איך מעירים לגננות?

[אני שמופית]

איך מעירים לגננות?

חברה סיפרה לי היום שכמה פעמים יצא לה להגיע באמצע היום למעון ולראות את הבן שלי יושב על כסא בצד. פעם אחרונה לפני שהיא נכנסה לכתה היא שמעה את המטפלת אומרת לו: שם בצד תרגע קצת... ואז כשנכנסה ראתה את הילד יושב על כסא בצד (ליד הכניסה לשרותים) כששאר הילדים משחקים ומתרוצצים.
היא שאלה למה הוא שם אז אמרו לה שהוא אוהב לשבת שם.
לפני שבועיים מטפלת אחרת (האחראית עליו שהוא מאוד אוהב) סיפרה לי שלפעמים באמצע היום הוא אוהב לגרור כסא לצד (ליד השרותים) ולשבת להשקיף על שאר הילדים ואחרי כמה דקות הוא חוזר לשחק עם כולם.
לא יודעת אם היא סיפרה לי את זה בגלל שזה היום שאותה חברה ראתה את זה ושאלה על זה.
- בבית אין לו את הקטע הזה
- אני מודעת לכך שהוא מאוד שובב וגם לי אישית קשה להשתלט עליו כשהוא נכנס לאטרף של שובבות.
- הוא מאוד אוהב את הגן, רץ כל בוקר בכיף, נכנס בכיף, לפעמים עושה לי בעיות בסוף היום כי הוא רוצה להשאר עוד

מצד אחד, אני בעצמי הייתי שמחה אם כשהוא היה מתפרע הייתי אומרת לו לשבת להרגע והוא היה מקשיב לי, מצד שני זה נשמע לי כמו עונש ולא פייר כלפי הילד כששאר הילדים משחקים ומשתוללים.

לא יודעת איך לאכול את הסיפור הזה. אם להעיר או לשאול על זה, אם לכעוס או לא.
גם אותה חברה הזהירה אותי לא לערב אותה ולא להגיד שהיא סיפרה לי.
מה עושים?

 

[אמא לבונבון 1]

שואלים את הגננת בעדינות

אומרים שהילד שלך אמר לך שהוא ישב להרגע בצד והיית שמחה לשמוע במה מדובר והם זה משהו שחוזר על עצמו. לעניין עצמו, גם בגן של ילדי היה נהוג לתת לילדים לשבת להרגע בצד .. קראו לזה כסא מחשבה

 

[רוןרון40]

תנסי לדובב אותו..

לילדים יש תשובות..
תספרי לו שראית אותו יושב על הכסא.. אם הוא ביקש לשבת שם
מה מיוחד בכסא הזה.. אם הוא כל יום יושב עליו, מי מהחברים יושב עליו.. וכו

לא יותר מדי שאלות ותקשיבי לתשובות. לפעמים יש קצת דמיון
או לשאול ילד אחר מהגן שיודע לדבר

 

[אני שמופית]

הוא עוד לא מדבר

אומנם בן שנתיים אבל עוד לא מדבר ומרכל
אומר מילים וכמה משפטים (קבועים) אבל לא כאלה שאוכל להבין ממנו סיפור שלם
אולי באמת אבקש מחברה לדבר עם הבן שלה שגדול יותר וכן מדבר

 

[רוןרון40]

אולי אני נאיבית אבל מסכימה עם פנגושית

וגם- נראה לי בעייתי בזמן השתוללות לבקש ממשתולל לא להשתולל ולהביט בחברים..
מבחינת הצוות עדיף שיוציא אנרגיה ואחכ ירגע. או להושיב אותו לידן כך הפיקוח שלהן יותר גדול (בהנחה שנושך, מציק לאחרים או מסכן את עצמו)
לא רואה שום תועלת להעביר לכסא חשיבה במצב כזה.
אם את ממשיכה בשנה הבאה אז כדאי שתדעי איך הצוות מתנהל

חיבוקים לקטן

 

[אני שמופית]

הוא עוד לא מספר לי דברים

ולא מדבר חופשי אז זה לא ריאלי להגיד את זה
היה לי טוב בבית אם היה לי כסא מחשבה. אבל לכי תדעי כמה פעמים שמים אותו שם ביום...

 

[ינקינטונה 2]

הילד שלך שם את עצמו - בעונש. ולי בא לחבק אותו.

דווקא זה שהוא לוקח את הכיסא ויושב שם - מעציב אותי יותר.
לו היה זה אירוע זניח - הוא לא היה הולך לבדו לשבת שם.
דפוס התנהגותי שהייתי ממש מבררת אותו.

רק לידיעה.
חברתי היחידנית גילתה שבנה רוב השנה ישב על כיסא העונש.
כאילו, כיסא מחשבה או כיסא להירגע או כיסא נוח.
מילים מכובסות ל- שב בצד.
הילד שלה בן שבע עשרה והיא עדין מדברת על זה

השאלה הנשאלת - כמה פעמים הוא נשלח לשם
ואיך את יכולה לדעת.
וכנראה שלא תוכלי לדעת. גננות - משקרות.

תקליטי. כך תדעי לפחות מה קורה עם הילד שלך.
צר לי, אי אפשר להיות שאנן היום
ילדים מופקרים לגמרי במעונות ובגנים.

אני לא הקלטתי והאמיני לי שבא לי לדפוק את הראש שלי בקיר
יום יום

 

[אני שמופית]

אין אפשרות להקליט

התיקים שלהם מחוץ לכיתה (במעמד חיצוני)
גם אם התיקים הוי בפנים זה לא היה אפשרי. זו כיתה גדולה עם הרבה ילדים, לא היו שומעים כלום

 

[ינקינטונה 2]

יש אפשרות אחרת.

תתקשרי למשרדי חקירה.
לא חייב להיות על התיק.
ודבר נוסף - את לא ידעת שהגננת שמה אותו בכיסא בצד?
הגננת לא אמרה לך שכך היא מתנהלת?

 

[אני שמופית]

לא להגזים

אין לי ספק שהגן הזה בסדר גמור והמטפלות טובות מאוד
יכול להיות שזו שיטת עבודה שלהם להרגיע ילדים שמשתוללים
ויכול להיות שחברה שלי לא שמעה טוב ורק הציק לה בעין לראות את הילד יושב על כיסא בזמן משחקים.
המטפלת סיפרה לי שהוא זה שלוקח את הכיסא ומתיישב עליו לפעמים. יכול להיות שזה מה שהיה...

 

[אמא לבונבון 1]

אני דווקא בעד כסא חשיבה

בגן שלנו זה ממש לא נחשב כעונש ולא מוצג כך. זה מקום שהילד/ה יכול לשבת ולנוח וגם לחשוב , להרגע וכשהוא מרגיש שהוא רוצה הוא חוזר לשחק. לא כל דבר צריך משרדי חקירה ולקחת למקומות רעים וחשוכים.

 

[אמאנחל]

להיות עם אצבע על הדופק.

זה שהוא אוהב ללכת לשם ונכנס בחיוך זו אינדיקציה שבסך הכל טוב לו וזה מאוד מאוד חשוב.
&nbsp
אם לשבת בצד לזמן מה זו הבחירה שלו, אז נראה לי שזה נפלא שהוא מכיר את עצמו מספיק טוב כדי לקחת את עצמו הצידה לפעמים, כשזה מה שמרגיש לו נכון. זה נפלא שהוא מחובר לעצמו מספיק כדי למנן את החשיפה שלו לחברת הילדים, ונפלא שמאפשרים לו את זה ולא דוחפים אותו להצטרף כשהוא לא רוצה. לפעמים אנחנו צריכים את השקט שלנו, לפעמים אנחנו צריכים להרגע, לפעמים אנחנו צריכים לעכל חוויות שעוברות עלינו על ידי ישיבה בצד, או על ידי צפייה באחרים משחקים. כשהבת שלי עברה מקבוצת הקטנים לקבוצת הגדולים בגן שלה, היה לרשותה בגן טיולון, שבו היא יכלה לשבת ולצפות בילדים האחרים, להצטרף כשהרגישה בטוחה, ולסגת כשהרגישה שהיא צריכה. חשבתי שזו הייתה דרך נפלאה לתת לה להסתגל בקצב שלה.
&nbsp
הושבת ילד בצד לזמן מה, ב"כסא חשיבה", כשהוא מתנהג בצורה שפוגעת באחרים, היא דרך חינוכית מקובלת ונכונה. מי שפוגע באחרים צריך לשבת בצד, כדי להבין את ההשלכות של התנהגותו. זו דרך לא אלימה, והיא מתאימה מבחינת התוצאה ההגיונית של ההתנהגות. אני משערת שכל אחד ואחד מהילדים מוצא את עצמו בזמן זה או אחר בכסא החשיבה. בטוח שכל אחד מהילדים שלי ישב בכסא זה כמה וכמה פעמים. כי לא נראה לי שיש ילד שלא מוצא את עצמו מציק פעם לילד אחר או מכה, או משתולל יותר מדי. ואנחנו שולחים את ילדינו לגן גם כדי שילמדו איך להתנהג בחברה כמו שצריך. וסומכים על הגננות שידעו לעזור לילדים שלנו ללמוד את כללי ההתנהגות בחברה. זה חלק מזה. אפשר לחשוב על זה כעונש, זה נכון, אבל ככה לומדים. חלק מהלמידה הכי משמעותית בגן זה איך להשתלב בחברה בצורה שיהיו לך חברים ולא תהיה "הילד האלים שכולם נרתעים מחברתו". כולנו יודעים מהילדים שלנו, ברגע שהם לומדים לדבר, בדיוק מי הם הילדים האלימים וחסרי השליטה בגן (או בבית הספר), וכולנו רוצים שהילדים שלנו לא יהיו בהגדרה הזאת. חשוב מאוד מאוד שהם ילמדו התנהגות נכונה חברתית.
&nbsp
מובן שאפשר גם להגזים ולהעניש יותר מדי, לא הגיוני שילד יבלה את כל היום שלו בכסא מופרד מילדים אחרים, אבל זה לא המצב שאת מתארת.
&nbsp
את בהחלט יכולה לדבר עם הגננת, להגיד שאת מוטרדת ולשאול אותה יותר פרטים, עד שתרגישי יותר רגועה.

 

[אד י]

בגיל שנתיים ילד לא מודע לעצמו

בצורה שאת מתארת.
בגיל שנתיים ילד שמתרחק מהילדים האחרים בגן, לא עושה זאת מתוך בחירה ומודעות עצמית כמו שאנחנו כמבוגים עושים. הוא עושה זאת כי אין לו ברירה, כי זו הדרך היחידה שהוא מכיר לשמור על עצמו ממה שהוא חווה כבלתי אפשרי לו.
&nbsp
זה באמת הגיוני שייקרה בהגעה למסגרת חדשה, אבל פה מדובר על סוף שנה במסגרת מוכרת.
&nbsp
לגבי ענישה, אני לא אפתח את הדיון הזה שוב.
את יודעת מה אני חושבת.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[בדרך להיות אמא10]

מענין אם הילד באמת חושב על מה שהוא עושה

בפינת החשיבה הזו... לא ממש נראה לי..
&nbsp
&nbsp

 

[אד י]

אני חושבת

שיכול להיות שמה שקרה הוא שבנך מצא לעצמו טכניקה להתמודדות עם קושי בגן, הוא הולך לשבת בצד כשקשה לו.
המטפלות זיהוי שזה משהו שהוא עושה כדי להרגיע את עצמו, והפכו את זה לטכניקה שלהן להרגיע אותו.
הבעיה היא בעיניי, שלשבת בצד, גם אם זה ביוזמת הילד זו לא אסטרטגיה טובה בגיל שנתיים. ובטח שהיא הופכת להיות עוד יותר בעייתית כשהמטפלות משתמשות בה (כי הוא "אוהב" לשבת בצד).
לכן אני חושבת, שהשיחה עם המטפלות צריכה להיות על עצם הישיבה בצד בלי קשר למי יזם אותה. להסביר להם שלדעתך הוא "בורח" לישיבה בצד, לא כי הוא אוהב לשבת בצד, אלא כי קשה לו להשאר בחלל עם כולם ואין לו רעיון אחר. ושהיית שמחה אם הוא היה לומד להעזר בהן כשקשה לו ולא לברוח ולהיות לבד לבד.
אם אין לך רעיונות איך לעשות את זה, תגידי להן שאין לך רעיונות איך. ותשאלי אותן אם יש איזה שהוא גורם מקצועי שמלווה את הגן ויכול לייעץ להן ולך.
&nbsp
יכול להיות שזה יספיק כדי להוציא מהן הבטחה שהן יתמודדו איתו אחרת ואז את רק צריכה לעקוב אם אכן יש שינוי. ויכול להיות שהן ירימו את הכפפה וייבקשו עזרה מקצועית שזה יהיה הכי טוב.
&nbsp

 

[פנגושית]

מר שמועתי וגברת הגזמה

אני קוראת את התגובות ומרגישה שבמקום להתמודד ישירות עם אירוע מסוים בגן, התגובות כאן הולכות ובונות מגדלים של חששות ושל התייחסות יוצאת דופן לדברים טריויאלים. אין כאן שום דבר שעלול להתפרש חלילה כהתעללות בילד. כל הדיעות שמובעות כאן הן ספוקולציות שנובעות מתוך המח הפחדן שלנו. אני לא מבינה, במקרה הזה, למה לא ניתן לדבר עם הגננת בצורה ישירה וחברית. לומר שאת יודעת שלפעמים הוא יושב בכסא לבד, ואת רוצה לדעת מה זה אומר. מתי זה קורה? באיזו תדירות?
את יכולה פשוט לשאול את הגננת בלי קשר בכלל, איך הילדון מסתדר בגן? איך הוא עם חברים? אם הנושא יעלה תכווני לשם. אם לא יעלה אז את תעלי אותו.
את לא צריכה לתקוף, את יכולה לעשות את זה כבדרך אגב, בלי ביקורתיות, כי זו לא המטרה שלך. בהתאם לתשובה תכיני את עצמך מראש לתגובה שלך. אם לא מקובל עלייך, אז תגידי שאת מעדיפה שתחשבו ביחד על דרך אחרת. אם זה משהו שנותן לבן שלך, קצת שקט מההמולה בגן\ ונותן לו את האפשרות להיות קצת עם עצמו בלי קשר למחשבות על מעשים שעשה, שזה שטויות במיץ, אז אולי זה אפילו לחיוב. אני מעלה אפשרויות שונות, אבל בסופו של דבר במקום להכנס מהחלון תדפקי בדלת . מפה ועד הקלטות ומשרד חקירות. נו, נשמע לי מוגזם. אם חלילה אחרי השיחה תישארי עם טעם רע אז תחשבי מחדש את צעדייך. לא יורים קודם בתותחים.
הרבה פעמים זה נשמע הרבה יותר גרוע ממה שזה. בעיקר כשאת מציינת שהוא אוהב ללכת ולהישאר שם.
גם זו יכולה להיות פתיחה נהדרת לשיחה, פשוט להגיד שאת רואה שהוא מאוד אוהב לבוא לגן, וחשוב לך לשמוע איך הוא מתפקד ואיך היא רואה אותו ומשם תראי לאן זה זורם. זו דעתי.

 

[אני שמופית]

מדובר בילד מקסים

כולם אוהבים אותו, אנשים עוצרים אותי ברחוב מרוב שהם מתלהבים ממנו, אין ספק שהוא שובה לבבות קטן. וגם המטפלות מאוד אוהבות אותו.
וזה שהוא חתיך גם עוזר

אבל אני גם יודעת שהוא מאוד תזזיתי. יש לו קטעים שהוא פתאום מתלהב ממשהו ומתחיל להשתגע, לא יודע מה לעשות עם עצמו, אז הוא רץ וקופץ וזורק דברים והכל עם חיוך משגע. הוא לא נושך ולא מרביץ אבל הוא כן דוחף וחוטף משחקים מילדים אחרים, בגלל זה הוא גם חוזר מדי פעם עם נשיכות.
אני בעצמי לא תמיד משתלטת עליו ויצא כמה פעמים שמרוב שהוא השתולל בבית הרמתי אותו ושמתי אותו במיטת תינוק כי משם הוא לא יכול לעשות הרבה נזק ולא יכול לצאת. פשוט לא היה שום פתרון אחר.
אני לרגע לא חושבת שיש פה התנהלות של אלימות או התעללות או כל דבר אחר. גם את מנהלת המעון אני מכירה באופן אישי, גדלנו ביחד ובאמת שהמעון בסדר גמור ואמליץ עליו לאחרות.
אני פשוט הייתי קצת המומה לשמוע שזה לא תמיד בא מהילד ויכול להיות שהן מלכתחילה שמו אותו שם להרגע אז ככה הוא למד על הרעיון ואימץ אותו. יכול להיות שזה גם לא נכון ואולי חברה שלי הבינה לא נכון וזה פשוט פסק זמן שהוא לוקח לעצמו.
לפעמים בבוקר כשהוא נכנס למעון ויש הרבה ילדים הוא עומד בצד ובוחן את כל הילדים כמה דקות, לא ניגש לשחק אלא מעדיף או לעמוד בצד או לרוץ לאחת המטפלות ולקבל חיבוק ורק אחרי כמה דקות הוא רץ לאיזה משחק שהוא אוהב.
באחד מהבקרים שזה היה, המטפלת סיפרה לי שככה הוא לפעמים באמצע היום עם הכסא, זה מה שגרם לה לספר לי על זה.
תכלס הלוואי והיה לי בבית כסא כזה שאני יכולה להושיב אותו כשהוא "מאבד את זה". רק לכמה שניות/דקות כדי שינשום עמוק ויבין שהוא לא בסדר ברגע זה.
רק מבהירה - אלו לא פרצי זעם אלא פרצי התלהבות, השתובבות, קונדסות למיניהם.
אגב, הרבה פעמים כשזה קורה בבית אני פשוט תופסת אותו ומחבקת חזק, לא משחררת, כמובן שהוא מתחיל לבכות אבל אחרי כמה שניות נרגע ואז מחזיר חיבוק. אבל גם זה לא תמיד עובד...
אולי אני בעצמי צריכה להתייעץ עם איש מקצוע שידריך אותי איך מתנהגים במצבים כאלה.

 

[yarden43211]

תדברי בכנות עם הגננת.

לא קראתי את כל התשובות.
ההתנהגות של הילד לי לא נראת חריגה, הילדה שלי שהיום היא בת 9 , ורחשה ורוחשת המון מיומניות חברתיות. בכל השנים שהיא היתה בגן, היא היתה לפעמים משחקת עם ילדים, ולפעמים מוצאת פינה ויושבת ומתבוננת על הנעשה ובהילדים המשחקים בגן.
גם אותי זה הילחיץ ודיברתי עם הגננת והגננת אמרה לי להלידה לפעמים השחקת עם ילדים ולפעמים היא לבד.
אבל אני לא איש מיקצוע, ולt רואה את הנעשה עם בנך בראיה רחבה.
אני מציע לך מכל הלב, לדבר עם הגננת, בעדינות ובכנות, ילד בן שנתיים שמשתולל זה לא משהוא חריג ,זה חריג אם הוא לא משתולל.
תספרי לה שדיברת אם המטפלות, תספרי לה שחברה סיפרה לך, ותקשבי למה שהיא עונה, יכול להיות שאחרי ,שתדברי איתה היא תרגיע אותך ותגיד לך שזו לא בעיה, יכול להיות שהיא תתחיל להתייחס לזאת ותתחיל להוציא אותו ממההרגל , אני לא מאמינה-אבל אם יש בעיה היא תגיד לך את זה.
אם כל ההשתולליות גיל שנתיים לדעתי זה גיל מקסים שלא חוזר, אני מתגעגעת.

 

[yarden43211]

ביקור פתע בגן.

תנסי להגיע לגן באמצע היום במפתיע ,או באותו זמן שהחברה שלך ראתה אותו יושב בכסא בצד לבד. תנסי להתרשם מימה שקורה שם, לפני ההקלטות והמצלמות. שווה אפילו לקחת יום חוש בישביל זה.
יכול להיות שתבהלי .
ויכול להיות שתתני שבחים לצוות המטפל ותתלהבי שתראי איך הבן שך משחק שם.
זה מה שאני הייתי עושה בכל מסגרת עם מטפלות. גם בצהרון של הילדה השנה ביקור כזה.