איך מספרים?

[t w i x i t]

איך מספרים?

איך מספרים למישהו שהיה לך סרטן?... מישהו שמכיר אתכם ולא יודע.... איך בכלל הצד השני מרגיש? אתה חושבים שיש כאלה שזה מרתיע אותם? אני לא רוצה שיתעוררו בו רחמים וכאלה...

 

[סניאלה]

צריך לספר

אני אומרת שאסור להכיר.שחבר שלי ואני הכרנו לפני שנפגשנו,עוד לפני הפגישה הראשונה,כבר בטלפון הוא סיפר לי שהיה לו פעם סרטן.אמרתי אוקיי וזהו. לצערי זה חזר ואנחנו נאבקים בזה עכשיו יחד אבל חייבים לספר. ברור שיש כאלה שזה מרתיע אותם ואני לא מאשימה אותם זו מחלה מפחידה מאוד. אם זה בן זוג לדעתי זה חובה לספר עוד בהתחלה כדי שתהיה לצד השני את האופציה להחליט אם הוא רוצה להמשיך או לא. אני שאני מהצד השני אומרת שזה לא פשוט להתמודד עם הידיעה שהבן זוג שלך היה חולה והוא חולה שוב.

 

[t w i x i t]

למה?

למה זה משהו שחובה לספר פעם ראשונה כדי שמישהו יחליט אם הוא רוצה להמשיך קשר או לא? למה זה בכלל צריך לשנות לו? אוקיי, אז הייתי חולה פעם - מה מבדיל אותי כרגע מאנשים אחרים?

 

[ציפורלילה]

לא חובה

אם את מרגישה נוח מספיק לספר אז תספרי. מנסיונותיי לא תמיד בפעם הראשונה מתפתחת תקשורת מספיק אינטימית כדי לספר משהו שבעיניי הוא די אינטימי. אצלי בדרך כלל כשעולות שאלות לגבי צלקות או סימנים אני מספרת וזה די נוח לי ככה. אני מנסה לא להפוך את זה ל"מבחן קבלה" למרות שיש לזה אפקט כזה. המחלה הזו מפחידה אנשים אבל כשאת אחרי, זה מאד תלוי באיך את מציגה את זה למי שמולך. עצם זה שהוא רואה אותך לפניו חיה ונושמת מראה לו שכאן הסוף טוב, אבל זה עדיין מפחיד ומעלה שאלות, שלפעמים הצד השני לא יודע איך לשאול או לא מרגיש נוח. ספרי מה שאת מרגישה איתו נוח במסגרת הסיטואציה, אם לא תתני לזה להפוך לעניין כבד משקל אז אולי גם הצד השני לא יהפוך אותו לכזה. ואם זה מבדיל אותך? כן. בעיני המתבונן בך זה עושה אותך מיוחדת, חזקה, גיבורה. תהיי מי שאת, אל תתנצלי. אם זה מה שמשנה לו, אז הבעיה כנראה אצלו ואין לך מה להאשים את עצמך או את המחלה אם הוא בוחר בזה כסיבה לא להמשיך את הקשר. גלי

 

[t w i x i t]

את צודקת

זה באמת תלוי איך מציגים את זה. בעתיד אני יודעת שאני אספר רק כשאני ארגיש שזה נכון לספר. אני לא מרגישה שזה איזה "כתם" מהעבר. לכל אחד יש משהו... וזה לא איזה סוד אפל... פשוט עכשיו כשאני עדיין עם הפאה קשה לי. אני מכירה המון אנשים כל הזמן, ומרגישה שאני חיה חיים כפולים כאלה... אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל ככה החיים שלי. כאילו שאני בתקופת המתנה כרגע עד שהפאה הדפוקה הזאת תרד. ואז אני אוכל לחזור לחיות את החיים שלי. ואני כבר לא יכולה יותר עם זה

 

[ציפורלילה]

זה לא אנחנו

זה איך שהחברה והתרבות שלנו מסתכלת על המחלה הזו, ומאלצת אותנו באיזשהו מקום להרגיש קצת חריגים. אבל אני לא חושבת שזה "חריגים" רע, אלא פשוט שונה. ברור לכולם שיש התמודדות לא פשוטה, וקשיים ותופעות לוואי ומי שלא קרוב לזה לא יודע באמת מה יש ומה אין. והמחלה הזו הפכה להיות סמן לפחדים והחרדות של תרבות המערב בשנים האחרונות. עד כדי כך שהיא גורמת לאנשים להתחבא בגללה. ואין שום בושה. אין קלון בלהיות חולה סרטן. זה לא פשע ואף אחד מאיתנו לא גנב את זה. ובכל זאת יש אנשים שמרגישים צורך להסתיר את זה. למה??? אין לי מושג. (ואני לא מתכוונת אליך.. אלא בכלל). כי גם מי שהכי פתוחים בנושא, יצא להם לספר איזו מעשיה או שתיים כששאלו אותם על משהו שקשור למחלה. (לכי תסבירי לאנשים למה את מקללת בכל פעם שיש פרסומת למסקרה בטלויזיה..) לוידעת למה.. אבל יש לי תחושה שברגע שתורידי את הפאה, גם אם זה יהיה היום, כשעדיין אין לך מספיק שיער (לפי מה שהיית רוצה) את גם תרגישי יותר טוב, וגם הסביבה תקבל אותך ותחבק אותך בחיבוק מאד אוהב. אולי כדאי לך לנסות

 

[סניאלה]

כי...

זה משהו שחובה לספר עליו.אולי לא בפעם הראשונה אבל ממש בהקדם.אם זה קשר רומנטי זה לא יהיה הוגן כלפי הצד השני. זה כן משנה.יש אנשים שיחליטו שהם לא רוצים להקשר למישהו שהיה חולה פעם, מטעמם שלהם. לי זה לא הפריע שחבר שלי סיפר לי בגילוי לב.אבל תחשבי על הצד השני.אתם מכירים,נקשרים וכו' והוא לא יודע על החלק הזה בחיים שלך ומתישהוא תספרי לו והוא יכול להפגע שלא ספרת לו.זה חלק מהחיים שלך שאין לך מה להתבייש בו.לא לנפנף בו אבל גם לא להעלים אותו. בתור בן אדם בריא,טפו טפו שאני רואה מה זה לחיות עם אדם חולה אני אומרת לך שזה קשה מאוד.גם לי יש את החרדות שלי ולכן הצד השני צריך להיות מודע מה זה לחיות עם אדם שחלה פעם עם כל המשתמע מכך...

 

[enwhysea]

אני...

מפזר כמה רמזים שיפתחו שאלות משהו על יובש בפה או משהו בסגנון.. ששאולים אני אומר שאספר אבל בזמן יותר נוח כי זה לא מתאים, ואז בדרך כלל מתוך שיחה יותר מאוחר, בזמן יותר רגוע זה עולה שוב... זה עם אנשים שלא מכירים אותי טוב, או חדשים ... אנשים שמכירים אותי הרבה זמן, זה יותר קשה, בדרך כלל אני פשוט אומר להם משהו כמו "טוב, לא להתבעס עכשיו ולעשות מזה עניין, אבל..." כל זה מתקשר לזה שיש לי... שהיה לי (אחרי הקודם) זה היה די חפיף וסיפרתי על זה חופשי, כל עוד זה בעבר, זה הרבה יותר קל. אנשים לא מתחילים להיות עדיינים ורחמנים

 

[t w i x i t]

../images/Emo45.gif אהבתי את הגישה

אני גם חושבת שזאת דרך טובה להגיד את זה אם לא רוצים רחמים וכל מיני כאלה... האמת שזה מה שעשיתי שהודיעו לי "אל תבהלו אבל ...." עכשיו אני מתלבטת אם לספר לאנשים מסויימים... זה בהחלט הרבה יותר קל כשאתה מאחורי זה.

 

[מיליתו]

וואו - כמה פעמים עברתי את זה...

וכל פעם סיפרתי בצורה קצת אחרת. בדרך כלל אי אפשר להימנע מלספר, אלא אם זו פגישה חד פעמים. זה חלק כל כך חשוב מהחיים שלי, שקשה להסתיר. אכן, הייתי מחכה בדרך כלל, מעבר לפגישה הראשונה, ומכניסה את זה אחרי כמה רמזים. לגבי העניין של בני זוג, זה לא כל כך פשוט. אשקר אם אגיד שכולם קיבלו את זה טוב. היו כאלה שקיבלו את זה והמשיכו בפגישה כרגיל, רק שמאז היה בלתי ניתן להשיג אותם בטלפון (יצאו למילואים אינסופיים וכדומה), והיו כאלה שקיבלו את זה בסדר, ואחד שגם התחתן איתי (למרות שאמא שלו כמעט הוציאה איזה חוזה עלי, כדי שאני אעזוב אותו בלי שהוא ירגיש אשם). ולגבי הפיאה, זה רק סממן חיצוני. המשמעות האמיתי היא פנימית.

 

[t w i x i t]

שלחתי לך מסר../images/Emo30.gif ../images/Emo13.gif

 

[דגנילי]

אני סיפרתי לבחורים אחרי שהכירותי

כבר זמן מה והתמכרו לי (איך אפשר שלא), וסיפרתי כדרך אגב וכאילו זה היה כלום - הדגש על היה. ואף בחור לא דחה אותי בגלל שהייתי חולה (הסביבה שלהם זה כבר משו אחר..) ובמיוחד לא בגיל שלך - זה יותר מרתיע שחושבים על כוונות רציניות של חתונה וכאלו, אבל שוב, מי שאוהב אותך.. אוהב אותך. ולבעלי במקרה סיפרתי על המחלה כי חשבתי ש"הנשמה הטובה" שהכירה ביננו כבר עידכנה אותו (הסתבר לי אחר"כ שלא..), אבל זה ממש לא שינה לו. הוא היה מוקסם ממני ומאוהב (כדבריו), הוא אמר לי: מה שיהיה יהיה.. ושנה לאחר שהתחתנו והיה לנו תינוק - חליתי שוב. והבראתי שוב. נכון, היתה לנו תקופה של שנה קשה. אבל מי אומר שאם הוא היה מתחתן עם בחורה בריאה לא היה קורה לה משו או לו.. אל תחשבי על זה יותר מדי - למי שיש בעיה עם זה, זאת בעיה שלו! ואם יש לו בעיה עם זה, הוא לא ראוי לך! וספרי על זה אחרי קצת זמן.. שכבר מכירים אותו ושבויים בך, ספרי לא כטרגדיה וטראומה, אלא כמשו לא נעים במיוחד שעברת וזה נגמר ואת ממשיכה בחיים הנהדרים והפקת מזה הרבה - וכל מילה נכונה!

 

[דגנילי]

עוד משו מניסיון...

כל אחד עובר איזושהי תראומה בחייו. לאחד נפטר מישהו קרוב, לאחד הורים גרושים, אף אחד לא מושלם, לכל אחד יש את הבעיות שלו שהוא בוחר להסתיר או לשתף. יש לי חברה שכולם חושבים שהיא סופר מושלמת. יפיפיה, חכמה מאוד, יש לה עבודה נחשקת וכסף, תמיד מצב-רוח טוב, מצליחנית אמיתית.. אף אחד לא יודע שאימה ואחותה מאושפזות שנים בבתי חולים פסיכיאטרים... כל אחד והתיק שלו, והיא שהאירה את עיניי בסוגיה זאת.

 

[24 ברבלה]

איך אני שמחה לשמוע..

שאני לא לבד בכול הסיפור הזה... כמה פעמים יצא לי לחשוב מתי לספר ואם בכלל כי אולי הבן אדם שעומד מולי חושב שאני מנסה לנפנף בזה ולהצהיר בכוח.. וזה לא פשוט אולי בעיקר בגלל הסיבה שזה כול כך טרי עדין וכול דבר שקורה לך בחיים איכשהו קשור לזה והזיוף והשקר שיש בכול ההסתרה והתחושה של החוסר הוגנות כלפי האדם שעומד מולי כי לא משנה לאן זה ייתפתח לדעתי זה משהו שעדיף להגיד.. בכול מצב אהבתי את התגובות פה, את איך שכול אחד לוקח את זה אחרת ודגנילי.. הרגת אותי מצחוק, יש לך גם אחלה של שיטה הלוואי שהייתי מצליחה לסגור את הפה שלי לפעמים אז תודה לכול המגיבים כי למרות האבסורדיות שבזה.. נחמד שכולנו באותה הסירה ולאלה מאיתנו שעדין רווקות שיהיה בהצלחה כי מי שלא יקבל אותנו ככה שיילך לחפש במרעות אחרים...(ככה כותבים את זה? נו מילא העיקר הכוונה).

 

[rubber duck]

לספר יכול להיות כלי מקרב או חרב

חרב פיפיות וזה מאד אישי בין היכרויות שונות בתור חובב בליינדייטים ( ש שהכרתי את נוריתי שלי

)היו מקרים שבהם זה בכלל לא עלה זה מאד היה תלוי ברוח השיחה לרוב בכל מקרה לא הייתי מעלה את הנושא בדייט הראשון בהצלחה שרון

 

[דגנילי]

גמלא בשני..