איך לריב בלי לריב- אירוח!!

איך לריב בלי לריב- אירוח!!

איך רבים בלי לריב? האם זה טוב לריב? איך מדברים כשכועסים, מה עושים? ועוד ועוד ועוד... זה המקום להעלות את כל אשר על ליבכם שקשור בריבים עם ההורים, עם הילדים ואפילו עם האחים. ביום א' ה- 16/12 בשעה 20:00 תתארך בפורום סנדרה רגב, מגשרת ותענה על שאלותיכם בנושא. ניתן להתחיל לשרשר כבר עכשיו....
 
פיוזים קופצים!

יעל יקרה! שאלה קשה.... תחשבי רגע עם עצמך... האם הם באמת מעלים לך את הפיוזים??? מה בדיוק הגורם לפיוז לרתוח? האם ז קשור למשהו שהם אומרים, עושים או לא עושים.... אם תבחני לעומק את הסיטואציה והגורמים כל פעם שאת חשה שהכעס עולה, אולי תגלי שהיתה שם סדרה קבועה של מעשים, אמירות,ציפיות שלא מומשו, עייפות וכו'... ברגע שאנחנו מגלים את התבנית ומה כל חוליה מכילה בתוכה, קל יהיה לנו יותר לפרק את השרשרת של "הפיוזים" ולשבור את ההתנהגות השלילית ולהפוך אותה לחיובית יותר. טיפ: ככל שאנחנו מקשיבים יותר לצרכים גם של הילדים הקטנים ביותר, הסיכוי שהבקשות שלנו יתמלאו ויתממשו גדול יותר. בהצלחה!
 
האמת,

ששמתי לב שמה שהכי מקפיץ אותי זה כשאני עסוקה עם הקטנה והוא עושה דברים מתוך ידיעה(?) שאני לא יכולה לעשות כלום. וגם כשוא "מצפצף על מה שאני אומרת. ומדובר בילד בן 4...
 
ילד בן 4 עם חכמת חיים../images/Emo8.gif

הוא קלט אותך כבר, הבין שככה את נכנסת לסטרס והוא מקבל את רצונו... הרי א עסוקה עם הקטנה ולא יכולה להתפנות אליו...אולי תנסי בפעם הבאה שאת מגיעה לקטנה לקרוא לו שיבוא לעזור לך? לשתף אותו? לשבור את התבנית? "מצפצף" על מה שאת אומרת זו התנהגות ברורה לבדיקת גבולות הרי - אז מי כאן קובע את הגבול? ברור שאת! תלוי בך עד כמה הוא יוכל להמשיך בכך, ותאמיני לי יש להם אורך חבל ארווווווווווווווווווווווווווווווך מאוד. ככל שהתבנית הזו נתפתחת מהר יותר , תוכלי לתקשר איתו טוב יותר.
 
הוא עושה את הדברים בעיקר כשאני מניקה

ושם ככל הידוע לי, הוא עדיין לא יכול לעזור לי...
. אז מה עושים? אני לא מאמינה בעונשים, ויחד עם זאת אני שומעת את עצמי כל הזמן מאיימת וכן שולחת לחדר כשהוא עובר כל גבול...
 
הנקה וחדר../images/Emo13.gif

אולי הוא לא יכול לעזור לך ממש להניק
אבל הוא יכול להיות בקרבתך בזמן ההנקה, או שיכול לעזור לך להביא משהו, להחזיק את היד של הקטנה או כל בר שיתן לו הרגשה שלמרות שזה הזמן של הקטנה- הוא רצוי בסיטואציה הכל כך אינטימית גם. הפריבילגיה של ילד בכור היא שאין לו מתחרים! הוא לבד בכל השלבים.... הילד השני כבר נולד לתוך משפחה והוא מראש מבין ש"לבד" ממש הוא אף פעם לא יהיה ... השלישי איך אומרים "כבר גדל לבד..." אני בטוחה שאם יצא העוקף מרגעי הקנאה באינטימיות שלך עם הקטנה והוא ירגיש שזה בסדר גם בשבילו ושאת עדיין שמה לב גם אליו, הוא יעדיף ללכת למקום אחר כי זה יתחיל לשעמם אותו.
 

hedvalib

New member
כמה קרדיט מעניקים לילדים?

אז ככה, ציינת שבנך בן ה-4 מוצא לנכון לעשות דברים שלא מקובלים עליך בדיוק, אבל בדיוק כשאת לא יכולה לא להגיב ולא לעשות לו משהו. לא בדיוק מבינה מה את צריכה לעשות פרט לזה שתתיחסי אליו. בנך יודע (!!) מהו הזמן לבדיקת כנות הצהרותיך על אהבתך אליו וזה בדיוק(!) הזמן המתאים לבדוק זאת. כיצד? אסביר עצמי, אם את עסוקה בשיחה בטלפון, נניח, והוא רוצה אותך עכשיו ואת אומרת לבר השיח שלך שאת חייבת להתיחס לבנך ותשובי אליו מאוחר יותר, סימן הוא שאת אכן עשוה ה- כ- ל עבור בנך. זאת הבנת העולם שלו (!!) זאת היתה דוגמה בלבד, חפשי בהתנהלות היומיום מקרים בהם את עסוקה ובנך רוצה את יחסך/קרבתך, וראי שדוקא אז אם את לא פנויה עבורו הוא יעשה X-Y. מכאן, התובנה היא: נסי למצוא תמיד (!) איזו פעילות לבנך (כאשר את עסוקה במשהו אחר) שהוא יכול לעשות אותה בקרבתך המידית. חישבי על כך, חדוה
 
מריבות בין אחים -

הבכורה שלי בת 9+ והזאטוט בן 3. לרוב הם משחקים מאוד יפה ומשתפים פעולה. אבל - הוא מאוד דעתן והיא מאוד וותרנית והוא מנצל את זה - למשל אם היא יושבת לאכול הוא מציק לה כדי שתפנה לו את המקום ותעבור כיסא - תמיד זה נגמר בזה שהיא עוברת כיסא והוא יושב במקום בו מתחשק לו. זה מלווה בצעקות שלו, בבכי שלה, בנסיונות שלי לפשר-לא תמיד אני רוצה שהיא תוותר רק כי היא "בכורה" והוא "קטן" איך פותרים את זה? תודה
 
מריבות בין אחים

שלום לך, ציטוט "הוא מאוד דעתן והיא מאוד ותרנית והוא מנצל את זה". זהו ענית בדיוק לעצמך, הוא ניסה פעם, פעמיים, רא כי זה מצליח לו ואז הבין שהנה יש לו כאן כפתור פלאים ללחוץ עליו כל פעם שמשהו סתם כך מתחשק לו, הוא רוצה לבדוק את מעמדו, מעוניין לקבל קצת תשומי, או סתם משועמם.... יש חשיבות רבה לכך שהגדולה לא תתפס כ"חייבת" לוות לקטן, זה יוצר תפקידים בתוך המשפחה שנכנסים כדפוס התנהגות עמוק וקשה מאוד להיחלץ מהם מאוחר יותר. הפתרון הוא תמיד בשיחה, בהבהרה, בנסיון להגיע לשיתוף פעולה בין שניהם, יכול להיות שלפעמים היא תוותר, ולפעמים לא- אבל שזה יהיה נתון לבחירה. יש לה צרכים בדיוק כמו לקטנצ'יק כולל כאלה של מיקום במשפחה, תשומת לב וכו'... תפקיד הבכורה הוא משמעותי ומביא איתו הרבה אחריות. כדאי לנתב אותה לאפיקים חיוביים של דו שיח ושיתוף פעולה. מצעקות אף ילד עדיין לא נמס.... איך אני אומרת: אמנם הם מתוקים אבל לא עשויים מסוכ נטו... ועל כן לרוב אנחנו נבהלים כל כך מהצעקות שנוטים לוותר. כדאי כבר בגיל צעיר להכניס דו שיח משתף. בהצלחה! סנדרה
 
למעלה