איך להפוך את הרע שקורה לנו בחיים למקפצה קדימה

[דלית וולאך]

איך להפוך את הרע שקורה לנו בחיים למקפצה קדימה

בדיוק בזמן שאנחנו מרגישים צורך בשינוי...
לא סתם שינוי, אלא משהו גדול ואולי לא קל עבורנו,
קורים מקרים לא קלים לנו או לאנשים היקרים לנו.
כשאנחנו נעצרים לרגע אנחנו כמעט תמיד שואלים "למה דווקא עכשיו,
הרי לפני שבוע התחלתי שינוי דבר שהיה קשה לי לעשות עד עכשיו?
" וכמעט תמיד אומרים "זה כל כך לא מתאים לנו.. כי אנחנו צריכים לעשות...
כי אנחנו בדיוק לפני חופשה... כי בדיוק עכשיו, בעבודה, אני באמצע...",
ועוד המון התייחסויות כאלה ואחרות לתזמון הלוקה בחסר של האירוע.

הסיטואציה יכולה להיות תאונה...דרכים, עבודה...סתם תנועה לא נכונה
שעשינו במקום כזה או אחר שתפסה אותנו ומגבילה את תנועתנו...
פגיעה בהכנסה ... עקב פיטורין בגין צמצומים, הבעל/האישה...
מחלה שמגבילה אותנו באופן כזה או אחר....
אנחנו יכולים לקחת את זה למקום של דאגה, פחד, קפיאה במקום או יכולים
לקחת את זה למקום של גדילה... אוקיי אז אני מוגבל/ת אולי נתכנן את
מה שאני אעשה לכשאחלים... אקום... אוקיי אז היו פיטורין,
אולי נחפש משהוא אחר, אולי נושא אחר, אולי תחום שתמיד חלמנו עליו
ואף פעם לא נראה פרקטי או ישים....אולי פשוט נבדוק מה בחיים שלנו
מתנהל לא באופן הנכון לנו? מה אנחנו עושים לא נכון עבור עצמנו?
איפה שכחנו את עצמנו בכל תהליך ההישרדות היומיומי של עבודה, בית,
ילדים, חברים, וחסר זה וחסר... איפה אנחנו מסתובבים סביב
ה"אין" ולא סביב ה"יש"?

מכירים את המשפט "איפה שנסגרת דלת אחת נפתחת אחרת"
או "אם נסגרת דלת אחת תמיד נפתח חלון". אם תסתכלו ברטרוספקטיבה
על מהלך חייכם תראו שתמיד בדיעבד אתם יכולים לראות את הסיבה לתקלה,
אבל באותה נקודת זמן זה נראה לכם לא מתאים. הרבה דברים "רעים"
שקורים בחיים מובילים בסופו של דבר לאיזו גדילה או שינוי שלא היינו עושים
אותו אלמלא אותה סיטואציה קשה שחווינו. משהו בחוויה קשה או כזו הגדולה
מן החיים מאפשר לנו לעשות ריסט למחשב הפנימי שלנו, מאפשר לנו לשקול
דברים שלא היינו שוקלים אותם ללא אותה חוויה.

אם אבד לנו אדם יקר מאוד, אנחנו לא יכולים להחזיר אותו אלינו גם אם
אנחנו מאוד רוצים... ואם ניתן לאובדן הזה למשוך אותנו למטה איבדנו פעמיים,
את זה שאהבנו ואת עצמנו. זה שאהבנו ואהב אותנו לא היה רוצה שנאבד
את עצמנו... חלק מהאנשים לקחו את האובדן הפרטי שלהם ויצאו למסע של חיים...
את זה שנלקח מהם אי אפשר להחזיר, אבל את אלה שעשויים ללכת בעקבותיו
אפשר למנוע מלחזור על אותה שגיאה, אם מדובר בסמים, אלכוהול, נהיגה פרועה,
כך שהמוות הפרטי שלהם, עם כל הכאב והצער, הוליד חיים לאחרים.
אז הילד/האח/אחות... שלהם לא מת לחינם, במותו/ה ציווה/תה להם את החיים.

אם פיטרו אותנו ממקום עבודתנו ואנחנו מפרנסים יחידים, זה מפחיד,
זה מאיים המחשבה של איך נוכל לפרנס את המשפחה שלנו לא נותנת מנוח.
אבל אם נחפש פתרון ולא בעיה, אנחנו עשויים לגלות שיש פתרונות
שלא חשבנו עליהם ושעשויים להוביל אותנו הרבה יותר רחוק,
מאשר אילו המשכנו באותה עבודה ממנה פוטרנו.

הכל תלוי באופן החשיבה שלנו...סוף העולם, משמע אסון ויש בעיה...
או אולי התחלה חדשה ופתרון. הבדל בין התמקדות "בבעיה"
או התמקדות "בפתרון". סמנטיקה תאמרו, אולי, אבל יש הבדל בין
שני הדברים כמו שישנם שני צדדים לאותו מטבע, מלבד העובדה
ששניהם על אותו קו, בכל צד כתוב משהו אחר עם משמעות שונה.

כל חוויה קשה בעצם, טורפת את הקלפים, ואנחנו יכולים לכעוס
על כל הבלגן או להחליט שזו הזדמנות נהדרת ליצור הזדמנות חדשה.
כי אם אנחנו כבר על הקצה, אין כבר יותר מה להפסיד.
בעצם, כאילו אנחנו מתחילים את עצמנו מחדש. יש דף ריק וכל מה שנחליט
לכתוב עליו הוא חדש ולא היה רשום שם קודם, כל דבר
חדש שנרשום שם הוא רווח נקי שלנו.
אפשר לקחת חוויות קשות כמקפצה למעלה או כמגלשה לאבדון.

אולי תשקלו לקחת את הסיטואציות הקשות של חייכם למקום
של התבוננות ולמידה. תנסו לראות מה עשיתם נכון ומה לא.
קחו את המצבים האלה כמקפצה לגדול ולהשתנות.
תעשו שינויים אמתיים, מהותיים, כאלה שלא היה לכם
האומץ לעשותם בזמן אחר. קחו את ההזדמנות הזאת לכתוב את
הפרק הבא של חייכם באופן שהייתם רוצים לקרוא אותו.
יש לכם עכשיו מקום להזדמנות שניה!
תנו להזדמנות הזאת לקרות, ומעז (אריה) יצא מתוק (דבש).
יותר רע ממה שכבר קיים לא יכול להיות,
ואולי יהיה הרבה...אבל הרבה יותר טוב?

כשנותנים סיכוי אמתי "לטוב" ומפנים לו מקום הוא, באמת מגיע,
על אותו משקל שכשמפנים מקום בארון מגיעים עוד בגדים שמשמחים אותנו