איך מעבירים ערכים מוסריים שאנחנו מאמינים בהם?

איך מעבירים ערכים מוסריים שאנחנו מאמינים בהם?

שלום רב, אחת המשימות המשמעותיות שעומדות לפתחנו בחינוך הילדים היא להעביר להם ערכים. כדי שילדים יזדהו, ירצו לחקות אותנו ולהפנים את הערכים בהם אנו מאמינים עלינו לחיות לאורם. לא נוכל להטיף לדיבור מנומס ורך אם למשל, נגיב בצרחות על צרחות הילד. עלינו להשתדל להיות בכל רגע נתון מודל ראוי לחיקוי. הילדים לומדים הכי הרבה מתצפית בנו. בנוסף נוכל לנהל דיונים בבית כגון: לנתח מצבים הנוטעים בלב הילד את הרצון להיות אדם מוסרי ושומר חוק. לספר לו למשל, הבוקר לא הרגשתי כל- כך טוב ובכל זאת הלכתי לעבודה. ידעתי שאם אעדר עומס רב ייפול על מנחם( שעובד איתי). איזה ערכים מקופלים באמירה כזו? אחריות היא ערך, התחשבות בזולת היא ערך. ילדים קולטים, סופגים ובסופו של דבר נדבקים מאיתנו. מחשבות, סיפורים, דוגמאות והארות שלכם על הנושא יתקבלו בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 
בהחלט סופגים מאיתנו

לי יש משהו כזה. אמנם קרדיט לבעלי אבל בכ"ז. רק חייבת לציין קודם שמשגע אותי העניין הזה שאמנות אומרות לילד שאסור להתחצף ולקלל ומקללות חופשי לידם... על אותו משקל של הצרחות שכתבת את. בכל אופן, אנחנו אנשים דתיים וחלק מהערכים שאנחנו מעבירים לבננו זה אהבת השבת, תפילות בבית הכנסת וכד'. מגיל מאוד צעיר הבן שלי הולך עם בעלי לתפילות ביום חול ובגלל שהוא היה מעט מרעיש (בכ"ז תינוק) הוא היה יושב איתו בחדר סמוך ופותח את הדלת. הבן שלי היה יושב בעגלה ומקשיב לחזן. תפילה באמצע שבוע זו תפילה רגילה למדי בלי שירים או כד' אבל עצם זה שהם ישבו לא ממש בתוך בית הכנסת אלא בחדר סמוך סיקרן את הבן שלי. כל הזמן רצה לזחול לשם ולהכנס לשם לראות איזה אורות יפים יש שם וכמובן ארון הקודש. בעלי יצר אצלו איזשהי כמיהה כזו וזה קיים היום בצורה חזקה. א. הבן שלי הבין את המסר שא"א להכנס לבית הכנסת בעת התפילה אם הוא מרעיש וב. יש בו רצון חזק כזה להכנס לשם. מבין שזה מקום מיוחד. הוא יוצא משם ורץ אלי "אמא תורה תורה". נחמד לא?
 
תודה, ממש מקסים ומלמד

שלום לך ותודה לך על סיפור מקסים, מלמד ומאיר עיניים, אוזניים ולב. בעלך השכיל להתאים את הנסיבות לגיל של הבן. בכך חלק לו הרבה כבוד והתחשבות. פיתח בקרבו סקרנות ורצון להכיר את עולם בית הכנסת והתפילות. להתקרב ולהתיידד ברצון ובהדרגה בלי לחץ עם אהבה. זו הנחייה, זו הדרכה, זו חניכה במיטבה. אשמח לעוד סיפורים יפים. עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה