איך מלמדים ילד בן שנתיים שלא זה לא?

לא זה לא!

שלום רינו, קודם כל ילד בן שנתיים סוחב עמו את כל המען החברתי,שהוא סןפג בבית,כלומר אם בבית הוא סופג מאווירה מתוחה כך הוא יגיב . כלומר, אם הילד יודע שברגע שהוא בוכה , הוא גורם לם להיות כלים בידיו , הרי לכם שבנכם שולט עליכם. עכשיו, בכדי שלא יווצר מצב כזה, פשוט צריכים להיות עקביים במילה שלכם. אם החלטתם שמשהו , הוא לא בתכלית האיסור, עמדו על דעתכם ואל תתנו לבכי להוליך אותכם, כך בנכם יראה שאפשר לסחוט אותכם רגשית. בכל מקרה!!! אל תאסרו עליו דברים סתמיים, כדי לא להוליד אצלו את יצר הדווקא, והדבר האחרון החשוב ביוותר, אם אתם אוסרים עליו משהו, תסבירו לו למה זה אסור, כך הוא ידע מדוע אסרתם עליו, יפתח את מחשבתו, ולא ירצתה לעשות בדווקא.
 

רותי ע

New member
יפה כתבת.. ../images/Emo13.gif ואוסיף..

הוא ינסה שוב ושוב כדי לבדוק את הגבולות. לא לשווא קוראים לגיל הזה-גיל שנתיים הנורא. אז צריך להמשיך בעקביות עד גיל 3..
(מאמא לילד בן שנתיים וחצי).
 

odeia

New member
רותי, רק בשביל לעודד אותך - אח"כ זה

נהיה יותר גרוע, כי הם כבר עם דיעה יותר מגובשת וגם יודעים להביע את עצמם יותר טוב. גבולות הם בודקים כל החיים, ככה בכל אופן נראה לי.
 

רותי ע

New member
אמרו חכמים :

"ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות"
 

לאה_מ

New member
ברשותכם, אני אביע שוב את דעתי השנוי

במחלוקת: ילד יודע שלא זה לא. בדיוק כמו שהוא יודע שכדור זה כדור, שבננה זו בננה ושסיפור זה סיפור. אין שום צורך ללמד אותו באופן מיוחד. ולגבי בדיקת הגבולות, שאלת הצורך בעקביות והנושאים האחרים שעלו לעיל - אני חושבת שהילדים שלנו זכאים לכבוד, להתחשבות, להקשבה. שאנו צריכים להתייחס אליהם בדיוק כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. אז אם הבן שלי עושה משהו שאני לא מעוניינת שהוא יעשה, אני קודם כל בוחנת את עצמי. מאיפה בא ה"לא" הזה. האם זה באמת לא, או שאולי זה לא דבר שכל כך חשוב עבורי כמו שנראה לי באופן אינסטינקטיבי. גם אם הגעתי למסקנה שאני עדיין רוצה לומר "לא", אני אנסה לא לעשות זאת באופן גורף, אלא למצוא חלופות שיתאימו לכולנו. אני אתן דוגמא: נניח שהבן שלי רוצה לצייר על הקירות בבית. התגובה הראשונית שלי היא "לא". אבל כשחושבים על זה יותר לעומק - ה"לא" הזה הוא לא של נוחות. כלומר, לאף אחד לא יקרה שום דבר נורא אם הוא יצייר על הקירות. אבל למרות זאת, אני עדיין לא רוצה שהוא יעשה זאת. אז יש לי כל מיני אפשרויות אחרות. למשל - להקצות לו קיר במרפסת שעליו הוא יוכל לצייר בכל זאת, להדביק על אחד הקירות גליון נייר גדול שהוא יוכל לצייר עליו, לתת לו דפים או חומרים אחרים לצייר עליהם, לצאת איתו לשחק כדורגל בחוץ... בקיצור - יש הרבה אפשרויות. אחת מהן ודאי תתאים לשנינו ותאפשר לשנינו לסיים את האפיזודה הזו בצורה נעימה ונוחה לשנינו. ולסיום - "גבולות" זו מילה מתחום יחסי המלחמה והשלום. לא מתחום האהבה.
 

רותי ע

New member
אם אני לוקחת את דוגמת הקיר שנתת

נראה לי ששתינו קוראות אחרת לאותה התנהגות. אני ראיתי אותו מצייר על הקיר. אמרתי לו שעל הקיר לא מציירים ונתתי לו אלטרנטיבה. מאז הוא לא צייר יותר על הקיר. ואם הוא היה מצייר עוד פעם שוב הייתי חוזרת על אותה התנהגות. עד שיטמיע. וזה לא שייך לזה שהוא ילד. להפך, אם בעלי היה מצייר על הקיר הייתי מתייחסת לכך בפחות סובלנות
אני לא רואה רע בלהחליט שאני לא רוצה שכל הקירות בבית יהיו מקושקשים. למרות שזו לא סכנת חיים. לי זה מפריע. לאכול בסלון לדוגמא לא מפריע לי ולכן למרות הרבה דברים מותר לאכול בסלון, למרות הפירורים. אז נכון שאני זו שקובעת את החוקים. על מה מתעקשים ועל מה מוותרים. וכאן אולי אי ההסכמה של שתינו-אני לא רואה רע בכך שהורים יקבעו מה מפריע להם ולא עושים ומה לא מפריע להם ומותר לעשות. כל עוד הם נותנים לילדים אלטרנטיבות. אם זה ציור-מקומות אחרים ליצירתיות. אם זה לאכול בסלון-מקומות אחרים או שולחן קטן בצד במקום שקל לנקות.
 

לאה_מ

New member
אני לא בטוחה שיש בינינו אי הסכמה ../images/Emo140.gif

החשיבה שלי יוצאת מנקודת הנחה שאין אקסיומה שאומרת שאני יודעת טוב יותר. לכן אם מבקשים ממני משהו שעל פניו אני לא מעוניינת בו, לפני שאני אומרת "לא" אני שואלת את עצמי שוב מה באמת הסיבה של ה"לא" הזה. לכן לא נוסעים ללא חגורת בטיחות זה בכל מקרה "לא" בלתי מתפשר, אבל לא אוכלים בסלון זה "לא" שאפשר לחשוב עליו, ויש הרבה מאד דברים מהסוג הזה.
 

רותי ע

New member
נחמד לגלות שאנחנו בעצם לא כל כך

שונות בגישה. מסכימה איתך שצריך לבדוק למה. רק שלפעמים אצלי הסיבה היא "כי ככה אני אוהבת שהבית שלי יהיה" לדוגמא. בלי קשקושים על הקירות אבל עם הרבה פירורים בסלון..
 
למעלה