איך מגיעים לעיוורים שרוצים כלב נחיה?

[אבא של נעם]

איך מגיעים לעיוורים שרוצים כלב נחיה?

המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים עומד בפני משימה, איך לומר, מוזרה קצת: מספר הכלבים שעוברים אימון והופכים לכלבי נחיה עומד לגדול, ומספר העיוורים הממתינים לקבל כלב נחיה אינו גדל. מה לדעתכם צריך לעשות כדי להגיע לאותם עיוורים שכלב נחיה יכול לשנות את חייהם, והם אינם יודעים זאת עדיין? האם יש דרכים יעילות להפיץ את הנושא בקרב קהילת העיוורים? ולמה מוזר? כי הייתי מצפה, כאדם רואה, שהמון עיוורים ירצו כלב נחיה, ומסתבר שזה כנראה לא קורה במציאות.

 

[אבא של נעם]

זהו, לאף אחד אין איזה רעיון קטן?

חבל, חשבתי שיהיו כאן כמה רעיונות, ונוכל ללמוד משהו. נסו לחשוב, אולי בכל זאת יצוץ.

 

[nitsanal]

ידוע שזו נקודה בעייתית....ואכן זה נראה מוזר

לכאורה, כלב נחיה נראה פתרון נפלא לניידות ואכן עיוורים הנעזרים בכלב נחייה מספרים על עצמאות חדשה ויכולת ניידות מצוינת (מישהי שיש לה כלב אפילו סיפרה לי שהיא עושה הליכות עם ווקמן). מעבר לכך יש לכך השלכות חברתיות היות וכלב הוא בד"כ מוקד משיכה, מוקד מקרב, אמצעי שנוח לשבור את הקרח בעזרתו ויתרונותיו עוד רבים. יחד עם זה כלב הוא מישהו שצריך לדאוג לו, לספר, לקלח, להוריד לקקי, לעשות חיסונים ולא כל עיוור מוכן למשימה מורכבת זו. גם תקופת הלמידה וההכרות עם הכלב דורשת מעבר ל6 שבועות למקום בו מוכשרים הכלבים (בית עובד או סאסא), ישנם עיוורים רבים החוששים ממעבר לסביבה לא מוכרת לכל כך הרבה זמן... איך להגיע לכאלו שרוצים ? אני חושבת שמי שבאמת רוצה בסופו של דבר מצליח לקבל כלב. לדעתי מה שחשוב הוא להעלות את המודעות ליתרונות של כלב נחיה ובכך להביא למצב בו הביקוש יעלה...

 

[אבא של נעם]

תודה לך נצן על התשובה.

בסקר שנערך בין אנשים עיוורים על ידי סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון התברר כי 65% מהעיוורים שנשאלו מעוניינים בכלב נחיה, כ-70% סבורים שהשימוש בכלב נחיה ישפר את איכות חייהם. הדבר שמעניין אותי הוא מה גורם להבדל העצום בין התוצאות שנמצאו בסקר לבין האחוז הבודד שמגיע לקבל כלב נחיה בסופו של דבר. אם הדבר נובע מתפישות מושרשות אצל העיוורים כדאי להשקיע בהסברה ושיווק. אם לעומת זאת הדבר נובע מבעיה כלשהיא בבתי הספר לכלבי נחיה, כדאי להשקיע בשינוי ושיפור השירות. אגב, הקורס לקבלת כלב אורך "רק" שבועיים, לא שישה, והוא די כיף - הסטודנטים מקבלים המון פינוק, יוצאים כל ערב לבלות, ונמצאים במקום שבסך הכל מאוד נעים להיות בו. בית מלון אמיתי. את כמובן צודקת באמירה שמי שבאמת רוצה בסופו של דבר מצליח לקבל כלב נחיה. השאלה החשובה היא למה כל היתר לא ממש רוצים. נתת לי חומר למחשבה, תודה רבה.

 

[nitsanal]

כמה דברים

1. ממה שידוע לי הקורס במרכז ההכשרה בבית עובד אורך 6 שבועות שהחניכים מגיעים להתגורר שם. 2. אני יודעת שאחד הקריטריונים לקבל כלב הוא עצמאות בניידות באמצעות מקל. הקריטריון הוא של משרד הרווחה / של השירות לעיוור אני לא ממש יודעת מי אחראי על התחום. בכל אופן יכול להיות וזו מכשלה נוספת שצריך לחקור. 3. איזה טווח גילאים חקרו באוניברסיטת בן גוריון והאם אלו עיוורים או מתעוורים ? אני חושבת שיש לכך קשר וחשיבות 4. מהידוע לי שימוש בכלב נפוץ יותר אצל נכי צה"ל שהתעוורן - מעניין לחקור את הקשר הזה. האם משהב"ט יותר גמיש בקריטריונים שלו לקבלת כלב ? האם בתקופת השיקום שלהם משווקים להם את האופציה הזו בדרך יותר מוצלחת ?

 

[אבא של נעם]

נצן,

שמתי לב שאת כותבת את שמך בלי י'. הקורס בבית עובד נמשך רק שבועיים, לפעמים כמה ימים יותר. לא שישה שבועות. לגבי הקריטריון של עצמאות בניידות עם מקל - מעניין - לא ידעתי, אצטרך לבדוק עם המדריכים. מכל מקום, המרכז לכלבי נחיה קובע לעצמו את הקריטריונים, הם לא נקבעים על ידי מישהו אחר. אבדוק ואחזור לספר. המחקר באוניברסיטה הקיף עיוורים בכל הגילאים. אין לי סטטיסטיקה לגבי אחוזי שימוש בכלב נחיה אצל נכי צה"ל, אבל ברור שככל שהעיוור יותר צעיר יש יותר סיכוי שירצה ויסכים לקחת כלב נחיה. נכי צה"ל, מה לעשות, בדרך כלל צעירים. תודה על ההתיחסות. היא בוודאי תשמש אותי בעתיד.

 

[אבא של נעם]

הליכות עם ווקמן -

קטן עלינו. בוגר המרכז עם כלב נחיה ביקר לא מזמן במפלי הניאגרה, ובוגר אחר טיפס על אחד ההרים הגבוהים ביותר בעולם, וטייל בדרום אמריקה. קבוצת צעדות של בוגרי המרכז הולכת כמעט בכל צעדה בארץ, וקבוצת רוכבי אופניים (טנדם, לשני רוכבים) של המרכז מתאמת כל שבוע, יוצאת למסעות ורכיבה ספורטיבית, ומשתתפת במרוץ סובב כנרת כבר השנה השלישית. (נכון, רכיבה על אופניים לא עושים עם הכלב, רק רציתי להראות שעיוורים שמשתמשים בכלב נחיה הם בדרך כלל אנשים שמתרגלים לניידות ועצמאות).