איך ממשיכים מפה הלאה?

[שרוןשלעידו]

איך ממשיכים מפה הלאה?

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

 

[אורנגדה1]

אין לי עצות - רק ../images/Emo24.gif

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

אין לי עצות - רק

מותר להיות קצת בת יענה, להתייפח מתחת לחול, אבל אל תשכחי להרים אחר כך את הראש ולהיות חזקה! בסוף זה מצליח. בהצלחה

 

[עד השמיים ובחזרה]

שולחת לך ../images/Emo24.gif

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

שולחת לך

 

[אמאלה2]

../images/Emo24.gif

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

קודם כל מותר לך ל"ברוח", מותר לקחת פסק זמן כדי לאגור כוחות ומי כמונו יודעות עד כמה צריך אותם. איך ממשיכים? פשוט ממשיכים. הלוואי והיתה נוסחת קסם, הלוואי והיה משהו שהופך את כל התהליך לנסבל. אולי אל תעלמי, שתפי אותנו, תפרקי פה את כל המטען ואנחנו נתמוך כדי לעזור לך להמשיך. בינתיים תתיעצי עם הרופא ותראי כיצד הוא חושב להמשיך. לעבור ל- IVF, לשנות פרוטוקול. יש הרבה אפשרויות, צריך רק למצוא את זה המנצח.

 

[העין ה 3]

לא כל כך הבנתי

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

לא כל כך הבנתי
בבדיקת אולטרסאונד לאחר 14 יום ממתי? חודש וקצת אחרי מה? בכל אופן, כדאי להתייעץ עם הרופא. אלמנט הזמן, מצד אחד עשוי להיות קריטי לנוכח הגזירות הכלכליות. מצד שני, מסתמנת אפשרות שיתנו לילד שני 5 טיפולים (אל תתפסי אותי במילה - זו רק הערכה שלי). כך שממילא הטיפול האחד שתספיקי עכשיו לא ישנה הרבה. קחי לך את פסק הזמן, עד שתצאי לשנת שבתון, או עד שתרגישי מוכנה נפשית. לא כל כך אהבתי את המשפט: "הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש". אולי שווה להחליף רופא? כמה זמן את מטופלת שלו? מי הוא? האם הוא מומחה פוריות? המשיכי לשתף ואל תברחי...

 

[חנה של ליאור]

גם לי אין עצות

איך ממשיכים מפה הלאה?
נעלמתי קצת... ניסיתי "לברוח"...כמו בת יענה שטומנת ראשה בחול... אבל המציאות טופחת על פניי במלוא אכזריותה והדברים ממאנים להסתדר לבד כדאי שסופסוף אשלים עם זה...ומהר! מאז המחזור שהגיע (אחרי הזרעה שנכשלה) החלטתי לעזוב...להרפות מזה אולי כמו עם עידו...דברים פשוט יקרו...טבעי!? אפילו יצאנו לחופשה עם הרבה יין ואוכל טוב... ולקחנו החלטה לקחת פסק זמן של כמה חודשים עד שאסיים את שנה"ל הנוכחית ואצא לשנת שבתון (או אז אתמסר לכך באופן מלא). הטיפולים הקשו עליי פיסית, נפשית אך בעיקר לוגיסטית... (האיחורים לעבודה וחוסר הנעימות בעקבותיהם).הרופא בעצמו אינו מבין כלל מה השתבש...כמעט שאין לי וסת שלא לדבר על ביוצים...וגם עם איקקלומין - כמעט שאין גירוי שחלתי. רמות ה-E2 והפרוגסטרון נמוכות (הייתי זקוקה ל-3 זריקות ביום במשך 3 שבועות של מטרודין, תחילה ואח"כ של מנגון). חודש וקצת אחרי... - עדיין אין מחזור, ובבדיקת אולטרא סאונד וגינאלי לאחר 14 יום לא נראה זקיק אחד קטנטן לרפואה מלבד ציסטה ערמומית בגודל 22. מה עושים הלאה? איך מקצרים תהליכים ומגיעים ל- IVF? האם אלמנט הזמן נוכח הגזירות הכלכליות החדשות עשוי להיות קריטי??? זקוקה לעצות!

גם לי אין עצות
אבל

יכול לעזור? אם לא מצליחים לגרום לזקיקים לגדול אז מה יעזור IVF? גם שם צריך זקיקים. ניסית לשנות תרופות? גונל F וכד'?