איך לספר לילדים- לאמא יש סרטן ! ?

[בעילום שם כרגע]

איך לספר לילדים- לאמא יש סרטן ! ?

שלום-
אובחני לאחר אי אילו בדיקות שיש לי סרטן השד
אני צריכה לעבור ניתוח , כימותרפיה ועוד ועוד בדיקות ועוד דברים לחיים החדשים שלפניי.

יש לי בעל נפלא. בנות מקסימות בגילאי כמעט 4 שנים . ו 7.5 שנים . אני בת 32 .
הבנות לא יודעות עדין כלום בעיניין אבל בטוח מרגישות שמשהוא קורה . כי מדברים על הדברים אבל בלי שמות ברורים.
המצב בבית לא נעים יש הרבה התפרציות זעם בעיקר של הקטנה.
הגדולה עם הבכי, יללות התפרצויות מהצד שלה . קטסטרופה בבית !

חשבתי/ חשבנו לספר לבנות מחר( יום שישי )בערב .
האם יהיה נכון כבר לספר? (לא מרגישה שאפשר עוד להסתיר)

היום סיפרתי לגננת של הקטנה כאשר הקטנה לידנו (טעות , נכון?) קצת בכיתי , קצת היה קשה דיברנו הרבה זמן היא אמרה שתעביר את הטלפון שלי ליועצת חינוכית של הגן וזו תדבר איתי מה שטרם קרה .
למחנכת של הגדולה אני כניראה אספר מחר יום שישי .
האם טוב לספר לפני הבנות?
אולי הן צריכות לדעת לפני המורה ? אבל מצד שני רציתי לשמוע טיפים- להתייעץ ואולי לשתף עוד אדם...

ואם כבר אספר אז מה להסביר לבנות ? איך לעשות זאת?
מנסיונכם איך תיהיה התגובה שלהן ישאלו שאלות? יתעלמו? יצחקו?

תודה לכל עזרה -עידוד -עצה

 

[גרא.]

בעילום שם כרגע,כדאי להכנס לאתר של האגודה

למלחמה בסרטן המצ"ב המסביר מה עושים במצב כזה.תגובה יכולה להיות שונה,ממבוכה,ביטוי של פחדים,והעלאת שאלות לגבי העתיד.כדאי להכין את עצמך לכך.
תהיי בריאה.
http://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=6104

 

[בחיק החיות]

כמה קשה להכיל בשורה כזו, ולהתמודד עם כל המחשבות, ובמקביל גם לדאוג לרווחתן הפיזית והרגשית של הבנות. אין ספק שאת מתמודדת כרגע עם הרבה מאוד

אני מסכימה עם תחושתך שזה משהו שכדאי לספר בהקדם, וכי הבנות בהחלט מרגישות שמשהו קורה. ככל שידעו יותר מוקדם כך רמת החרדה שלהם (וגם שלך מאיך יגיבו וכ'ו) - תפחת...

אני חושבת שיקל עליך אם תחשבי לפני כן (ביחד עם בעלך) איך מנסחים להן את הדברים, וכדאי מאוד שגם אביהם יהיה נוכח בשיחה עצמה.
להסביר במילים פשוטות שהיית לפני שבוע אצל הרופא, והוא מצא שאת חולה וכדי שתבריאי את צריכה לעבור כל מיני טיפולים (אם בוודאות יודעים אז אפשר להכין אותם לכך שתצטרכי לעבור ניתוח).
לא הייתי מפרטת מעבר לזה עכשיו (אלא אם כן ישאלו וירצו לדעת דברים ספציפיים).
בהמשך,כשתתחילי בפועל לטפל, חשוב להכין אותם לזה שעכשיו תהיי יותר בבית ולא תלכי לעבודה תקופה, ולכך שתרגישי לא טוב ואולי תהיי חלשה וכו' - לפי השינויים שיתרחשו בפועל...

זה בסדר אם במהלך השיחה תבכי לידן, או תהיי עצובה. זה טבעי, ובכך שיראו שגם אתם מרגישים זאת ירגישו נוח עם התחושות שיעלו אצלן.

שמעתי בדיוק השבוע אישה שהחלימה מסרטן השד, שהכינה את בנותיה לכימותרפיה בכך שאמרה שמרוב שהתרופה הזו טובה וחזקה ונלחמת במחלה, היא גורמת לכך שהשיער נושר.

כמו שגרא. כתב - כל אחד יגיב אחרת לשמע דברים כאלה. יש ילדים שיסתגרו ולא יוציאו מילה על הנושא יותר, יש כאלה שיתחילו לבכות, אחרים ישאלו עוד ועוד שאלות כדי להבין מה קורה ולהרגיש יותר שליטה ועוד ועוד.
כל תגובה כזו היא כמובן טבעית. יש תגובות שיופיעו מיידית, ויש כאלה שיופיעו לאחר זמן מה.
חשוב להיות מוכנים לכך, ולקבל כל דרך התמודדות שנפשן של הבנות מכוונת אותן אליה. כשהן שואלות שאלות - תענו בכנות. עם כמה שקשה לחשוב על זה עכשיו - ייתכן והם ישאלו האם את יכולה למות. אני ממליצה שלא להבטיח להם שזה לא יקרה. עדיף למקד את השיח בכך שאת תעשי הכל כדי להילחם במחלה ולהבריא וכ'ו וכ'ו, מאשר להבטיח דבר שאף אחד מאיתנו לא באמת יכול להבטיח, לצערי.

גם אם הן נסגרות ולא מעוניינות לשוחח על כך - הדבר שחשוב הוא רק להשאיר להן - פתח ולהגיד שתוכלו לדבר על כך בהמשך, כשירגישו יותר נוח (לשאול, לבטא רגשות וכ'ו).

מעבר לכך, גם ברמה מקצועית וגם ברמה האישית - ממליצה לך בחום לגשת לאיש מקצוע שיוכל ללוות אותך בתהליך הקשה הזה של ההתמודדות עם המחלה. את לא צריכה לסחוב את הכל על הכתפיים לבד, ובאופן טבעי יש לנו נטייה לשמור הרבה בבטן כדי להגן על הקרובים והאהובים עלינו, וזה לרוב מוסיף לנו נטל נוסף.
בבתיה"ח יש פסיכו' שמטפלים - כמו גם, העו"סית במקום יכולה להפנות אותך למטפלים שעובדים מחוץ לביה"ח.
זה עושה הבדל משמעותי כשיש אדם אובייקטיבי מולנו שהולך לצידנו במהלך המאבק הזה, ואנחנו לא צריכים לדאוג לו - אלא הוא שם אך ורק למענינו.

מקווה שהצלחתי לסייע מעט....
ולך - אני מאחלת רק בריאות והחלמה מהירה מהירה

 

[בעילום שם כרגע]

תודה - תודה תודה

עזרת הרבה וגם גרא עזר מאוד..

שוב הרבה תודות

 

[בחיק החיות]

רק בריאות

 

[smile li]

כל כך רציתי להשיב לך,

תשובה ארוכה ומפורטת ולצערי יכולתי רק לקרוא את הודעתך ולא להשיב (המחשב שלי היה מושבת עקב וירוס בשבוע האחרון).
ענו לך תשובות נהדרות ואני רק אציין בנקודות את הדברים הבאים:
* כדאי לספר לילדים את האמת ובהקדם, בהתאם לרמת תפתחותם הקוגניטיבית והבשלות הרגשית, אך מבלי להיכנס לפרטי פרטים (הילדים חשים שמשהו אינו קשורה ויכולים להופיע סימני מצוקה ומחשבות על תרחישים גרועים ומפחידים).
* הסבירו שהמחלה היא עובדה נתונה שקרתה ללא קשר למשהו לא טוב שאמא עשתה, או חלילה שהם גרמו לכך. אנשים חולים לפעמים ללא סיבה, אבל יש טיפולים ואמא תהיה בסדר.
* כדאי ששני ההורים ידברו, כדי שיתקבל הרושם שזו התמודדות משפחתית ואפשר לדבר גם עם אבא וגם עם אמא על כך. כולכם כמשפחה אחת בסיטואציה הזו.
* גלו אמפטיה ותנו לגיטימציה למענה על שאלות, גם אם הן לא יופיעו מיידית בשיחה, אלא בהמשך.
* המסר הוא שאתם, כמשפחה, גוף אחד: נלחמים יחד ומנצחים. נקודה. ההתמודדות היא לא של אמא, היא של כולם.
* חשוב לשמור על שגרת חיים רגילה ככל הניתן, כול גבולות ו"חוקי הבית". נכון שהמצב שונה, אבל אין זה אומר שכדאי לפרוק כל עול מתוך חשיבה ש"הילדים מסכנים" וצריכים להתחשב בהם בתחשבות יתרה. המצב יגבה מחיר כבד, במיוחד בהמשך ולכן, כאמור, כדאי להמשיך ולנהגו כפי שנהגתם בשגרת יומכם עד כה.
* על תתביישו לקבל עזרה חיצונית מקצועית, אם תרגישו צורך.
* עדכנו את המורה והגננת של הילדים במצב.

ודבר אחרון: אני ממליצה בחום להיעזר בספר הילדים "יש סרטן בבית" מאת ליליאנה גרשנזון (פסיכולוגית קלינית) ופרופ´ דינה בן-יהודה (רופאה המטולוגית). בסיפור מסופר על אם המשפחה שחלתה בסרטן השד. מדובר בספר מצויין.

והכי הכי חשוב - החלמה מהירה!!!!

 

[בעילום שם כרגע]

תודה תודה תודה ...

אנח נו כבר אחריי ההסבר לבנות.
הן היו בשוק - פחות מהמחלה יותר מהמילה - סרטן !
גם אני עדין השוק...

מאז התחיל דיבור בבית על מוות . על החלמה . על טיפולים.
יש צחוק . יש הומור יש כעסים ...
המורות - גננות יודעות כולן ניתרתמו במילים ניראה מה ימים יגידו .

יהיה בסדר חייב להיות ..
כל ספר אכן יעזור תודה . יש גם הספר- סרטן ולא כזה שיש בים. גם נחמד.

רק רק רק בריאות לכווולם