מהו חנון
יש כמה סוגים של חנונים, אבל המכנה המשותף היחיד שהצלחתי למצוא לכולם הוא חוסר יכולת להבין – מבחינה חברתית - איפה להפסיק. לחנון אין את הרגע הזה בו הוא אומר "די, אני מתלהב מדי מנושא שלא יביא לי נקודות חברתיות, אני מתאמץ מדי". אולי זו בכלל היעדר הבנה לאן נושבת הרוח, ואולי ההבנה קיימת, רק היישום שלה נעדר קלילות. כך, לחנונים יש נטיה להתלהב באופן לא סביר מנושאים איזוטריים (כמו מאובנים), וגם נושאים שנחשבים אצל הציבור פופולריים (כמו מוזיקה), יהפכו אצל החנונים למטרה להתמקצעות מוגזמת, נישתית וטרחנית, ובלי ה"פאן" הקליל שברדידות. גם חנונים שהתעמקות וסקרנות אינה מנת חלקם, ניתן לראות בהם הגזמה בהתלהבות מדברים מסוימים: במקום בו הדבר המגניב לעשות הוא להיות דרך אגבי ומסויג, החנון לא יכול שלא אובר-להתלהב. כך, למשל, רבים מהחנונים יחזרו על בדיחה פרטית שוב ושוב, הרבה אחרי שהפכה תפלה. הם יקדישו לתחביבים זמן רב מאוד, משמעותית יותר מהאדם הממוצע, ולא ישתעממו בקלות. דוגמא נוספת היא האלהה מהירה מדי וחסרת ביקורת של אנשים ("ג'וס וידון גאון!"), יצירות ספרותיות בינוניות, סדרות/סרטים וכד'. תכונות נוספות שנכונות לחלק גדול מהחנונים: חוסר בטחון, מראה מוזר, לבוש "אפור" ולא אופנתי, תנועתיות משונה וחוסר מודעות לאיך העצמי נתפס ע"י אחרים – כל אלה אפשריים, אבל ממש לא מתחייבים. מה שכן, כמעט תמיד יש משהו ווירדי בחנון, אפילו אם קשה לשים עליו את האצבע. סממן נוסף שקיים אצל חלק הוא דמיון מפותח – דמיון הוא דבר חשוב ויפה, אבל חלקו, אני בטוחה, נובע מכך שחייהם האישיים אינם מספקים. חלק מהחנונים מוכשרים בענפים מסוימים, אבל יחד עם סוג האינטליגנציה הזה מגיע בד"כ גם חוסר בכישורים חברתיים ומודעות עצמית, קרי היעדר אינטליגנציה חברתית. אני לא חושבת שנכון לומר שככלל, חנונים חכמים יותר מהאדם הממוצע, אפילו אם בנושא זה חנונים שמחים לחלק לעצמם מחמאות.