איך מעבירים הורה חרדתי לדיור מוגן?

[yardenaco]

היי,
אני ואחים שלי מתלבטים לגבי העברה של אמא שלנו לדיור מוגן. גם אם זה דיור מוגן יוקרתי בצפון, שזה קרוב ליישוב שלנו ומעניק את כל הפסילטיס הדרושים. העניין הוא כזה - אמא שלנו אגרופובית, לא מאובחנת אבל לא ממש רגילה לצאת רחוק יותר מהמכולת של המושב ובחזרה. בעייתי כשחושבים על מעבר דרסטי למקום מגורים אחר. יחד עם זאת, אנחנו כבר לא רגועים כשהיא לבד בביתה בלי עזרה מקצועית (תרופות, השגחה ואפילו עזרה בסיסית כשהיא ביום לא טוב). איך מעבירים אותה בלי טראומה? אנחנו חוששים שזו חרדה חברתית ישנה, או הרגלים ישנים של התבודדות בבית והיצמדות למוכר ולידוע.

 

[Harrington]

כמי שהעביר אמא חרדתית (אמנם בתחומים אחרים) לבית אבות, זה כלל שיחת הקדמה ארוכה איתה בה הסברנו מדוע לדעתנו זה חשוב ו'הגיע הזמן' (אם תרצה אפרט, אבל זה לא ממש חשוב לענייננו). עברנו איתה ברחבי המקום כדי שתראה ביחד איתנו, ילדיה, שמדובר במקום נוח לבריות בו אין לה מה לפחד, דיברנו איתה על האמצעים שהותקנו בחדר שלה כדי שתוכל להזעיק עזרה בשעת הצורך, ובשלבים הראשונים הצוות כולו שהיה מודע לחרדתיות, ליווה אותה מקרוב יותר מכפי שנהוג, על-פי בקשתנו. כמובן שגם אנחנו באנו לבקר יותר מהרגיל בהתחלה.
זה לא היה מושלם, אבל זה עבד.

 

[yardenaco]

נשמע טוב. נעזרתם בליווי פסיכולוגי?

 

[Harrington]

נשמע טוב. נעזרתם בליווי פסיכולוגי?

לא. למען האמת כעת כשאתה שואל, נראה לי שכלל לא חשבנו על האפשרות הזאת. מה שכן, מהמוסד עצמו הליווי כלל גם עובדת סוציאלית וכאלו שמתמחות בתחום (אם מתוך מקצוע גרידא, אם מתוך נסיון רב שנים במקום).

מה שלהבנתי שכנע והרגיע אותה מאוד, הייתה קודם כל השיחה הארוכה שניהלנו איתה, הילדים (ס"ה 2 אבל לצורך העניין, כולם). כשהבהרנו שבדקנו הכל וכו', ומדובר במקום שעונה על כל צרכיה ופחדיה. ומעבר לכך הסיבוב המקדים שעשינו איתה במקום, כאשר השארנו לה את הבחירה מתוך שני חדרים אפשריים (בתיאום עם המקום כמובן). כלומר על אף שעל עצם המעבר למעשה לא כל כך השארנו לה יותר מדי ברירה (פשוט הגיע הצורך וכאמור אם תרצה, ארחיב), היה לה say לגבי קביעת המיקום הסופי (החדר). זה איפשר לה רוגע מסוים (למשל בחרה חדר עם עץ יפה שאהבה בכניסה למרפסת) במובן זה שהיא הייתה כביכול שותפה בקבלת ההחלטה הסופית לגבי המקום בו תשהה.

 

[פתרונות לכל]

לא. למען האמת כעת כשאתה שואל, נראה לי שכלל לא חשבנו על האפשרות הזאת. מה שכן, מהמוסד עצמו הליווי כלל גם עובדת סוציאלית וכאלו שמתמחות בתחום (אם מתוך מקצוע גרידא, אם מתוך נסיון רב שנים במקום).

מה שלהבנתי שכנע והרגיע אותה מאוד, הייתה קודם כל השיחה הארוכה שניהלנו איתה, הילדים (ס"ה 2 אבל לצורך העניין, כולם). כשהבהרנו שבדקנו הכל וכו', ומדובר במקום שעונה על כל צרכיה ופחדיה. ומעבר לכך הסיבוב המקדים שעשינו איתה במקום, כאשר השארנו לה את הבחירה מתוך שני חדרים אפשריים (בתיאום עם המקום כמובן). כלומר על אף שעל עצם המעבר למעשה לא כל כך השארנו לה יותר מדי ברירה (פשוט הגיע הצורך וכאמור אם תרצה, ארחיב), היה לה say לגבי קביעת המיקום הסופי (החדר). זה איפשר לה רוגע מסוים (למשל בחרה חדר עם עץ יפה שאהבה בכניסה למרפסת) במובן זה שהיא הייתה כביכול שותפה בקבלת ההחלטה הסופית לגבי המקום בו תשהה.

חבל על הזמן לענות, זו הודעה פרסומית, הגברת נוטה לשאול עם קישורים, כאן היא גרה בצפון בהודעה אחרת היא גרה באיזור אחר. היא גם לא החליטה אם היא בת 40 או 27....

 

[yardenaco]

לא. למען האמת כעת כשאתה שואל, נראה לי שכלל לא חשבנו על האפשרות הזאת. מה שכן, מהמוסד עצמו הליווי כלל גם עובדת סוציאלית וכאלו שמתמחות בתחום (אם מתוך מקצוע גרידא, אם מתוך נסיון רב שנים במקום).

מה שלהבנתי שכנע והרגיע אותה מאוד, הייתה קודם כל השיחה הארוכה שניהלנו איתה, הילדים (ס"ה 2 אבל לצורך העניין, כולם). כשהבהרנו שבדקנו הכל וכו', ומדובר במקום שעונה על כל צרכיה ופחדיה. ומעבר לכך הסיבוב המקדים שעשינו איתה במקום, כאשר השארנו לה את הבחירה מתוך שני חדרים אפשריים (בתיאום עם המקום כמובן). כלומר על אף שעל עצם המעבר למעשה לא כל כך השארנו לה יותר מדי ברירה (פשוט הגיע הצורך וכאמור אם תרצה, ארחיב), היה לה say לגבי קביעת המיקום הסופי (החדר). זה איפשר לה רוגע מסוים (למשל בחרה חדר עם עץ יפה שאהבה בכניסה למרפסת) במובן זה שהיא הייתה כביכול שותפה בקבלת ההחלטה הסופית לגבי המקום בו תשהה.

שאלתי בגלל שאני יודעת שחרדה דורשת איזושהי חשיפה הדרגתית - טיפול CBT למשל יכול להקל. יכול להיות שדווקא הsay שנתתם לה העניק לה תחושה של שליטה במציאות שלה, וזה חשוב מאוד.