איך מורידים געגוע לאקס? ומורידים הלקאה עצמית?
אקצר את הסיפור כדי לא להכביד. האקס ואני נמצאים כעת בפרידה שניה שלנו.
באיזשהו מקום האמנתי שגם הפעם נחזור. אך לצערי הוא מצא בן זוג חדש. אני באמת מאמין שזה ריבאונד. כי אני מכיר חלקית את הבחור החדש.
אבל כיון שאני לא יודע מה האקס חושב אז אין לי טעם לנסות לנתח אם זה ריבאונד או לא.
בכל מקרה, אני לא הפסקתי לחשוב עליו בחצי שנה האחרונה. וכשנודע לי שהוא בזוגיות - אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.
הקול שלו, הצחוק שלו, הגוף שלו, המגע שלו. הכל מאוד מוחשי.
אני רוצה לנסות להפחית את עוצמאות של הגעגוע והעצב.
חשבתי למצוא רעיונות ומשפטים שיגרמו לי להתשחרר יותר בקלות.
כי כואב לי. כי קשה לי.
אני מנסה לדבר עם כמה שיותר אנשים. לשתף. לספר. לדבר. לצאת. אבל הזכרון לא פוחת.
הזמן יעשה את שלו. ואין קיצורי דרך. אבל בכל זאת.
נסיתי להזכיר לעצמי למה נפרדנו. מה היה פחות טוב.
נסיתי לעודד שאני מחוזר ע״י אחרים. שאני טוב וחזק גם בלעדיו. שאני לא צריך אותו בתור אמת מוסר למה נכון.
שיש הרבה גייז וסטטיסטית יש מישהו שיעשה לי טוב כמוהו.
שיש המון שעושים פרק ב׳ בחיים ואומרים שזה אפילו יותר נכון ומוצלח מפרק א׳.
שזה צריך לבוא ממנו גם. אחרת אני אהיה יס מן בנסיון השלישי שלנו
שזו ההזדמנות שלי להיות חופשי לנסות למצוא עוד (אולי אני גרידי)
אבל לכל טיעון האני האחר שלי מוצא טיעון נגד.
אני מאמין שאני מפחד לשחרר. הלא נודע. הספק. הם לא נעימים.
לכן מנגנון הגנה מנסה למנוע שחרור.
אני יכול לעבוד על עצמי וללכת הפוך על הפוך? כמה שאני מודע עדיין לא מצליח לחוות את המחשבה ולתעל אותה נכון.
גם כשיצאתי מהארון לקח לי זמן רב עד שאחד הקולות גבר על האחרים.
אני נמצא בטיפול פסיכולוג ובכל זאת בין מפגש למפגש אני מתייסר וסובל מגעגועים ומזכרון מוחשי וממשי ככ.
אודה למי שיש לו טיפים או מנטרות שהיה אומר לעצמו אחרי פרידה כה כואבת ועזרו לו להתגבר.
תודה
אקצר את הסיפור כדי לא להכביד. האקס ואני נמצאים כעת בפרידה שניה שלנו.
באיזשהו מקום האמנתי שגם הפעם נחזור. אך לצערי הוא מצא בן זוג חדש. אני באמת מאמין שזה ריבאונד. כי אני מכיר חלקית את הבחור החדש.
אבל כיון שאני לא יודע מה האקס חושב אז אין לי טעם לנסות לנתח אם זה ריבאונד או לא.
בכל מקרה, אני לא הפסקתי לחשוב עליו בחצי שנה האחרונה. וכשנודע לי שהוא בזוגיות - אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.
הקול שלו, הצחוק שלו, הגוף שלו, המגע שלו. הכל מאוד מוחשי.
אני רוצה לנסות להפחית את עוצמאות של הגעגוע והעצב.
חשבתי למצוא רעיונות ומשפטים שיגרמו לי להתשחרר יותר בקלות.
כי כואב לי. כי קשה לי.
אני מנסה לדבר עם כמה שיותר אנשים. לשתף. לספר. לדבר. לצאת. אבל הזכרון לא פוחת.
הזמן יעשה את שלו. ואין קיצורי דרך. אבל בכל זאת.
נסיתי להזכיר לעצמי למה נפרדנו. מה היה פחות טוב.
נסיתי לעודד שאני מחוזר ע״י אחרים. שאני טוב וחזק גם בלעדיו. שאני לא צריך אותו בתור אמת מוסר למה נכון.
שיש הרבה גייז וסטטיסטית יש מישהו שיעשה לי טוב כמוהו.
שיש המון שעושים פרק ב׳ בחיים ואומרים שזה אפילו יותר נכון ומוצלח מפרק א׳.
שזה צריך לבוא ממנו גם. אחרת אני אהיה יס מן בנסיון השלישי שלנו
שזו ההזדמנות שלי להיות חופשי לנסות למצוא עוד (אולי אני גרידי)
אבל לכל טיעון האני האחר שלי מוצא טיעון נגד.
אני מאמין שאני מפחד לשחרר. הלא נודע. הספק. הם לא נעימים.
לכן מנגנון הגנה מנסה למנוע שחרור.
אני יכול לעבוד על עצמי וללכת הפוך על הפוך? כמה שאני מודע עדיין לא מצליח לחוות את המחשבה ולתעל אותה נכון.
גם כשיצאתי מהארון לקח לי זמן רב עד שאחד הקולות גבר על האחרים.
אני נמצא בטיפול פסיכולוג ובכל זאת בין מפגש למפגש אני מתייסר וסובל מגעגועים ומזכרון מוחשי וממשי ככ.
אודה למי שיש לו טיפים או מנטרות שהיה אומר לעצמו אחרי פרידה כה כואבת ועזרו לו להתגבר.
תודה