איך מחזיקים מעמד
אני מניחה שאני כותבת כאן מוקדם מידי כי עוד לא חוויתי את האובדן. אני בהריון רביעי, שני בנים בבית בינהם הריון שהפסיק לבד בשבוע 9. תהליך האבל על ההריון ההוא היה קצת יחסית. למרות תחושת ההחמצה של מה יכול היה לראות ראיתי בזה תהליך טבעי שבסך הכל מונע כאב לב גדול יותר בהמשך.
הפעם זה לא ככה, הפעם אני בשבוע 20. הפעם קיבלתי טלפון שיש ממצא משמעותי בצ'יפ הגנטי שעשיתי יש חוסר בגן וההשלכות יכולות להיות חמורות כולל פיגור שכלי. הפעם זה יעוץ גנטי דחוף ביום שני הקרוב. עכשיו אני יודעת שזה עוד לא אומר הסוף, אבל יש לי קצת ידע והבנה כללית בנושא וזה עוד יותר גרוע כי תהליך האבל כבר התחיל. מאז אתמול אני לא מפסיקה לבכות, לא ישנתי בלילה וכל רגע שיש לי לבד עולות המחשבות על מה יקרה. אני לא מסוגלת להסתכל על הגוף שלי, לא רוצה לראות את ההריון וכל פעם שהעוברית בועטת אני מתחילה לבכות שוב. אני מרגישה שאני מתחילה לנתק את עצמי מההריון הזה כדי להקל עלי כי קשה לי כל כך קשה לי להרגיש שהיא שם בידיעה שיש סיכוי לא קטן שבקרוב היא לא תהיה
אני מניחה שאני כותבת כאן מוקדם מידי כי עוד לא חוויתי את האובדן. אני בהריון רביעי, שני בנים בבית בינהם הריון שהפסיק לבד בשבוע 9. תהליך האבל על ההריון ההוא היה קצת יחסית. למרות תחושת ההחמצה של מה יכול היה לראות ראיתי בזה תהליך טבעי שבסך הכל מונע כאב לב גדול יותר בהמשך.
הפעם זה לא ככה, הפעם אני בשבוע 20. הפעם קיבלתי טלפון שיש ממצא משמעותי בצ'יפ הגנטי שעשיתי יש חוסר בגן וההשלכות יכולות להיות חמורות כולל פיגור שכלי. הפעם זה יעוץ גנטי דחוף ביום שני הקרוב. עכשיו אני יודעת שזה עוד לא אומר הסוף, אבל יש לי קצת ידע והבנה כללית בנושא וזה עוד יותר גרוע כי תהליך האבל כבר התחיל. מאז אתמול אני לא מפסיקה לבכות, לא ישנתי בלילה וכל רגע שיש לי לבד עולות המחשבות על מה יקרה. אני לא מסוגלת להסתכל על הגוף שלי, לא רוצה לראות את ההריון וכל פעם שהעוברית בועטת אני מתחילה לבכות שוב. אני מרגישה שאני מתחילה לנתק את עצמי מההריון הזה כדי להקל עלי כי קשה לי כל כך קשה לי להרגיש שהיא שם בידיעה שיש סיכוי לא קטן שבקרוב היא לא תהיה
