אובדתעצות1
New member
איך מחזירים את השמחה לחיים?
עברו חמישה חודשים מהגרידה.
4 נסיונות ו0 הצלחות מאז.....
לדעתי היום אני עוד פחות שמחה ממה שהייתי אחרי הגרידה. כלומר ממש אחרי הייתי באבל אבל לאט לאט המצב השתפר והאמנתי שיהיה טוב . האמנתי שנצליח להיכנס להריון תקין שוב.
חמישה חודשיים אחרי ואני מרגישה פסימיות מחלחלת, ואובדן האמון הזה הוא שמוציא לי את כל שמחת החיים.
למזלי אף פעם לא לקח לי כל כך הרבה זמן להיכנס להריון. וכל חודש מחדש האכזבה הצורבת והחור בלב שגדל וגדל.
אני מרגישה כאילו חצי ממני חסר. אני כאילו חיה. ובטח מסביבי כולם יגידו שאני בסדר. אבל אין לי השמחה שהיתה.
זה מאוד מאוד בולט אצלי. כי לפני הייתי מלאת שמחה, מוקפת בעשיות וחברות. תמיד מארחים.
בהתחלה ניסיתי מאוד להלחם בזה והבנתי שלהכריח את עצמי עושה לי רק יותר רע. אז אני מרשה לעצמי להיות במקום האמיתי שלי. אבל בסופו של דבר לא ככה אני רוצה לחיות. גם אם לא יהיה לי עוד הריון אני לא רוצה גם לאבד חצי ממני בדרך.....
לצערי משיחות עם חברות טובות שעברו את זה הבנתי שרק אחרי שילדו ילד קשת השמחה חזרה לבייתן. אבל הן כולן היו צעירות ממני. וראלית כמה שזה כואב ושורף יש סיכוי שאצלי זה לא יקרה.
עברו חמישה חודשים מהגרידה.
4 נסיונות ו0 הצלחות מאז.....
לדעתי היום אני עוד פחות שמחה ממה שהייתי אחרי הגרידה. כלומר ממש אחרי הייתי באבל אבל לאט לאט המצב השתפר והאמנתי שיהיה טוב . האמנתי שנצליח להיכנס להריון תקין שוב.
חמישה חודשיים אחרי ואני מרגישה פסימיות מחלחלת, ואובדן האמון הזה הוא שמוציא לי את כל שמחת החיים.
למזלי אף פעם לא לקח לי כל כך הרבה זמן להיכנס להריון. וכל חודש מחדש האכזבה הצורבת והחור בלב שגדל וגדל.
אני מרגישה כאילו חצי ממני חסר. אני כאילו חיה. ובטח מסביבי כולם יגידו שאני בסדר. אבל אין לי השמחה שהיתה.
זה מאוד מאוד בולט אצלי. כי לפני הייתי מלאת שמחה, מוקפת בעשיות וחברות. תמיד מארחים.
בהתחלה ניסיתי מאוד להלחם בזה והבנתי שלהכריח את עצמי עושה לי רק יותר רע. אז אני מרשה לעצמי להיות במקום האמיתי שלי. אבל בסופו של דבר לא ככה אני רוצה לחיות. גם אם לא יהיה לי עוד הריון אני לא רוצה גם לאבד חצי ממני בדרך.....
לצערי משיחות עם חברות טובות שעברו את זה הבנתי שרק אחרי שילדו ילד קשת השמחה חזרה לבייתן. אבל הן כולן היו צעירות ממני. וראלית כמה שזה כואב ושורף יש סיכוי שאצלי זה לא יקרה.
