איך ממשיכים הלאה? תנודות במצב הרוח...
היי לכולם...
כבר חודש וחצי עבר מאז הפרידה שאני יזמתי וזה רק נעשה קשה יותר עם הזמן.
על הנייר הכל בסדר: מצאתי אחלה דירה, אני מחוזרת נורא, מרגישה שאני בתקופה שאני נראית טוב מאוד וגם הולך לי בעבודה/לימודים
אבל...
יש לי כאלה תנודות קיצוניות במצברוח. אני יכולה להיענות להצעה לצאת עם מישהו, ואחרי פעם פעמיים להיכנס לכזאת חרדה ולהרגיש לא מוכנה לזה בכלל
ופתאום להתגעגע לאקס ולא להרגיש ממש את הסיבה לזה שנפרדתי ממנו.
אפילו מצאתי אסמסים ישנים עם חברים במהלך החודשים האחרונים שסיפרתי להם איך האקס דיבר אלי באופן מחפיר - אבל אני קוראת את זה, ומרגישה שזה סיפור של מישהו אחר. אני לא ממש מצליחה להרגיש את זה!
למה המוח כ"כ מעוות? אני מרגישה כאילו אני נעזבתי ובכלל לא היה לי say, כשאני בעצם זו שלקחה החלטה ללכת
פתאום מפקפקת בה
האקס מחק אותי מהרשתות החברתיות..אבל אני יודעת שהוא מבלה וטס לחו"ל וזה מבאס אותי שהוא ממשיך הלאה (למרות שגם אני די המשכתי הלאה ויצאתי עם אחרים). אז למה זה עדיין מטריד אותי ככה? ולא רק זה, ידידה משותפת טרחה להגיד לי לפני כמה ימים ש"קשה לו ושהוא חושב עלי". מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?
בכלל, לצאת עם אחרים היה ניסיון נחמד, אבל זה רק מחזיר אותי לחשוב עליו, ולעבור ליד הבית שלו..שנמצא דקה מהבית שלי...למה אני כזאת פתטית?..
אני מרגישה שאני בכלל לא פנויה רגשית להתאהב ולהתלהב ממישהו אחר...ושזה לא יקרה בקרוב. ושיש לי הרבה הזדמנויות אבל אני לא מנצלת אותן.
אני יודעת שתמיד נראה אחרי פרידה שבחיים לא נאהב שוב, אבל אז מגיע מישהו אחר ואנחנו שוכחים מהכל. אז זהו, שהפעם זה שונה ואני באמת מרגישה שעל אף הבחורים השווים סביבי - אני לא במצב בכלל להרגיש משהו הכי קטן...ושזה גם ממש ממש לא הולך לקרות בקרוב.
די, חודש וחצי. זה לא אמור להשתפר כבר?
סופי השבוע קשים ואי אפשר להימלט מהעצבות הזאת
תגידו לי משהו מעודד
היי לכולם...
כבר חודש וחצי עבר מאז הפרידה שאני יזמתי וזה רק נעשה קשה יותר עם הזמן.
על הנייר הכל בסדר: מצאתי אחלה דירה, אני מחוזרת נורא, מרגישה שאני בתקופה שאני נראית טוב מאוד וגם הולך לי בעבודה/לימודים
אבל...
יש לי כאלה תנודות קיצוניות במצברוח. אני יכולה להיענות להצעה לצאת עם מישהו, ואחרי פעם פעמיים להיכנס לכזאת חרדה ולהרגיש לא מוכנה לזה בכלל
ופתאום להתגעגע לאקס ולא להרגיש ממש את הסיבה לזה שנפרדתי ממנו.
אפילו מצאתי אסמסים ישנים עם חברים במהלך החודשים האחרונים שסיפרתי להם איך האקס דיבר אלי באופן מחפיר - אבל אני קוראת את זה, ומרגישה שזה סיפור של מישהו אחר. אני לא ממש מצליחה להרגיש את זה!
למה המוח כ"כ מעוות? אני מרגישה כאילו אני נעזבתי ובכלל לא היה לי say, כשאני בעצם זו שלקחה החלטה ללכת
פתאום מפקפקת בה
האקס מחק אותי מהרשתות החברתיות..אבל אני יודעת שהוא מבלה וטס לחו"ל וזה מבאס אותי שהוא ממשיך הלאה (למרות שגם אני די המשכתי הלאה ויצאתי עם אחרים). אז למה זה עדיין מטריד אותי ככה? ולא רק זה, ידידה משותפת טרחה להגיד לי לפני כמה ימים ש"קשה לו ושהוא חושב עלי". מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?
בכלל, לצאת עם אחרים היה ניסיון נחמד, אבל זה רק מחזיר אותי לחשוב עליו, ולעבור ליד הבית שלו..שנמצא דקה מהבית שלי...למה אני כזאת פתטית?..
אני מרגישה שאני בכלל לא פנויה רגשית להתאהב ולהתלהב ממישהו אחר...ושזה לא יקרה בקרוב. ושיש לי הרבה הזדמנויות אבל אני לא מנצלת אותן.
אני יודעת שתמיד נראה אחרי פרידה שבחיים לא נאהב שוב, אבל אז מגיע מישהו אחר ואנחנו שוכחים מהכל. אז זהו, שהפעם זה שונה ואני באמת מרגישה שעל אף הבחורים השווים סביבי - אני לא במצב בכלל להרגיש משהו הכי קטן...ושזה גם ממש ממש לא הולך לקרות בקרוב.
די, חודש וחצי. זה לא אמור להשתפר כבר?
סופי השבוע קשים ואי אפשר להימלט מהעצבות הזאת
תגידו לי משהו מעודד
