איך ממשיכים הלאה?
אז השלב הקשה (ככה לפחות אני מעדיפה להתייחס אליו) מאחורי, הודעתי על סיום תפקידי ואפילו התחלתי בחפיפה היום שתמשך כחודש. קיבלתי הזדמנות להשאר עוד חודש בארגון ואפילו טיפה יותר ע"מ שאוכל לנסות למצוא תפקידים אחרים שהולמים את כישוריי וזאת באמת ע"מ לצאת הוגנים איתי כמה שאפשר ואני מאד מעריכה את זה. הבעיה היא שאין לי כוחות ואנרגיות להמשיך. לא רק זה, אין לי חשק לחפש עבודה בחוץ, אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם ראיונות עבודה ומרכזי הערכה ואני מרגישה שהדבר היחידי שאני זקוקה לו זה חופש... אני עובדת 8 שנים רצוף (מאז השחרור) והתקופה הכי ארוכה שבה לא עבדתי הייתה 3 שבועות של טיול בארה"ב. מאז, אפילו בתקופה השהייה שלי בניו-יורק - עבדתי ללא הרף. מה עושים? אין לי משאבים כלכליים שיכולים לממן אותי, אמנם אקבל פיצויים אבל זה ייקח זמן ואני חוששת שלא יתנו לי מכתב פיטורין כי זה לא "מוסרי". איך מתמודדים עם העייפות הזו? איך מחזירים לעצמי את האנרגיות של העובדת העייפה שצריכה להתמודד עכשיו בראיונות עבודה ולהפגין "רעב" לתפקידים? אודה לעצות.
אז השלב הקשה (ככה לפחות אני מעדיפה להתייחס אליו) מאחורי, הודעתי על סיום תפקידי ואפילו התחלתי בחפיפה היום שתמשך כחודש. קיבלתי הזדמנות להשאר עוד חודש בארגון ואפילו טיפה יותר ע"מ שאוכל לנסות למצוא תפקידים אחרים שהולמים את כישוריי וזאת באמת ע"מ לצאת הוגנים איתי כמה שאפשר ואני מאד מעריכה את זה. הבעיה היא שאין לי כוחות ואנרגיות להמשיך. לא רק זה, אין לי חשק לחפש עבודה בחוץ, אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם ראיונות עבודה ומרכזי הערכה ואני מרגישה שהדבר היחידי שאני זקוקה לו זה חופש... אני עובדת 8 שנים רצוף (מאז השחרור) והתקופה הכי ארוכה שבה לא עבדתי הייתה 3 שבועות של טיול בארה"ב. מאז, אפילו בתקופה השהייה שלי בניו-יורק - עבדתי ללא הרף. מה עושים? אין לי משאבים כלכליים שיכולים לממן אותי, אמנם אקבל פיצויים אבל זה ייקח זמן ואני חוששת שלא יתנו לי מכתב פיטורין כי זה לא "מוסרי". איך מתמודדים עם העייפות הזו? איך מחזירים לעצמי את האנרגיות של העובדת העייפה שצריכה להתמודד עכשיו בראיונות עבודה ולהפגין "רעב" לתפקידים? אודה לעצות.