איך להתנהל בחופשה בישראל

[קוף מקליד]

איך להתנהל בחופשה בישראל

אני רואה שלא מעט מאתנו נוסעות לישראל הקיץ, אז אולי זאת הזדמנות ללמוד מכן איך לבוא לביקור מולדת בלי לגמור עם הלשון בחוץ.
בשנים הקודמות הביקורים שלי היו ריצה מטורפת, להספיק לפגוש את כולם ולא להעליב אף אחד, להכניס את כולם ללו"ז צפוף וכמובן אני כבר בראש בריטי וקובעת פגישות מראש, אבל החברים והמשפחה שלי בזמן ישראלי ומבחינתם לקבוע שעה לפגישה שבועיים מראש זה מגוחך. בסוף כמובן הכל נקבע ברגע האחרון ואני צריכה לג'נגל בין מחויבויות שונות ועם הילדים...
זה גם סוג של עומס רגשי, יש לי צורך לנהל עם כל החברים ובני המשפחה את שיחות הנפש שקשה לי לעשות בטלפון או באימייל. זה די קשה לנהל שיחות כאלה כשחייבים לרוץ בעוד שעתיים, או שהילדה עייפה ורוצה כבר לישון, או פשוט לפי הזמנה. לפעמים לא בא לנהל שיחות כבדות
וכמובן המתח המשפחתי, אצל מי נישן ומתי נראה את מי וכמה זמן נקדיש לדודים וכו'.
ולצד כל זה, אנחנו רוצים ליהנות מישראל עצמה כמשפחה, בלי להתרכז רק במפגשים חברתיים/משפחתיים.
מה אתן עושות?

 

[rona73]

לי אישית אין את הדילמות האלו

רק הצד שלי במשפחה בארץ,של האיש בבולגריה.

משפחה יחסית קטנה.

10 שנים אני בבולגריה כך שהרבה חברים מהארץ אין.

 

[שירלי של 4]

לא יכולה לעזור לך...

כל הצד שלו גר פה בקנדה או בארה״ב. בישראל יש את הוריי ואת אחי וגיסתי שגרים גם הם בחו״ל ומגיעים עם ילדיהם לביקור ממש כמונו. זהו מבחינת משפחה בישראל.
מבחינת חברים, אנחנו לא אנשים של מיליוני חברים כך שנפגשים בעיקר עם כמה זוגות חברים קרובים וילדיהם ואני יוצאת וניפגשת עם כל מיני חברות שלי שחלקן גר בישראל וחלקן גם כן גרות בחו״ל ומגיעות לביקור בישראל בקיץ.
סה״כ הכל מסתדר על מי מנוחות בלי ריבים ודילמות ובלי לחץ.

 

[מיידלע קוראת ספרים]

מה שעשינו אחרי ביקור אחד

מלא מתח, בדיוק כמו שתיארת, היה להכין schedule של כל הטיול, על לוח שנה, ושי פנו עם כולם.
היו בו תאריכים חסומים של זמן איכות עם המשפחה המצומצמת, ואז כולם ידעו שאנחנו לבד, ובשאר הימים
מי שרצה הצטרף לטיולים שתיכננו, וידע היכן אנחנו ובאילו ימים.

עבד יופי.

 

[מיידלע קוראת ספרים]

שי פנו=שיתפנו

 

[Et tu Brute]

הלוואי שהיו לי עצות

כל הביקורים שלנו עד כה נראו כמו מה שתיארת, והביקור הבא כבר יהיה אחרי הלידה

ואני מניחה שזה ממש לא יפשט את העניינים...

 

[פרפרי אהבה]

אולי מבחינת המשפחה המורחבת-לארגן פיקניק

או משהו כזה לכל המשפחה המורחבת ואז ככה רואים במכה אחת את כל המשפחה ואם יש מישהו קרוב במיוחד- להיפגש גם 1 על 1.

לגבי חברים- להיפגש כמה שיותר בחבורה, להודיע מראש על ההגעה ותנסו לקבוע כך שיהיה לכם סוג של לו"ז מסודר.

אני חושבת שמתי שאחותי מגיעה לארץ -אין ערב רגוע אצלה כי כל דקה חשובה.

 

[Et tu Brute]

לגבי רעיון הפיקניק

ראיתי את זה פה בכמה הודעות. זה לא רע אם ה"בעיה" היא שיש הרבה אנשים שלא באמת מתחשק לפגוש אבל צריך לסמן עליהם "וי" מאיזושהי סיבה. אבל זה לא עוזר בכלל אם יש באמת הרבה אנשים שבאמת רוצים לראות, כי הפיקניק אולי יהיה כיפי ונחמד, אבל בסוף לא תרגישי שהשלושה משפטים שהחלפת עם כל חברה באמת נחשב לפגישה. אז לא שאני נגד לארגן מפגשים רבי משתתפים, אבל הנסיון שלי הוא שזה לא באמת מוריד שום עומס מהלו"ז...

 

[noaronen1]

מסכימה גם אני לא "מתה" על המפגשים הקבוצתיים

הבעיה עם המפגשים ההמוניים שלא יוצא לדבר עם אף אחד.
זה נחמד כדי לסמן v על כל מיני נעלבים שאם לא יראו אתכם, יעלבו נורא.
אבל יש לי חברות, או אנשים שאני רוצה לפגוש 1X1 לא אוהבת שיחות על כלום, לא אוהבת חברים שמדברים על כלום. או שיש שם משהו מעבר, או שלא בא לי על זה.
קחי בחשבון שגם כולם שואלים את אותן השאלות. בביקור האחרון היה לי יום של בת מצווה לבת של אחותי ומשם מאחר הצהריים מפגש אצל החותנת שהכיל גם הרבה חברי משפחה.
יצאתי ממוטטת מהיום הזה, בעלי לא היה, וכל הזמן שאלו את אותן 5 שאלות. כולם חמודים ורוצים לשאול לשלומך, אבל את מוצאת את עצמך, נו אולי דייי כבר??!!!

 

[לילית462]

מתחילה בלהבין שזאת החופשה שלי.

לא של ההורים, לא של הדודים, שלי!
ממשיכה בתוכנית לו"ז. וכן, קובעת חודשיים מראש עם החברים שלי והמשפחה. מסבירה להם את הקושי וגם לוקחת בחשבון שמי שלא רוצה להתחייב לי חודשיים מראש, אולי לא כזה דחוף לו לראות אותי, וזה בסדר אז הוא אצלי בעדיפות נמוכה.
אני דואגת לארגן מפגש משפחתי לכל צד ומבקשת מכ-ו-ל-ם לבוא למפגש הזה.
כך נשאר לי להפגש רק עם מי שאני באמת רוצה וגם רוצה ומוכן לקבוע איתי מראש.
אני גם משאירה זמן ומתכננת ביקורי רופאים וימי כייף רק עבורנו לבד, או עם חברים משפחה כדי שזה יהיה גם חופש עבורנו.

תהנו

 

[noaronen1]

הייתי ככה עד הביקור האחרון ושיניתי גישה

עד עכשיו היה לי קובץ אקסלי עם בוקר צהריים וערב ולפעמים גם לאחרי.
זה היה מתיש לא כיף והאמת שאנשים לא ממש התאמצו לפגוש אותנו איפה שמתאים לנו אלא איפה שמתאים להם. נהגנו בלי הפסקה הילדים היו גמורים. בקיצור ממש לא כיף.
בביקור האחרון בקיץ שעבר לא הודעתי חוץ מלמשפחה הקרובה שאני מגיעה ולעוד 3 חברות קרובות.
הודעתי שהילדים ביקשו להיות עם בני הדודים ואני מתאימה את עצמי אליהם.
ומי שרוצה לראות אותי מוזמן לבוא אלי.
היה ממש סבבה, פתאום לא התרוצצתי בכל הארץ. מלבד זוג חברים שהם מאוד קרובים ונסענו ביחד ללילה בסופ"ש עם הילדים והיה מאוד כיף.
אז השאלה אם האנשים שאתם נפגשים איתם כולם ממש חשובים או שזה מן אנרציה... אני ויתרתי על כל מפגשי האנרציות עם אנשים שלא מתעניינים בי חוץ מ- like פעם בשנה בפייסבוק ואז כשהם שומעים שאני בארץ רוצים שאני אבוא אליהם הביתה לכוס קפה. enough.
אז מה נשאר = משפחה קרובה, שלהם אני מסבירה שיש מה שיש.
באחת הפעמים גם לקחנו רק האחיות לילה לבד במלון כדי שנוכל לדבר בלי ילדים ברקע.
אז זו המלצה אחת של משהו שמאוד נהניתי ממנו, כי אפשר ממש לדבר.
חברה אחרת עושה פעם בשבוע פיקניק אחר הצהריים בפארק הרצליה ומי שרוצה מגיע.
ונעלבים? תמיד יהיו, אז תעשו מה שטוב לכם, זו העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת כי תמיד יהיו כאלו שיעלבו ממה שלא תעשו. חברה אחת נעלבה ממני כי נפגשתי איתה פעם אחת ועם אחרת פעמיים....כשהיא הגיעה לניו יורק היא אפילו לא מצאה זמן להיפגש איתי. אז הבנתי שאני צריכה להפסיק ולעשות מה שטוב לי.

 

[קוף מקליד]

תודה רבה, עצות מצוינות. אנסה לאמץ

 

[ניריתסקוטלנד]

אני מאוד יודעת על מה את מדברת, ואצלי

זה יותר פשוט כי בעלי סקוטי, והוא לא מצטרף לנסיעות, אז יש רק משפחה אחת, ורק הרצונות והצרכים שלי ושל בוני.

אבא שלי ואחד האחים שלי גרים בקיבוץ, בו נמצאים הרבה אנשים שהייתי רוצה לפגוש, ככה שזה מאוד מקל, נפגשים לקפה, בבריכה וכד' בלי זמני נסיעה.

אחרי שבביקור הראשון שלנו בארץ, אבא שלי חשב שאנחנו חייבים להגיע לכל בני המשפחה, ויצאנו עם הלשון בחוץ, הודעתי לו שזה לא יקרה יותר. זאת החופשה שלנו.

אני מאוד משתדלת לרכז, דהיינו להזמין את כל הדודות (האחיות של אבא שלי) אלינו, או שיותר טוב, אל אחת מהן, כמו שקרה מיוזמתן

.
בערב הראשון שלנו בארץ (נוחתות תמיד לפנות בוקר) אני מביאה מאכלים מקומיים ועושים ארוחת ערב אצל אבא שלי (שם אנחנו מתארחות) לאחים שלי, יש לי 3 אחים, עם 3 ילדים כל אחד. ככה אני רואה אותם ביום הראשון, ואין לחץ להפגש. נכון, זה לא זמן לשיחות נפש, אבל זה מוריד את הלחץ.

חברי ילדות, לרוב מארגנים איזה פיקניק של שבת וכולם מתקבצים בכייף. לשימחתי, לא אני המארגנת, הם יודעים שאני מגיעה ומארגנים, אני אורחת

מה שמאוד חשוב לי זה בוני. חשוב לי זמן שלנו ביחד, רק אנחנו. להרגיש איך היא באמת מרגישה, לדבר על דברים שאולי קשים לה ולתת לה זמן רק איתי. לדבר באנגלית ולתת לה לנוח מהעברית, לדעתי זה מאוד חשוב.

אם אני לא טועה כתבת בפוסט קודם שאתם רוצים לעשות זולה על החוף ושחברים יגיעו לשם. זה רעיון מעולה בעיני, צריך רק לבדוק באיזה חופים זה אפשרי.

 

[קסם מעשית]

שני הסנט שלי.....

להכין תוכנית אומנותית מראש
האמת היא שאין לי הרבה ניסיון, היה לנו רק ביקור מולדת אחד, אבל התכוננתי אליו כמו לצאת למלחמה.
הכנתי את התוכנית האומנותית לכל הימים, בקווים כללים. באיזה איזור בארץ נהיה, איפה נישן ואת מי נראה, אבל השארתי למארחים את "האחריות" להחליט מה עושים.
אנחנו נסענו קודם לטיול משפחתי, רק ארבעתינו כמה ימים אצל חברים ומשפחה מורחבת, ואת שאר הזמן חילקנו בין המשפחה שלי לשלו, וכל אחת מהסבתות קיבלה יום נכדות, שהיא תכננה ביחד איתי, כי הבנות עדיין קטנות וסבתות לא רגילות להיות איתן לבד. מעבר לזה, מי שרצה לבוא, בא אלינו, והיו לנו כמה ארוחות מאוד נחמדות.
אבל שוב, זה הביקור הראשון שלנו בארץ, הוא היה קצר יחסית, והיה לנו חשוב לראות את המשפחה.

בביקור הבא, אנחנו גם נשכור דירה כי לגור אצל סבתא זה נעים לאחה"צ לא להרבה זמן.

 

[topgear2]

בעיה ידועה

בביקור הראשון התרוצצתי כמו מטורפת כדי להספיק לפגוש את כולם
נדדתי מבית לבית כדי שכולם יהיו מרוצים ולא יהיו תלונות איפה ביליתי יותר זמן
כשחזרתי לאנגליה הייתי מותשת והרגשתי שאני צריכה חופש (-/
לביקור הבא כבר הפקתי לקחים . דאגתי לארגן הרבה ארוחות משפחתיות כדי שלא יהיו השוואות את מי ראיתי יותר ואת מי לא ביקרתי . נשארתי ללון איפה שהיה לי נוח ולא בהתאם לרצונות של המשפחה שלי כמובן שהסברתי מדוע וביקשתי שלא ייעלבו. דאגתי לבקר את סבתא שלי כמה שיכולתי כי אני יודעת שמאוד קשה לה עם המרחק
נפגשתי עם חברות טובות והורדתי מהלוז חברות של ׳שיחת טלפון פעם ב׳ ומכרי פייסבוק
בביקור הבא כבר אגיע עם הבת שלי אז יהיה אפילו קשה יותר . אני מקווה שיעבור חלק
אני מתכננת לו״ז רגוע ולשמור על השגרה שלה כמה שאפשר . זו הפעם הראשונה שלה בארץ וכדי למנוע התרוצצויות גם הפעם דאגתי להרבה מפגשים משפחתיים ומי שממש רוצה יגיע
אנחנו בחופשה לא במרתון (-:
ועם כל החרדות אני סופר מתרגשת וכבר מחכה שספטמבר יגיע