bleeding doll
New member
איך מכניסים בה שכל?!
היוש. אני כותבת לכם פה מתסכול...
יש לי חברה ממש טובה, אם לא הכי טובה.
היא בגילי, 22, ומערכת היחסים היחידה שהיא הייתה בה הייתה כשהיא הייתה בת 16 למשך חצי שנה. אז אני וחברותיי התלהבנו נורא, רצינו גם ופירגנו לה. לימים הם רבו ונפרדו...
עברו השנים, סיימנו את התיכון, התגייסנו לצבא, השתחררנו, הצטרפנו למסגרות כאלה ואחרות... אני ושאר החברות שלי נכנסנו לזוגיות, חלקנו יצאו ונכנסו שוב... ככה שהיום רובנו אם לא כולנו בזוגיות כבר שנים.
החברה ההיא מגיל 16 עד עכשיו לא מצאה בחור שמצא חן בעיניה. היא ראתה אותנו לאורך השנים, יעצה לנו כשרבנו עם בן הזוג, פירגנה לנו, תמכה בנו... וכל הזמן הזה שאלה את עצמה - מה לא בסדר בי?!?!
אני עשיתי לה הרבה שיחות עידוד, שהרגע הנכון יגיע, ושהיא תפגוש את הבחור המתאים בבוא הזמן...
ואז היא פגשה בחור. היא ממש חיבבה אותו, הוא נראה טוב בעיניה, הוא היה חכם, מצחיק.. כל מה שהיא רצתה. הבעיה היא שהוא לא רצה אותה למערכת זוגית. הוא רצה אותה כדי שתספק אותו מינית ותו לא
הם היו נפגשים הרבה, מדברים בקטנה ואז ישר מתזמזמזים ומתחרמנים... וכשהעניינים היו נגמרים, הם היו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו. הוא הבהיר לה שהוא לא רוצה אותה בתור חברה, אלא בתור יזיזה. והיא, ברוב טיפשותה הייתה סבבה עם התנאים האלה. היא הייתה מאוהבת בו מעל הראש.
הוא התייחס אליה חרא, היה מתעלם ממנה, נעלם, נכנס לקשר עם בחורות ויוצא, וכשהיה משעמם לו בלילות הוא היה מרים אליה טלפון - והיא כמו סמרטוט הייתה מופיעה אצלו.
הקשר הזה ביניהם נמשך שנתיים שלוש.
היא תמיד הייתה חוזרת הביתה שבורה, למשך כמה ימים. היא אמרה שהיא רוצה קשר אמיתי, עם בחור שיתייחס אליה בכבוד ויראה אהבה. כל הזמן הזה אמרתי לה שהיא צריכה להפסיק להפגש איתו, הרי היא סתם פוגעת בעצמה. שהיא צריכה להפסיק להתראות איתו או לענות לשיחות שלו, ולהפסיק להיות כ"כ נואשת לחיבה שלו... שהוא לא שווה אותה. והיא ידעה את זה, והסכימה עם מה שאמרתי, אבל למרות זאת לא יישמה את זה, וכל פעם מחדש כשהטלפון צלצל היא הייתה מתייצבת אצלו.
היא התנתקה מהבית לחצי שנה. נסעה לאילת לעשות מועדפת... בעיקר עם תקווה למצוא את האביר על הסוס הלבן... עברו הימים והאביר לא נמצא... היא הייתה מיואשת ומתוסכלת ולא הפסיקה לשאול את עצמה מה לא בסדר בה...
כמה ימים לפני שהיא עזבה היא פגשה בחור חדש... אחלה בנאדם, חמוד, מצחיק, חכם, נאה... בדיוק מה שהיא רצתה... הוא חיזר אחריה, הוא דיבר איתה ימים ולילות והיה נחמד להם ביחד. כשהיא חזרה הביתה, הם שמרו על קשר ונפגשו לדייט ראשון. בסוף הדייט הוא נישק אותה ואמר שהוא ישמח לשמוע ממנה. כשהיא סיפרה לי את זה כל כך שמחתי בשבילה! כל כך פירגנתי לה! התלהבתי, ואמרתי לה שהיא חייבת לשמור עליו, הרי הנה, הזוגיות שהיא כ"כ רצתה - הגיעה! היא הייתה קרה ואדישה כלפיו. היא לא הסכימה להתקשר אליו או לשלוח לו סמסים, רק אמרה שאם הוא רוצה - שהוא יתקשר. היא רצתה שהוא יחזר אחריה...
אמרתי לה, "מה את עושה?! הוא בחור זהב, תשמרי עליו במקום להרחיק אותו! את מנפנפת אותו ומראה שאת לא מעוניינת... מן הסתם הוא לא ירדוף אחרייך לנצח! את שמה לעצמך רגל, מה את עושה?!" היא המשיכה בעיקשות הדבילית שלה - ובמקביל, היזיז ששמע שהיא שוב בסביבה - המשיך בחיזורים שלו כלפיה, הציע לה להפגש, לבוא אליו... והיא כל פעם מחדש נעתרת לבקשותיו...
אני כותבת את זה כי ממשששש חבל לי עליה. היא עושה את כל ההחלטות השגויות ולא לומדת מהטעויות של עצמה, אלא חוזרת עליהן. היא חברה מאוד טובה שלי, וממש חבל לי... אבל היא לא מקשיבה לשום עצה שלי, ואחר כך באה אליי שאמחה לה את הדמעות...
אני לא מאמינה כמה נואשות וטיפשות בחורות יכולות להיות... ההתנהגות הזאת כל כך לא אופיינית לה, ואני לא יודעת איך להוציא אותה מזה!
אם היא תמשיך בדרך הזו, היא תסיים לבד בתור זקנה עם חתולים.
תודה שקראתם עד לפה... כי אני באמת דואגת לה, איך מכניסים בה קצת שכל?!
איך גורמים לה להקשיב?
היוש. אני כותבת לכם פה מתסכול...
יש לי חברה ממש טובה, אם לא הכי טובה.
היא בגילי, 22, ומערכת היחסים היחידה שהיא הייתה בה הייתה כשהיא הייתה בת 16 למשך חצי שנה. אז אני וחברותיי התלהבנו נורא, רצינו גם ופירגנו לה. לימים הם רבו ונפרדו...
עברו השנים, סיימנו את התיכון, התגייסנו לצבא, השתחררנו, הצטרפנו למסגרות כאלה ואחרות... אני ושאר החברות שלי נכנסנו לזוגיות, חלקנו יצאו ונכנסו שוב... ככה שהיום רובנו אם לא כולנו בזוגיות כבר שנים.
החברה ההיא מגיל 16 עד עכשיו לא מצאה בחור שמצא חן בעיניה. היא ראתה אותנו לאורך השנים, יעצה לנו כשרבנו עם בן הזוג, פירגנה לנו, תמכה בנו... וכל הזמן הזה שאלה את עצמה - מה לא בסדר בי?!?!
אני עשיתי לה הרבה שיחות עידוד, שהרגע הנכון יגיע, ושהיא תפגוש את הבחור המתאים בבוא הזמן...
ואז היא פגשה בחור. היא ממש חיבבה אותו, הוא נראה טוב בעיניה, הוא היה חכם, מצחיק.. כל מה שהיא רצתה. הבעיה היא שהוא לא רצה אותה למערכת זוגית. הוא רצה אותה כדי שתספק אותו מינית ותו לא
הם היו נפגשים הרבה, מדברים בקטנה ואז ישר מתזמזמזים ומתחרמנים... וכשהעניינים היו נגמרים, הם היו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו. הוא הבהיר לה שהוא לא רוצה אותה בתור חברה, אלא בתור יזיזה. והיא, ברוב טיפשותה הייתה סבבה עם התנאים האלה. היא הייתה מאוהבת בו מעל הראש.
הוא התייחס אליה חרא, היה מתעלם ממנה, נעלם, נכנס לקשר עם בחורות ויוצא, וכשהיה משעמם לו בלילות הוא היה מרים אליה טלפון - והיא כמו סמרטוט הייתה מופיעה אצלו.
הקשר הזה ביניהם נמשך שנתיים שלוש.
היא תמיד הייתה חוזרת הביתה שבורה, למשך כמה ימים. היא אמרה שהיא רוצה קשר אמיתי, עם בחור שיתייחס אליה בכבוד ויראה אהבה. כל הזמן הזה אמרתי לה שהיא צריכה להפסיק להפגש איתו, הרי היא סתם פוגעת בעצמה. שהיא צריכה להפסיק להתראות איתו או לענות לשיחות שלו, ולהפסיק להיות כ"כ נואשת לחיבה שלו... שהוא לא שווה אותה. והיא ידעה את זה, והסכימה עם מה שאמרתי, אבל למרות זאת לא יישמה את זה, וכל פעם מחדש כשהטלפון צלצל היא הייתה מתייצבת אצלו.
היא התנתקה מהבית לחצי שנה. נסעה לאילת לעשות מועדפת... בעיקר עם תקווה למצוא את האביר על הסוס הלבן... עברו הימים והאביר לא נמצא... היא הייתה מיואשת ומתוסכלת ולא הפסיקה לשאול את עצמה מה לא בסדר בה...
כמה ימים לפני שהיא עזבה היא פגשה בחור חדש... אחלה בנאדם, חמוד, מצחיק, חכם, נאה... בדיוק מה שהיא רצתה... הוא חיזר אחריה, הוא דיבר איתה ימים ולילות והיה נחמד להם ביחד. כשהיא חזרה הביתה, הם שמרו על קשר ונפגשו לדייט ראשון. בסוף הדייט הוא נישק אותה ואמר שהוא ישמח לשמוע ממנה. כשהיא סיפרה לי את זה כל כך שמחתי בשבילה! כל כך פירגנתי לה! התלהבתי, ואמרתי לה שהיא חייבת לשמור עליו, הרי הנה, הזוגיות שהיא כ"כ רצתה - הגיעה! היא הייתה קרה ואדישה כלפיו. היא לא הסכימה להתקשר אליו או לשלוח לו סמסים, רק אמרה שאם הוא רוצה - שהוא יתקשר. היא רצתה שהוא יחזר אחריה...
אמרתי לה, "מה את עושה?! הוא בחור זהב, תשמרי עליו במקום להרחיק אותו! את מנפנפת אותו ומראה שאת לא מעוניינת... מן הסתם הוא לא ירדוף אחרייך לנצח! את שמה לעצמך רגל, מה את עושה?!" היא המשיכה בעיקשות הדבילית שלה - ובמקביל, היזיז ששמע שהיא שוב בסביבה - המשיך בחיזורים שלו כלפיה, הציע לה להפגש, לבוא אליו... והיא כל פעם מחדש נעתרת לבקשותיו...
אני כותבת את זה כי ממשששש חבל לי עליה. היא עושה את כל ההחלטות השגויות ולא לומדת מהטעויות של עצמה, אלא חוזרת עליהן. היא חברה מאוד טובה שלי, וממש חבל לי... אבל היא לא מקשיבה לשום עצה שלי, ואחר כך באה אליי שאמחה לה את הדמעות...
אני לא מאמינה כמה נואשות וטיפשות בחורות יכולות להיות... ההתנהגות הזאת כל כך לא אופיינית לה, ואני לא יודעת איך להוציא אותה מזה!
אם היא תמשיך בדרך הזו, היא תסיים לבד בתור זקנה עם חתולים.
תודה שקראתם עד לפה... כי אני באמת דואגת לה, איך מכניסים בה קצת שכל?!
איך גורמים לה להקשיב?