איך מחזירים את האינטימיות?

שמזמני1

New member
איך מחזירים את האינטימיות?

היי לכולם.
התייעצות, אם אפשר.
אנחנו שתי נשים, בזוגיות כבר 10-11 שנה בערך (קצת אבדנו את הספירה). יש בית, יש שני ילדים.
הזוגיות תמיד הייתה לא הכי יציבה, הרבה מריבות,אבל בכל זאת, הנה אנחנו אחרי לא מעט זמן.
בתקופה האחרונה (כמה חודשים) זה הפך להיות די בלתי נסבל. הרבה "איומי פרידה" (משני הצדדים), הרבה פיצוצים, הרגשה כאילו כל הזמן טוחנים מים ושום דבר בעצם לא ממש משתנה.
אני נמצאת הרבה בהרגשה שאני מותשת, שנמאס לי לבזבז שנים חשובות ושאני רוצה להפסיק.
מצד שני, כן יש התאמצות והתעקשות, יש הרבה שיחות, וכן יש רצון לשפר דברים כדי שיהיה טוב. ויש משפחה, עם שני ילדים קטנים שלא הכי קל לפרק.
הפכנו להיות בשנים האחרונות כמו שותפות, אין שום קרבה פיזית. מדי פעם חיבוק או נשיקה (על הלחי!!!) אבל לא יותר.
היא אמרה שכ"כ התרחקנו שהיא מרגישה שהיא צריכה להתאהב בי מחדש כדי להמשך אלי.
בשבוע שעבר היינו מחובקות על הספה ולשתינו זה הרגיש כ"כ מוזר... לי היו דפיקות לב מטורפות והיא הרגישה שהיא נחנקת..
(אבל כן אמרה את זה ושהיא לא רוצה להרגיש ככה אז משכנו כמה שאפשר)
איך מחזירים את הקרבה והאינטימיות? איך יוצאים מהמקום של עבודה/להשכיב ילדים/למצא תעסוקה לילדים לסופ"ש/ללכת לישון? יש תשישות מאוד גדולה מהכל, ואני לא יודעת אם זאת תקופה או שאלה הפכנו להיות אנחנו.
אין לנו הרבה חברים, ובכלל לא כאלה מהקהילה (שלי זה מאוד חסר) כך שאנחנו רב הזמן במסגרת הקטנה שלנו.
לשתינו לא טוב, מצד אחד אני (ואני יודעת שגם היא) רוצה הרבה יותר, מצד שני- לא רוצה לוותר (להתייאש?) מהקיים.
תודה למי שהגיע לפה ויום טוב לכולם
**לא לראשי**
 

נעמה 1972

New member
וואו, שאלה קשה...

כמעט ואפשר לדעתי לקרוא לה שאלת השאלות בזוגיות ארוכת שנים.
לדעתי האישית בכל זוגיות מגיע שלב שבו האהבה הרומנטית מתחלפת באהבה אחרת, שבעיניי היא עמוקה יותר, והזוגיות מקבלת מימד משמעותי יותר של חברות ושותפות. השאלה אם זה יחזיק מעמד או לא, תלויה לדעתי ומנסיוני, באופן שבו שני בני הזוג תופסים את השינוי ומוכנים/רוצים לחיות איתו.
 

דיוידל

New member
חידוש הקשר

היי לך,
אפשר בהחלט להבין את התסכול שאת מתארת ואת סימני השאלה סביב הקשר ואיך להמשיך. ממה שאת כותבת המצב הקיים נמשך הרבה זמן. איפה כל אחת בקשר? איפה נגמר ההורות ואיפה מתחיל הזוגיות? החברות? שאלות מאוד חשובות.
יש כאן מקום לשקול התערבות טיפולית (זוגי / אימון וכד') על מנת שגורם חיצוני יוכל לעזור וללוות אתכם בתהליך.
בהצלחה!
 

irisgov

New member
בהחלט שאלה קשה

קראתי את שכתבו לך, ואני רוצה להסתייג מהקביעה של נעמה. אולי זה עיניין של גיל או של אישיות, אבל אני לא בעד פשרה בכל הנוגע לזוגיות. אפשר גם וגם. גם לקיים אהבה רומנטית וגם אהבה עמוקה של חברות אמת ושותפות.
אבל, זה דורש עבודה קשה, ולעיתים קרובות סיזיפית עד כאב.
אני מבינה אותך. כשיש ילדים קטנים בבית, בלהט החיים השוחקים, מטלות הבית, והפרנסה, ברור שאתן מגיעות בערב למיטה תשושות ושחוקות, ולמי בכלל יש עוד כוח לשחק במישחקי רומנטיקה.
לא פלא שמאבדים מיומנות, וסתם לשכב מחובקות על הספה מרגיש מלאכותי.
אני חושבת שאין כאן פתרונות קסם, בטח לא מהסוג באינסטנט של עצות אצבע. יותר מידי שנים, יותר מידי כעסים, ומריבות ומשקעים. אם הזוגיות הזו חשובה לכן, אתן ממש נדרשות לעמוד על שפת נהר סוער מותשות ועייפות מהדרך ולבנות גשר מעליו בידיים חשופות. על פניו ההיגיון אומר - אין סיכוי. אבל, כוחה של אהבה.. להזיז הרים. אולי אני רומנטיקנית חסרת תקנה אך בעיני אהבה מנצחת כל.
יחד עם זאת השכל בכל זאת עדיין במקום, ורצוי שתמצאו עזרה חיצונית שתלווה אתכן בתהליך הזה. מה שלא יהיה גם אם בסופו של דבר תחליטו שדרככן נפרדות, רצוי להגיע למקום הזה מתוך השלמה קבלה ואהבה, ולא מתוך כעס ותסכול. לטובת שתיכן, ובראש ובראשונה לטובת הילדים שלכן.
 
למעלה