם אותה וגם מבינים שהטיפול תלוי בה ולא בכם.

שנה טובה חג שמח

 

[מול123]

תשמע, אתם לא מבינים, מה זה להתייצב מול אדם שאת גידלת, טיפחת, אהבת, ולהרגיש פחד. אני לא הרגשתי כך עד כה, אבל האלימות שלה, מפחידה אותי. כל המצב שהיא לא מבינה אותי, את המצב שלי. היא לא אותו אדם שגידלתי, היא לא אותה בת שילדתי. אני פוחדת.

 

[ירון מקשקש]

אנו מבינים תאמיני לי יש פה עוד הורים לפחות עם אחד אני בקשר טלפוני שבמצב דומה לשלך..ממש לא מצב פשוט. דיברתי על גבולות ברורים וחדים ואומר פה משהו שיהיה לך קשה איתו אבל הוא מחוייב המציאות..אלימות מכל סוג פיזית מילולית מחיבים טיפול מלא במשטרה עם פסיכיאטר..בעלי הפרעת אישיות צריכים לדעת מוחשית הרבה פעמים שיש השלכות לא נעימות למעשים. איומים אפשר ורצוי לברר..כלל ראשון חוק ברזל לא לאיים בחזרה. לא להרים טונים..לברר את הסיבה האמיתית ..לאיום לרוב זו דרך להביע מצוקה תסכול ממשהו כאב נפשי..ולא איום שיתממש. איום בהתאבדות אין לזלזל בשום מצב וישר משטרה פסיכיאטר כל מה שצריך במיידי. על הדברים האלה אני צריך שתדברו עם בעל מקצוע איך את אתם לומדים את ההפרעה ..איך אתם אמורים להגיב ולהתייחס..ולהכיל את הבת..הבת שלכם כרגע ואישית הייתי שם..לא מסוגלת לראות את מצבה ואם כן לא להודות בו ואם מודה אז הדרך להבין שהיא צריכה רוצה והולכת לטיפול היא לא פשוטה ..אני לא בעל מקצוע לדעת איפה היא ומה חושבת בנפשה. יש מקצוע בפני עצמו של הדרכה שיקומית לנפגעי נפש..בעל מקצוע קודם כל לך לכם...יעזור להבנת ההפרעה שלה ( יש כמה סוגים שילובים..ועוד ואגב אבחנה ממשית אמיתית יכולה גם לקחת שנתיים שלוש יש מחלות שמצריכות מעקב ארוך טווח ) באמת שקשה ברשת לתת תשובות אנו לא אנשי מקצוע לא רואים את המצב לא שמענו אותה בעיקר...אם היא תבוא לפה ותדבר מהצד שלה יהיה טוב מאוד..פה היא תקבל הבנה רחבה יותר . הפורום לצערי לא פעיל הרבה לאחרונה ..מקווה שעוד יגיבו לכם....כי לי תובנות מהצד המופרע לגבי מצב משפחתי אין לי להציע המסלול שלי אחר..התעללות אב שנטש גילוי עריות ועוד...אז כל המסלול שלי שונה ( יחד עם זאת למדתי גם במכללה גם מחזיק בית לבד מסתדר עם הכל יחסית רגוע לעומת העבר ולמרות מחלות פיזיות לא קלות ופגיעה בזיכרון שמכבידה כלומר מכל בור יש אור ) . מה שכן אני יכול לאמר..שיש תקווה כי יש אינטילגנציה מאוד גבוהה לרוב המופרעים..יש מודעות עצמית גבוהה גם לרוב..יש כאלה אומנם שנופלים לבור עמוק לפני שעולים...אבל יש רבים שמבינים יחסית די מהר ועם נזק מופחת ומשתקמים היטב..אבל שוב כל טיפול נפשי היא בחירה שלה ושלה בלבד. אלא אם כן היא מסוכנת תוקפת..אז כאמור לשים גבולות גם עם חוק. זה נשמע לא טוב, אבל המחיר גורם לשינוי. זה במקרה שצריך. שוב ההכוונה מבחינתי צריכה להיות לך לכם..איך מתמודדים איתה בלי לאבד אותה..כלים שאתם צריכים כעת...היתר זה תקווה שהיא תחליט לטפל בעצמה..אין פתרונות קסם כאמור הטיפול בהפרעות אישיות גבוליות הוא רב שנים לרוב..וצריך ללמוד לחיות איתה לאורך הדרך בלי לחץ לטיפול זה יעשה לרוב הפוך יצור מעגל של התנגדות ודרישה שלכם והתנגדות ...ונקודה למחשבה ..לכל מטבע שני צדדים היא מתנהגת ככה חלקית טוענים שזה אי ויסות רגשי מולד...יחד עם זאת יש גורמים סביבתיים ואני לא מכיר משפחה מושלמת שכולם עשו הכל נכון..מהצד שלה יכול להיות שאתם לא בסדר וחלקית בצדק..אז שינוי גישה הבנה המון סבלנות תגובות רגועות ומסגרת ברורה..יעזרו האיך לבצע וליווי מה עושים שקרה כך וכך פה כאמור המקום לייעוץ מקצועי לכם..אני נתתי תובנות שלמדתי על בשרי מהמטפלים שלי הטיפול שלה מבחירה שלה נתפלל שיגיע גם.
שנה טובה

 

[ירון מקשקש]

ומאמר שמסביר אספקטים שונים של הפרעה כולל קטע חושפני ואמיתי מאוד שגם אני מזדהה איתו של בעלת אישיות מופרעת עם מקצוע מפתיע משהו...
משם את יכולה גם לקחת הרבה מידע ותובנות וחיזוק לדעתי לטענה שלי שבמצב שאני רואה אתם כמשפחה צריכים קודם כל הכוונה מסודרת איך לראות אותה לגשת אליה לדבר איתה להבין מה מפעיל הפרעת אישיות גבולית ...ליצור אליה אמפתיה והבנה ממבט אחר...ואפשר לתקן הכל תאמיני!

הפרעת אישיות גבולית | תסמינים, טיפול ומחקר על בורדרליין (BPD)

טיפול פסיכולוגי עבור אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, או בורדר ליין, נחשב סוער ומתאגר. קראו על BPD: אבחון, תסמינים וטיפולים חדשים בהפרעה, כמו DBT ו-CBT

www.tipulpsychology.co.il

 

[ירון מקשקש]

במחשבה יותר עירנית אוסיף גם...שהבת שלך שלכם עדיין אוהבת אתכם מתחת ל"ענן השחור" שאת רואה וחוששת ממנו היא שם..ללא כל ספק אוהבת ורוצה בקרבתכם , היא אותה הילדה שהייתה עמוק בפנים...ההפרעה שעולה למודעות מפריעה זו ההגדרה שלה..יש כל מיני סימפטומים ומצבים ועליות ירידות כעסים וימים רגועים יותר זו ההפרעה..בפנים אהבת משפחה יש גם אם כאובים ופגועים, תזכרו את זה היטב שיש מצבי סופה ...זה לא משנאה זה לא מרוע זה מההפרעה שמדברת......לא הבת שלכם האמיתית שבפנים, לכן ה"תרופה" היא הבנה רוגע מול כעס הידברות שיש איום סימפטיה שהיא תוקפת..( עם גבולות ברורים מאוד )...בשורה התחתונה היא שם...צריך סובלנות וסבלנות ולתת לה לעבור את התהליך שהיא צריכה עם עצמה קודם..וסבלנות הרבה סבלנות. היא שם ואני מקווה ומייחל עבורכם שהיא תחזור ותראה עם ולמרות ההפרעה וניתן אףלהשתחרר ממנה לחלוטין...תקווה יש . שוב שנה טובה

 

[מול123]

שנה טובה, תודה על ההבהרות, אני גם רוצה להוסיף משהו מאוד חשוב. היא למדה תחום של ביולוגיה, והיא מבטלת אפשרות של גנטיקה. אבי סבל מהרבה מאוד מחלות, סכיזופרניה, פרנויות, חרדה, ניסיונות התאבדות, והיה מאוד קשה בבית. אמי האמינה שאם היא תתלונן אנחנו נילקח למשפחות אומנה. כשהוא הסכים לטיפול, אנחנו כבר גדלנו. אנחנו מאוד סבלנו בבית מהמצב מהאווירה. גם כשפנינו לטיפול כל מוסדות הרווחה והרפואה לא נתנו מענה לנו לילדים. אלא רק תרופות לאבי שהביאו אותו להיות אפאטי, צמח ולאט לאט לדהייה ולהעלמות, ובכך גם לסיום חייו. אני מקווה לעזור לבתי לפני שהמצב שלה ידרדר. בינתיים היא עובדת, הכול שביר ולא יציב בכלל. יש לה גם מישהו שאני לא יודעת כמה הוא רציני. בינתיים אנחנו לא בקשר אתה, גם בעצת הפסיכולוג. נקווה לטוב.

 

[ירון מקשקש]

הבנתי אני לא יכול לשלול שהיא צודקת הפרעת אישיות גבולית לא מוכר לי שהיא גנטית . בעיות נפש אחרות כן, יש אבחון של הפרעת אישיות לעת עתה לפחות אפשר להרגע..החשש שלך מובן, בסיפור שלי יש לי אחים מבעל אחר של אימי שהם עם סכיזופרניה..בילדות פחדתי להיות כמוהם זה גם איפושהו מנע אצלי טיפול לפחד יש משקל רב בעיקר אם היא ראתה את זה בעין וחוותה את זה ..את בטח שחווית ומכאן יש לך חשש מוגבר וגם קושי להתמודד בבחינת אוי זה קורה שוב..והיא תהיה ככה וככה בעתיד...שוב הפרעת אישיות גבולית היא לא מחלה היא הפרעה שאפשר להתמודד להשתפר ולצאת ממנה גם יש טיפולים מאוד טובים. שיטת ניתוק הקשר היא גם שיטה לא קלה אבל שיטה, זה מה שדיברתי על מחיר שהיא צריכה לשלם להרגיש את זה, חלק מתהליך. אם הפסיכולוג קבע ככה, אני מבין שהמצב לא פשוט. עכשיו תראי את חוזרת על העיניין של אני רוצה מקווה לעזור לבתי..ומפה את נכנסת לתסכול וכאב צער וכל התחושות הלא נעימות המובנות את אמא שרוצה הכי טוב לבת שלה, אבל, לצערך ולצערי את לא יכולה..זה חלק שאת צריכה לקבל, את יכולה לתמוך להכיל לכוון קצת ..לא לשנות במקומה רק היא יכולה לעשות את זה, גם אם יתדרדר המצב אין מה לעשות כמעט מהצד..את רואה שחורות וזה חלק מן הבעיה, בעיקר אם את משדרת לה את המצוקה שלך והחששות. היא עובדת זה סימן טוב מאוד...השבירות והלא יציבות זה חלק מן ההפרעה..כאמור יש משפחות במצב יותר גרוע בהרבה שהילדים ממש לא מתפקדים גם לא בבית הכל שם מוזנח..הבת שלך לא שם ובכלל בכלל לא בטוח שתהיה שם. הרבה לא יציבים רגשית אבל יציבים תפקודית כולל אני. שוב אני מדגיש הפרעת אישיות גבולית היא לא קלה..אבל ברת טיפול וטיפול טוב שהיא תרצה את זה ותשקיע בעצמה עם מטפלים נכונים וטובים..כל עוד היא לא שם..פשוט חייבים לקבל את זה כמה שזה קשה. שמעי, עובדות סוציאליות למשל אמרו לי אתה צריך טיפול ואתה אשם במצבך ואתה אחראי ואתה ואתה, זה רק גרם לי יותר להתבצר..שהיה ניתוק מהן ומכל הלחץ...שעשיתי דברים מבחירה שלי וממקום שדי נמאס לי רע לי רוצה לשנות ...הלכתי לפסיכיאטרית אמרתי לה עכשיו אני מוכן לטיפול ..גם תרופתי גם פסיכולוגי גם סל שיקום עם מדריכת שיקום ועו"ס שיקומי נפשי...וזה עובד לי כמה שנים, היום אני רק עם פסיכולוג מסיבה מסויימת ..( הייתה לי בחירה התמודדות נפשית או עם מצב של איבוד זיכרון שמקשה על תפקוד יומיומי בחרתי בתפקוד.) אבל מתמיד, התמודדתי לבד והגעתי לבד להישגים שהגעתי..היום אני בקהילות נכים ורגוע יותר אם כי יש לי התקפי כעס אני יותר שולט, מבין שיש לי יום לא טוב כבר בבוקר מבטל פגישה נניח דוחה אותה והולך שיש יותר יציבות...הכל בא מתוכי מבחירה שלי וככה זה עובד טוב למי שמבין משקיע מבחירה שלו ...אני מספר את זה שתביני שהלבד שהיא נמצאת בו יכול להיות הכי טוב לה...בסופו של דבר. גם שתביני שיש צרות גדולות הרבה יותר...מרק הפרעת אישיות. עיצה שלי היי בקשר או כנסי לטיפול בעצמך להוריד את החששות שאת משליכה מאביך אליה ומשפיעות עליך ועל המשפחה אני מניח..שהיא תחזור את גם צריכה להיות אחרת וכל המשפחה כלפיה למעשה...זה דו סיטרי. ושוב נקווה שהיא תבחר טיפול מקווה בשבילכם

 

[מול123]

הלוואי, בעיני הרצון שלה לקבל טיפול זה כבר חצי מהדרך. הלוואי כי כך היא תוכל להחזיק עבודה, זוגיות, את עצמה ושיקום יחסים עם המשפחה, עם אחיה, והכל יפתח בפניה, היא גם תרגיש אחרת. כעת היא מתבצרת בעמדתה ולא יודעת מה לעשות. אבל מה שהיא תבחר לעשות יהיה כנראה בעוד הרבה זמן כי היא לא אוהבת להרגיש מפסידה. ככה זה נראה לה כרגע. אני מכירה את הבת שלי. לפעמים אני מרגישה, איפה הייתי כל השנים האלה? מצטערת שלא נגשתי איתה לטיפול כעוד היה אפשר להשפיע עליה. הזמן מבוזבז, והיא שאין לה מיימד של זמן, אז תבזבז יותר ממנו. צריך הרבה כוחות, ובני המשפחה האחרים לא במיוחד עוזרים. מכל מיני סיבות. אני משדרת לה שאני אוהבת אותה, מחכה לה שהיא תחזור להיות מה שהיא היית ושתהיה לנו תקשורת. והבנה. ושתהיה לי שוב בת.
כואב לכולנו המצב לא פשוט כי היא מקשה כשהיא מסרבת לקבל טיפול. מה שנשאר לעשות זה רק לחכות. תודה על העזרה והעצות.

 

[ירון מקשקש]

נקווה...שמעי אין לדעת עכשיו היא עם עצמה משוחררת אולי הלחץ וההתנגדות תחלש אצלה..זה לא פשוט להודות שאת לא בסדר..לפעמים עוד לא רואים זו המציאות האכזרית של ההפרעה. תראי לא הכי בריא לך לשבת לחשוב אילו ולהצטער..גם איבחון הפרעת אישיות הוא רק אחרי גיל בגרות 18 ומעלה..ואז ממילא יש לה דיעה שלה...תזכרי שהיא צעירה ויש לה זמן לחיות ולעשות ולבנות חיים...גם אם תיפול..

באמת נותר לחכות..ולקוות...שמחתי לעזור...

את מוזמנת בכל עת לשתף, לפחות אני אשתדל להיות פה. מקווה שאחרים גם.

שנה טובה ( תשתדלי להנות ממנה גם )

 

[מול123]

שלום רב, לאחר הרבה זמן שלא פניתי אליך, אני מנסה להבין ולדעת איך להתנהג, כשבתי מחליטה שנעשה לה עוול, כמובן ע"י המשפחה, והיא מחליטה לעשות ברוגז. איך לנהוג אתה? אני לא חושבת שנכון יהיה להתחנף אליה, להתחנן בפניה, לנסות להסביר. נראה לי שהיא יותר תיסגר ואף תרגיש שהיא קורבן ושהיא צודקת. האם אני צודקת? האם ישנה דרך אחרת לנהוג ולהגיע אליה? או שנכון לעשות הוא לחכות שהיא "תתקרר" ותגיע למצב שהיא צריכה אותנו וכך היא תתחיל אותי במשך הזמן להתקרב שוב. המצב הוא שהיא בודדה ועל כן לא כדאי להשאיר אותה במצבה זה. אך כל השאלות נשארות כי אנחנו לא יודעים איך לנהוג אתה בכאלה מצבים. תודה לך.

 

[ירון מקשקש]

היי שוב מול לצערי אין הרבה מה לומר לך...בעיקרו לתמוך בך לעבור את זה ובצורה שהציע
המטפל...ועם המון סבלנות..לך קשה את משליכה עליה לא בטוח שלה קשה בנתיים להיות לבד..ולמעשה את לא יכולה לעשות הרבה אלא להיות שם שהיא תבחר לדבר לתקשר ולעשות משהו בנוגע למצב שלה..פשוט אין מה לעשות..זה כמו לדבר לאדם ששם אוזניות אטומות..אפשר לדבר עד מחר הוא לא שומע כלום..רק את המחשבות שלו. זה בעיקרו המצב, לא לרחם, לתת לה לעבור תהליכים ולקוות אין יותר מזה..שמדברים איתה כבר אז לתת לה לפרוק ..להיות עינייניים..לא לדבר בעיקרו על מצבה ותעשי ותטפלי זה לא יעזור..לדבר איתה רגיל על עינייני היום שלכם..להיות אמא לא מטפלת ולא יועצת ולא דבר אחר פשוט אמא כאילו היא בריאה והכל טוב...ושוב לקוות שהיא תבחר להתמודד ותצליח ותדברו בצורה אחרת בעתיד בלי הבעייתיות..