חינוך ילדים
איריס, את בטוחה שזה מה שאת רוצה? החינוך שאני רואה שהורים רבים נותנים כאן לוקח ילדים מתוקים עם כל הפוטנציאל שבעולם, חלקם קולניים ומוחצנים, אחרים מופנמים ושקטים ויושבים בשקט במסעדות (זה בעיני בעיקר תלוי בילד עצמו, באופי שלו) - והופך אותם למין רובוטים שאומרים תודה לפי דרישה (מאמא) ("x, what do we say to the nice lady" או גרוע מזה - "say thank you to the nice lady", עושים מה שאומרים להם בגלל איום העונש שמונף כחרב מעל ראשם, צובעים רק בתוך הגבולות של דפי הצביעה, וכיוב'. אני באופן אישי הרבה יותר מעדיפה ילדים אסרטיביים, שחושבים בשביל עצמם. אני מעדיפה שהבת שלי תלמד בעצמה מנסיון החיים המצטבר שכדאי לה להגיד תודה, ולא שתשנן את זה כמו רובוט כי אני אמרתי לה לומר. זה כל כך מלאכותי. שלא לדבר על הgender roles, שכבר בגיל של preschool הבנות משחקות בx והבנים בy, והורים רבים מעודדים את זה בגלוי ומעירים הערות כשהם רואים ילדים שמשחקים או לבושים לא כמו דרישות הג'נדר הקפדניות (למשל ילד בן 3 ששם לק באצבעות). החינוך הוא מאד שבלוני בעיני. שוב, כמובן שיש ויש. דרך אגב, אני אישית מכירה ילדים קטנים (ומקסימים, כרגע) שבבית מלמדים אותם שאסור להגיד את המלה הזו ואת המלה ההיא, וכיון שהחינוך הזה הוא מהפנים ולחוץ זה ממש הופך אותם למתוסבכים. השפה הופכת לשדה מוקשים שיש לנוע בו בזהירות רבה, והם הופכים צדיקים יותר מהאפיפיור וגוערים בחבריהם כשהם משתמשים בתמימות במלים האסורות (למשל - מקרה שראיתי בגן - במשפחה x מלמדים שאסור לומר שמן, יש לומר big. למה? כי שמן זו מלה רעה. מה לומר הילד? לפי תצפיותיי, ותקנו אותי אם אני טועה, כשילדים קטנים רואים מישהו גדול ואומרים שמן זו פשוט אמירה שלהם שמשקפת את מה שהם רואים. אין במלה "שמן" לגבי דידם משום אמירה שלילית, אין את כל המשמעויות שיש במלה כשמבוגר משתמש בה. הם פשוט ראו מישהו גדול. כמו שרואים מישהו גבוה מאד ואומרים שהוא גבוה. לעומת זאת הילד הזה קיבל מההורים שלו בבום את כל המשמעויות השליליות החברתיות והתרבותיות של המלה, ולכן כשבגן קראו סיפור על דינוזאורים והיה שם עמוד "dinosaur fat and dinosaur little" (או משהו דומה) הוא כעס על המורה שהיא משתמשת במלה fat כי זו מלה שאסור להגיד. בעיני ההורים של הילד הספציפי הזה, שלאחרונה חגג יומולדת 4 (וזה היה כשהיה בן 3), פשוט הופכים אותו לנוירוטי. הsharing שהוא מאמות הסיפים של החינוך האמריקאי הוא אמנם דבר נהדר וחשוב (וכל כך קפיטליסטי, אגב, זה שלי ורק שלי - אבל אני מוכן לחלוק את זה איתך, בתנאי כמובן שבעוד שלוש דקות בדיוק תחזיר את זה אלי ולא תשכח לרגע שזה שלי שלי שלי!!! אבל זו דרכו של העולם, כנראה) אבל איכשהו הורים רבים שחונכו בעצמם על ברכי הsharing נוטים, כשהצאצא מסרב להתנהג בהתאם לקודים התרבותיים המקובלים, לחטוף לו את הצעצוע מהיד ולמסור אותו לחבר, בהבעת צדקנות, כי הילד חייב ללמוד sharing... לא משנה שבינתיים אמא ואבא מלמדים אותו שהחזק מנצח (במקרה הזה הם עצמם). טוב, גם זה מאושיות החינוך האמריקאי... החזק דורס את החלש... כמובן, יש גם אמריקאים אחרים - שמחנכים את הילדים מתוך שוויוניות וערכים שבכל מדינה הייתי חותמת עליהם, אבל בplaygrounds ובגן פגשתי הרבה יותר מהמתוארים לעיל.
