Potato chips1
New member
איך מסבירים תמיכה?
כבר פעם שנייה שהנושא הזה עולה ביננו, שאני מרגישה שאני זקוקה לתמיכה רגשית מסוג שונה ממה שהוא נותן לי, בנוסף על מה שהוא נותן. בפעם הראשונה זה היה בפסיכומטרי ואתמול דיברנו על זה שוב. דיברנו בלי כעס, פשוט הרגשתי צורך להסביר לו מה הצרכים בתחום התמיכה, אפילו בתור סוג של הקדמת תרופה למכה. כנראה שיש ביננו פערים גדולים באיך שאנחנו מבינים תמיכה ובאיך שאנחנו רוצים לקבל אותה בעצמנו. הסברתי לו שהייתי רוצה להרגיש נוכחות יותר גדולה שלו בתקופות קשות (כמו עכשיו ולכן זה עלה), והוא של איך למשל. אמרתי שאני לא יודעת להסביר כי תמיכה זה משהו שמרגישים, מרגישים שלאדם מאוד אכפת ממך גם בלי שהוא ישאל אותך כל שעה מה שלומך ואיך אתה מרגיש. הוא ביקש שלא אשתמש במילה "אכפת", כי מאוד אכפת לו מכל מה שקורה לי. בסופו של דבר, הפער מתבטא בזה שהוא רצה שאגיד לו א' ב' ג' מה הוא צריך לעשות כדי לתת לי את אותה תמיכה שאני רוצה, ואני לא ידעתי להגיד לו רשימה של מעשים שהוא צריך לעשות, כי מה שאני צריכה זה נוכחות יותר מאשר מעשים. לשאלתו איך מביעים נוכחות, אמרתי שמספיק שיהיה לו מאוד אכפת ואני כבר ארגיש גם אם המעשים שלו לא ישתנו. הוא אמר שזה ממש לא מובן לו ושהוא לא חושב שאני יכולה "להרגיש" נוכחות, אם רק דרך המחשבה שלו תשתנה ולא המעשים. הוא גם אמר שהוא חושב שאני בעצמי לא יודעת להסביר לעצמי מה אני צריכה
(אני לא מסכימה) הוא אמר שמתי שאבוא לשתף אותו בבעיה, הוא תמיד יהיה שם בשבילי וינסה לעזור ולתת פתרונות. אבל אני לא צריכה תמיכה "פרקטית". אני צריכה להרגיש שהוא יותר שם, עוד לפני שאני באה לשתף אותו מילולית בבעיה. אתן מבינות אותי או שאני באמת לא מובנת בעליל?
אני חושבת שכל השיחה הזו היתה כולה על טהרת ההבדלים בין נשים לגברים... הוא רואה תמיכה בתור דבר שנותנים במעשים, ואני רואה את זה בתור דבר שגם נותנים במעשים כמו שהוא עושה מעל ומעבר, וגם במשהו שנותנים בתחושה.ותחושה קשה לי להסביר. הייתי שמחה לדעת איך זה אצלכן- אתן מרגישות פער בינכן לבין בן או בת זוגכן בדרך שבה כל אחד מעדיף לקבל תמיכה? עוד שאלה- התלבטות תמידית שיש לי, זה שבזוג אידאלי בעיני לעבור הכל יחד, בתחושה. שמה שקורה לו יהיה אכפת לי כמעט כמו שזה אכפת לו. מצד שני, האם זה אומר שאם לו רע אז גם לי צריך להיות רע?האם הוא לא יוכל להפיק יותר מזה שאני אשאר איתנה למרות שהוא בתקופה קשה? דילמה. אשמח לשמוע מה דעתכן אגב, הדיון ביננו נגמר במסקנה שכנראה הוא צריך עם הזמן להבין למה אני מתכוונת.
נקודת אור מאוד חשובה לי בכל הדיון שהיה ביני לבינו- התקשורת ביננו היתה מעולה פשוט...לא היה את אותן סיטואציות מתסכלות שאני מדברת שעה ובסוף אין לו מה להגיד. התקשורת ממש זרמה ביננו ומהבחינה הזו זו היתה שיחה כל כך קלה.חשוב לי.
כבר פעם שנייה שהנושא הזה עולה ביננו, שאני מרגישה שאני זקוקה לתמיכה רגשית מסוג שונה ממה שהוא נותן לי, בנוסף על מה שהוא נותן. בפעם הראשונה זה היה בפסיכומטרי ואתמול דיברנו על זה שוב. דיברנו בלי כעס, פשוט הרגשתי צורך להסביר לו מה הצרכים בתחום התמיכה, אפילו בתור סוג של הקדמת תרופה למכה. כנראה שיש ביננו פערים גדולים באיך שאנחנו מבינים תמיכה ובאיך שאנחנו רוצים לקבל אותה בעצמנו. הסברתי לו שהייתי רוצה להרגיש נוכחות יותר גדולה שלו בתקופות קשות (כמו עכשיו ולכן זה עלה), והוא של איך למשל. אמרתי שאני לא יודעת להסביר כי תמיכה זה משהו שמרגישים, מרגישים שלאדם מאוד אכפת ממך גם בלי שהוא ישאל אותך כל שעה מה שלומך ואיך אתה מרגיש. הוא ביקש שלא אשתמש במילה "אכפת", כי מאוד אכפת לו מכל מה שקורה לי. בסופו של דבר, הפער מתבטא בזה שהוא רצה שאגיד לו א' ב' ג' מה הוא צריך לעשות כדי לתת לי את אותה תמיכה שאני רוצה, ואני לא ידעתי להגיד לו רשימה של מעשים שהוא צריך לעשות, כי מה שאני צריכה זה נוכחות יותר מאשר מעשים. לשאלתו איך מביעים נוכחות, אמרתי שמספיק שיהיה לו מאוד אכפת ואני כבר ארגיש גם אם המעשים שלו לא ישתנו. הוא אמר שזה ממש לא מובן לו ושהוא לא חושב שאני יכולה "להרגיש" נוכחות, אם רק דרך המחשבה שלו תשתנה ולא המעשים. הוא גם אמר שהוא חושב שאני בעצמי לא יודעת להסביר לעצמי מה אני צריכה