היי
בגילאים אלו תפקידו של ילדנו הוא לגלות את העולם. תפקיד זה חשוב מאד בהתפתחות שלו עצמו. הוא לא רק בודק את העולם אלא בודק גם מה כוחו בעולם הזה. כל אלו הוא בודק על ידי הבעת התנגדות לכל מה שנאמר או נעשה, חוסר שביעות רצון, צורך והתעקשות שהדברים ייעשו בדרכו שלו, התמרדות וכו' את דעתו על עצמו הוא מארגן מתוך הדברים שהוא חושב שאנחנו חושבים עליו. אם הוא ישתולל ואני אומר לו תכופות כמה הוא שובב הוא ילמד על עצמו שהוא שובב. או אם הוא יתעקש אומר לו שהוא עקשן. כלומר מתוך העיניים שלנו הוא לומד על עצמו. כאשר הילד עושה משהו מרגיז/ מסוכן וזוכה להתייחסות מצידי הוא לומד כי יש לו כאן מכרה של זהב. הוא למד איך להפעיל את אמא. על איזה כפתור עליו ללחוץ והנה אמא מתגייסת ומגיבה. ולכן למה להפרד מתגלית כזו על החיים. לכן, התגובה שלנו היא המפתח לשינוי ההתנהגות וגם לא בהכרח. בראש ובראשונה נבין כי זה שלב התפתחותי טבעי וחשוב. וכאן יש מס' אפשרויות: לבחור לא להגיב ולתת לו לשאת בתוצאות. בדברים שמסכנים את בטיחותו ובריאותו להגיב באופן בהיר וברור שזה מסוכן כי... לבחון האם הוא עושה זאת כאשר הוא עם עצמו ואת עסוקה בדברים אחרים שכן אז הוא אומר לך "אמא אני כאן עצרי את עיסוקייך.." ואז אולי אפשר לשבת לשחק איתו, לבקש ממנו לעזור לי (והם יכולים לעזור בדברים רבים- מטבח כביסות..) להגיב בטון אחיד, שאינו עייף או מיואש אלא החלטי וברור. להראות לו מה מותר, כמו עם הבקבוק, הוא יזרוק ואני אקח ואומר לו בו נניח ביחד או אניח בעצמי כדי שיראה איך עושים זאת. מציעה להשתדל להמנע ממשפטי תוכחה- שוב אתה זורק.. אוף.. מתי תלמד וכו' מה את אומרת? נשמע לך? רוית
