איך להפוך להורים רגועים?

[Nierika]

איך להפוך להורים רגועים?

מה עושים כשמבינים איך להיות עם הילדים ומה לעשות אך קשה לפעמים ליישם את זה בגלל עייפות, עצבנות, ובעיות פנימיות אחרות? אחרי הלידה השניה נהייתי מאוד עצבנית אבל בזמן האחרון מאוד השתפרתי ואני מצליחה ליישם את מה שאני יודעת שנכון לעשות אבל עדיין לפעמים יש פה ושם צעקות מיותרות שאני לא מצליחה להחזיק בתוכי.. איך עושים את זה? זאת שאלה שבטח מעניינת הרבה מאוד הורים! תודה מראש!

 

[עינת גבע]

ראשית חוכמה מודעות עצמית...

שלום רב, ראשית חוכמה מודעות עצמית. שנית, בניית חזון הורי: מהן המטרות החינוכיות שלי, איזה קן אני רוצה לבנות? מהי האווירה שאני רוצה ליצור? מהי הדוגמא שאני רוצה לתת? מפגש ראשון עם הורים בקבוצת הורים היא מתן הזדמנות לכל הורה לחשוב רחוק, לחלום על בית החלומות שלו. מתוך הנחה שכל שינוי יזום מתחיל מפנטזיה חיובית. הבנה עמוקה של משמעות שיטות החינוך, דמויות ההורים כסמל ומופת לחיקוי והפנמת ערכים, ההשלכות של התפקוד שלנו על עולמו הרגשי של הילד ותפקודו - כל אלה נלמדים בתהליך המעורר לעצירה, למחשבה ולגיוס אנרגיה בזמן אמת. הורות היא אחת ממשימות החיים המורכבות והחשובות ביותר. פעמים רבות אנו קהילת ההורים חווים שיש לנו פער בין הידע, הרצון והמודעות התאורטיים לבין המסוגלות ליישום במציאות. מה עושים? א. מבינים שכדאי להיכנס לתהליך מובנה של עבודה עצמית בקבוצת הורים או בייעוץ פרטני . ב. מטפחים בקרבנו את האומץ להיות בלתי מושלמים, עושים את המיטב בכל רגע נתון , מכירים בעובדה שאנחנו בני אדם טועים, (טעויות הן מעבדה ללמידה), מגלים סלחנות כלפי עצמנו. ג. לומדים לזהות את רגשותינו רגע לפני הצפה, או רגע לפני מחטף רגשי ופועלים. יש טכניקות רבות כמו: נשימות עמוקות, יציאה לאוורור, ספירה עד עשר, אמבטיה טובה, המרת מחשבה כגון: הילד עושה לי דווקא ל "הילד פועל בעד עצמו ולא נגדי" . ד. מתאמנים על בסיס יומי בשיטות הנלמדות עד שהן הופכות לטבע שני שלנו ( כמו נהיגה, שחייה וכיו"ב). מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית ומנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.

 

[Nierika]

תודה רבה לך

קשה מאוד ליישם אך כשאני מצליחה מרגישה פשוט נפלא. אני תמיד היתי אמא נהדרת,בחודשים האחרונים משהו השתבש. אני בבית עם הילדים כבר שנתיים וחצי וכנראה שנגמר הסבלנות. אני גדלתי באטמוספרה של ריבים ואלימות בין הורים(לא הרימו עלי יד)

 

[survivorrr]

התחלת טוב מאד במשפט הראשון. תמשיכי משם.

בניגוד למהלת הפורום, אני לא חסיד של תכניות סדורות הרשומות על לוח כל שהוא. הבעיה היא שהחיים לא מתנהלים על פי התכניות שלנו. כאן מתאים הפתיח של טוביה החולב בכנר על הגג שנכנס לבמה כשהוא גורר אחריו את העגלה עם כדי החלב ושואלים אותו איפה הסוס (שנשאר בעיר הגדולה אצל הנפח להתקין פרסה חדשה שלא ניתן לסדר עד כניסת השבת) והוא מדבר עם אלוהים: "ריבונו של עולם, אני יודע שבימים טרופים אלה אתה מאד עסוק. אבל בכל זאת כשיש לך איזה רגע פנוי, אתה יושב לך שם למעלה וחושב 'מה עוד אני יכול לעולל לידידי משכבר טוביה'. אבל מה אתה רוצה מהסוס? מה עשה לך הסוס?" בלשון פשוטה - החיים מזמנים לנו דברים שלא בהתאם לתכניות ואנחנו לא צריכים ולעיתים גם לא מסוגלים להתעלם מהם. לכן הלכתי למשפט הראשון שלך. לדעתי הוא מעיד על רגישות ועל מודעות עצמית - כולל מודעות לבעיות ולקשיים שלך. אם תנסי להבין ולאתר מה גורם לך להתנהגויות שאת לא אוהבת - טפלי בגורמי ההתנהגויות וברוב המקרים תיפתר לך הבעיה. בכל מקרה אל תיבהלי אם לפעמים את יוצאת מגידרך. בן אדם הוא בן אדם ולא רובוט. אז לפעמים את מתפרצת. אז מה. זה לא אסון. אם זה מעייפות - מצאי לעצמך זמן לנוח ותדאגי שלא יטרידו אותך בזמן הזה. לאדם מגיע רגע לעצמו. לא תמיד ולא כל הזמן למחוייבויות המשפחתיות. אם זה מעצבנות - נסי לאתר מה מעצבן אותך וטפלי בו. כנ"ל בבעיות הפנימיות שהזכרת ולא פירטת. לפעמים היחסים בינינו לבין אנשים אחרים (בני זוג, קולגות, שכנים, קרובים וכו') גורמים לנו לרגשות שליליים שאנו מביאים איתנו הביתה ומוציאים את זה על אנשים הקרובים לנו ביותר שבכלל לא קשורים לסיפור עצמו. מזה עלינו להזהר ולפעמים לא יזיק גם להתנצל לאחר מעשה. כשעוד הייתי נשוי, אחד הדברים שהיה מפוצץ אותי זה שאלות חטטניות של החוצפנית שקראה לעצמה אישתי. אני את כל מה שעברתי בעבודה רציתי להשאיר מחוץ לבית כשאני חוזר בערב. אבל לפעמים היתה נתקפת ברצון לעשות לעצמה הצגה של משפחה מאושרת (מה שלא היינו) והתחילה לנדנד כאילו שהיא בסרט ונורא רצתה שאספר לה מה היה היום אצלי בעבודה (לא מאיכפתיות ואהבה. אל תשמחו. היא אהבה רק את עצמה). דחיל-רב-אללה, עד שאני משתדל לא להביא את הצרות מהעבודה הביתה את רוצה אותן כאן בכח? חשוב מאד למצוא לך נישה משלך. תחביב לעסוק בו כפתח להתנתקות מעבודות השגרה - ממש איוורור למוח, בילוי כל שהוא (גם אם זו יציאה להליכה "ספורטיבית") וכד'. העיקר להתאוורר ולשחרר לחץ.

 

[Nierika]

כנראה הבעיה של כולנו

היא שאנחנו מנסים להיות מושלמים ומפנטזים את זה והכל יוצא הפוך במציאות.

 

[גן חיות בבית]

מצאי לך משהו שאת אוהבת לעשות

משהו לעצמך ועדיף מחוץ לבית ואז את מתנתקת לכמה זמן שאת צריכה. זה כמו לקחת אויר ממקור חיצוני. לי למשל עובד הרעיון של ללכת לסרט בקולנוע לבד ואחרי זה לשבת בבית קפה עם ספר. כל הבילוי הוא בסביבות 3 שעות (ואז בעלי בבית עם הילדים כך שלא עולה בייבי סיטר) ותאמיני לי, אני חוזרת רגועה וזה מטעין אותי להרבה זמן. עוד משהו, נניח ואת לא אוהבת את הרעיון, אם את אוהבת לקרוא ספרים. ללכת לחדר שלך, לסגור את הדלת, ועכשיו את יושבת במיטה וקוראת ספר, זה אפשר לעשות רק כשיש עוד מבוגר אחראי בבית, ואת פשוט מתנתקת ממה שקורה בבית, גם אם מישהו בוכה. אבל לזה צריך עצבי ברזל לשבת במיטה לקרוא ספר שאת יודעת שבחוץ יש תוהו ווהו, לכן הצעתי היא שוב ללכת לבית קפה לבד ולקרוא ספר. אלה הם רק הצעות לכיבוי שריפה, בלי קשר צריך לטפל בכל מה שמפריע לך ולשתף את בעלך בבעיה שנוצרה וברגשות שלך.

 

[עינת גבע]

הי, כמה טוב ששבת....

 

[גן חיות בבית]

תודה תודה, נעימה לי הרגשת הנחיצות...

 

[טרנסנדנטלית]

בעזרת תרגול סדיר של מדיטציה

 

[עינת גבע]

בהחלט, גם זו דרך....

מדיטציה, ספורט, יוגה, נשימות עמוקות, יציאה לטבע, שיחה עם חברה טובה כל אלה ועוד יכולות להיות שיטות הרגעה. תודה על הרעיון המשיכי לפקוד אותנו עינת גבע.