איך לעבור את פסח בשלום בפרק ב'

[סיגל קפלן]

איך לעבור את פסח בשלום בפרק ב'

[URL]http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4943994,00.html[/URL]
לפני כמעט 16 שנים, הופעתי בפתח דלתה של עורכת מגזין "להיות הורים" (מעריב), Amalia Shimshony עם בטן של חודש שמיני והכרזתי "שמי סיגל אני אמא "חורגת" ואין לי מושג מה עושים עם התפקיד הזה." אמרתי לה שאני מבקשת ממנה שתאפשר לי לכתוב בעיתון על הנושא כי אני לא מצליחה למצוא אף חומר ברשת ואני יודעת שאני לא לבד.
עמליה היתה הראשונה שהרימה את הכפפה ונתנה לי את הכתבה הראשונה. מאז התגלגלתי לעוד עיתונים וכל מקום דחפתי כתבות בנושא- "פאנל אמהות לא ביולוגיות" (סגנון) כתבה על זוגות שהתגרשו יפה (זמנים מודרנים) סדרת הכתבות "כאן גרושים בכיף" (Xnet) ועוד.
כיום אני שותפה מנהלת במיזם ילדים לפני הכל יחד עם Michal Feffer ובהובלה המקצועית של Tirtsa Joels. המיזם נמצא תחת עמותת טופז ופועל למען ילדים ומשפחות במצבי גירושין שזה כולל את המעבר למשפחות חדשות ומעלה כל הזמן כתבות בנושא. שליש מהמשפחות במדינה ישראל הן משפחות גרושות . 70 % ממשפחות פרק ב' (על פי נתונים של ה OECD )מתגרשות.
חוסר בידע הוא המכשול הכי גדול בדרך להצלחה. חבל שהרבה נופלים שם. לקראת פסח הוצאנו את הסרטון השני שלנו, בסדרת הכתבות של המיזם. תעקבו, תפיצו כי בטוח יש אנשים בסביבתכם שזקוקים למידע הזה. שנמצא בעמוד הפייסבוק "ילדים לפני הכל". אני מצרפת את הכתבה שיצאה היום בXNET.
חג שמח.

 

[קמלה דווי]

ילדים לפני הכל - האמנם קיים מדרג היררכי? חפירות לערב פסח

אתחיל בגילוי נאות - אני אישה ללא ילדים (וללא רצון בילדים), בת זוג מזה כשנה לגבר גרוש, אב לשלושה ילדים. כתמיד, נקודת המוצא שלי היא שנסיבות חיינו יוצרות את הגישה שלנו, ואין בה כל אמת מוחלטת שהיא, אלא הבעת דעה והשקפה אישית הנכונה לאותו זמן ולאותו מקום.

בתחילת הדרך הזוגית שלנו שמעתי לא מעט את ההתייחסות מצד אנשים רבים לכך שאני לא אהיה ב"מקום הראשון" אצלו, כי המקום הזה תמיד שמור לילדים.
התגובה שלי היתה שמבחינתי אין כל תחרות ביני לבין הילדים ולכן עצם המונחים שגויים בעיניי. אני חושבת שההתייחסות ל"מקום ראשון" ו"מקום שני", שחלק מביטוייה הם האמירה "ילדים לפני הכל", היא חלק ממה שמכשיל מערכות יחסים, גם בפרק ב' אבל גם בפרק א'.

הגישה שלי תמיד היתה שלילדים, מעצם היותם ילדים, יש צרכים מסוימים - פיזיים, רגשיים, אינטלקטואליים וכדומה - שצריכים להיענות. עם זאת, הדבר לא שולל וכלל לא קשור לעובדה שגם למערכת היחסים של ההורים יש צרכים, שגם הם - בכדי שמערכת היחסים תיצלח - צריכים להיענות. אם אני משוחחת עם בן זוגי על קושי מסוים שעולה מול מי מילדיו, אני יודעת שהוא ואני נעשה את המיטב כדי לפתור את הקושי. אנחנו לא רואים את הזוגיות ביננו כמערכת נפרדת מהילדים, ולא מכירים בקיומו של מדרג היררכי, אלא משתדלים להתנהל מתוך ההבנה שמדובר במערכות שמתקיימות ביחד, באותו מרחב ובין האנשים החשובים לנו ביותר, ומשפיעות זו על זו.

אני מכירה לא מעט זוגות בפרק א' שהתרחקו מאוד זה מזו לאחר הולדת הילדים. בהכללה גסה, מדובר במקרים בהם האישה ראתה עצמה כ"אמא במשרה מלאה", והפנתה את מרב משאביה אל הילדים, על חשבון המערכת הזוגית. התוצאות לא איחרו לבוא, אם בדמות פרידה, בגידות או סתם נישואין נטולי אינטימיות וקרבה. כך שגם בפרק א' המחשבה ש"הילדים לפני הכל" יכולה להיות לא פחות מהרסנית, כי היא נותנת לגיטימציה להזנחת מערכת היחסים וצרכי בן הזוג.

הנקודה שלי היא שהילדים לא באמת במקום הראשון. הם גם לא באמת במקום השני. מי שרוצה הורות טובה וילדים שמחים ובריאים צריך להשקיע בכך ולא להזניח, ואם יש לו בן/בת זוג - גם הם צריכים להשקיע מכך. מצד שני, הדבר נכון גם למי שרוצה מערכת יחסים טובה, שמחה ובריאה - בין אם בפרק א' ובין אם בפרק ב'.

המחשבה שיש מדרג היא לא מחשבה נכונה, לדעתי, למסגרת משפחתית. מסגרת משפחתית מחייבת הבנה של השפעות הדדיות, נדיבות, היעדר אגו, נכונות לראות את האחר ולהיענות לצרכים שלו, אבל גם ראייה אמיתית שלי עצמי ושל הצרכים, היכולות והמגבלות שלי, ולכבד הן את זה והן את זה. לדעתי, זה ההיפך המוחלט מהמחשבה "את לעולם לא תהיי במקום הראשון אצלו", או "הילדים לפני הכל".

שיהיה חג שמח!

 

[סיגל קפלן]

לשאלתך

קמלה תודה על התגובה, הפתיחות וכל ההזדמנות להסביר.
המיזם שלנו "ילדים לפני הכל" אין בו דבר כדי להעיד על מדרג הררכי. הכוונה בשם היא שהילדים לפני הכל משום ששום דבר בכל השינויים האלו של גירושין ומשפחה שניה הם לא בחירה של הילדים וברוב המקרים הם נשמטים בתוך התהליכים האלו.
במילים כלליות אסביר- גירושין הן החוויה השניה הטראומטית בעוצמתה אחרי אובדן עבור ילדים ועבור מבוגרים. בפרק זמן קצר הם חווים שינויים רבים שאין להם שליטה עליהם ומשפיעים על היבטים רבים בחייהם. הם נאלצים להיות עדים לקונפליקטים בין ההורים, שינוי מגורים, לא פעם ירידה באיכות החיים, שינוי בחלוקת התפקידים, באווירה, ירידה בפניות ההורית כי גם ההורה עובר משבר ואם נכנס מבוגר חדש לחייו (שוב, זו לא בחירה שלו) הילד צריך להסתגל, במידה ונכנסים ילדים נוספים יש גם פחד לאבד את הבלעדיות על ההורה ואם יש מתחים בין שני הבתים הוא מגן על ההורה שנתפס כחלש יותר. מה שיוצר הרבה בלבול.
את אומרת נכון להסתכל על הצרכים של כולם בתוך המערכת וזה בדיוק מה שאנחנו מלמדים הורים. רק שהרבה פעמים הורים נשארים בסכסוך ביניהם ולא פנויים לצרכים של הילדים.
אין היררכיה, יש משפחה שניה שהשוני בינה לבין ראשונה הוא קודם כל בנקודת פתיחה שבמקום להתחיל רק מזוגיות היא מתחילה מזוגיות ומשפחתיות. וככזו צריך להתחשב בכולם. להבין את הקצב, את הסוגיות הרגישות את התפקיד של כל אחד. ולזכור בתוך כל זה להקדיש זמן לזוגיות, כי להורה ביולוגי מאד "קל" ליפול לתחושת אשם שלא עוזרות לאף אחד במערכת.
ילדים הם לא במקום הראשון, ובכל זאת לפני הכל. בהבנה שיש להם צרכים שונים בתוך כל השינויים האלה (זה ממש לא ברור ) ושיש ללמוד אותם להבין ולהתייחס אליהם, כי רק כך זוגיות שניה תוכל להגיע לאווירה הרמונית.

משהו אישי, הרבה אמהות לא ביולוגיות ללא ילדים מרגישות במקום השני, זה הגיוני כי באיזה מקום האם הלא ביולוגית הרווקה היא מיעוט בתוך המערכת המשפחתית המשולבת. בן הזוג הוא מפתח חשוב להשתלבות הזאת וביחסים טובים שנבנים לאט והנגשה לצרכים, הגבולות האלו משטשטים
חג שמח