איך מציבים סייגים וגבולות בעולם האינטרנט ...
חסים מקוונים מכון אדלר מציע: איך מציבים סייגים וגבולות בעולם האינטרנט לילדים ולנו. אסנת הראל, מנכ"ל | דעת מומחה יום חמישי 19 אוגוסט 2010, 13:00 האינטרנט כאן והוא ישאר כאן, לעולם, גם אחרינו.... הוא כאן כמו פיתוחים טכנולוגיים אחרים המביאים את העולם אלינו הביתה, פנימה, במהירות, ביעילות, בעצמה, ברוחב, בכמויות וללא סייגים. עלינו, המשתמשים, לקבוע את הסייגים והגבולות לילדינו, אבל לא רק, גם עבור עצמינו. עד כמה אנחנו, המבוגרים, מנתבים ובוררים באופן מושכל את השימוש באינטרנט, כמו גם את הצפיה בתכניות השונות המוקרנות בטלויזיה מתוך מטרה אחת בלבד - למכור לנו מוצרים ועוד מוצרים באמצעות הפירסומות ? האם אין אנחנו נחשפים וחושפים יתר על המידה את כל המשפחה לתכנים של אלימות, כהות חושים, מיניות, שוביניזם עד כדי טימטום מוחלט מעצם היות הטלויזיה מרצדת במרכז הבית, כמעט ללא הפסקה ? אז..... איך קובעים גבולות ? איך מגדירים את הסייגים ? איך מתנהלים עם המסכים בורקי כחול (תרתי משמע) באמצעים של שלום ולא בכלי מלחמה ? שהלא בתחום המלחמה אנחנו מנוסים מאד ומכירים, למשל, את נושא הלוחמה האלקטרונית – לכל אמצעי לוחמה אלקטרוני, בים באויר או ביבשה, מתפתח בסודי סודות אנטי – אמצעי וחוזר חלילה עד עולם יפותחו האמצעים המתוחכמים וכנגדם אמצעים מפותחים עוד יותר שיפרצו וינטרו ויורידו כל מחסום אלקטרוני/טכנולוגי. ואם בעולם המחשבים עסקינן אזי גם כאן "נולדים" וירוסים מלאכת מחשבת זדון האדם ובתגובה מיידית זריזי מחשבה במעבדה מאולתרת מפיצים "אנטי וירוס" תואם ושרשרת אינסופית נישלחת לכל נקודה על הגלובוס המקוון. ובאנקדוטה היסטורית קטנה – עדיין זוכרים את מחיקון הצבע משידורי הטלויזיה בשנות ה – 70 ! מדהים ופטתי האופן בו ניסתה המדינה להכנס אלינו לסלון ולכבות לנו את הצבע מהסרט. כמובן שלא עבר זמן רב והומצא ה"אנטי-מחיקון" .... נו באמת, מדינה, מה חשבת ? ומה את חושבת כעת בניסיון דומה, לכבות לנו את הפורנוגרפיה ? ימי הצנזורה חלפו לבלי שוב. אפילו בנושאים רגישים עליהם יש כמעט קונסנזוס כמו החטופים והשבויים שלנו, ידיעות דולפות למדיה ורגישות עצבית נחשפת למרות הצנזורה...... אז מה כן ? מה יש לנו, בני האדם, שאין לטכנולוגיה (לצנזור) ? יש לנו אותנו – יש לנו תבונה ודעת, ערך ומוסר, דיבור והקשבה – איכויות עליהן אנחנו מוותרים ללא משים ומפילים עצמינו לתוך מילכוד אלקטרוני מרצד. אז מה כן ? חינוך, חינוך, ובעיקר – חינוך ! לא זה המתנהל בבתי הספר לפני או אחרי שביתה. חינוך המתחיל בבית מיד עם לידת הזאטוט אל מרחב האחריות ההורית שלנו. * אנחנו מחוייבים ללמד אותו לחיות בעולם מאתגר – לא לחסום אותו מהם. * אנחנו מחוייבים להטמיע בו ערכים ומוסר – לא להניח עליו אזיקים של התכחשות. * אנחנו מחוייבים להקנות לו מיומנויות של הקשבה, שיחה, אמפתיה - תיקשורת – לא לאטום אוזניו, פיו ועיניו מפני סכנות הקידמה. * אנחנו מחוייבים לדעת, להבין ולהפנים סיכונים וסיכויים, לא רק במחשב ובטלויזיה, אלה גם אלה קיימים כל העת במפגש עם אנשים, בהליכה ברחוב, בנהיגה בכבישים, בשדה הקרב ואולי בראש ובראשונה ביחסים של הילד עם עצמו, באופן בו הוא מסדר עדיפויות ומאמין ביכולותיו. מי מאיתנו רוצה ילד אטום וחסום ? מי מאיתנו רוצה ילד נאבק ? מי מאיתנו רוצה ילד טכנולוגי ? כדי לגדל ילד אנושי, חם, פתוח, אמפטי ובוגר ריגשית, עלינו, ההורים לפתח המיומנויות הללו בנו ובו באמצעות שיחה, חיבוק, דיבור פתוח, שאילת שאלות, נגיעה בנושאים מביכים באופן בוגר ואחראי ובעיקר פיתוח יחסים של אמון, פתיחות מתוך הערכה, כבוד ותחושה שסומכים עליך, ילד. המסר העיקרי הוא שהאחריות עלינו, הבקרה בידינו אבל אנחנו סומכים עליך – כי אתה יכול. 5 טיפים שימושיים מטעם הדר קוגל, מנחת הורים במכון אדלר - איך לגדל את הילד נכון באינטרנט: 1. בנו עם הילד שלך דיאלוג בריא: המאפשר שיתוף, התייעצות, הקשבה פעילה. ספרו לו על חוויותיכם, על ההיסטוריה שלכם, על העדפותיכם. כך תוכלו ליזום לעיתים צפייה משותפת באתרים מעניינים ולבסס תקשורת משפיעה. 2. ליזום גלישה משותפת: הזמינו את ילדיכם לגלוש ביחד באתרים מעניינים או לצפות בסרטים: כך אתם יוצרים מנהג של צפייה משותפת בצג המחשב כך שגם כשהילד לבד, הוא מפנים את דמותכם המלווה. 3. למדו חשיבה ביקורתית: לא ע"י שתבקרו במילים קשות את ילדיכם, חברים ומעשיהם אלא ע"י שיחות על אירועים חיצוניים: שיחות עם הרבה סימני שאלה: "מה דעתכם"? והצגת דעתכם בצורה מכבדת. 4. דברו בשם הבריאות: עודדו את ילדיכם לפעילות גופנית ולפעילות יציאה מהבית. הדגימו אתם אורח חיים ספורטיבי ושמרו ביחד על כללים של בריאות: חייבו את ילדיכם ואותכם לקום מהמחשב אחת לשעה ולעסוק בפעילות אחרת. 5.פתחו התעניינות אמיתית בילדיכם ובתכנים המקיפים אותם: אפשרו להם לשתף אתכם ללא ביקורת או ציניות. אל תתייחסו לתכני חייהם כאל שטויות חולפות אלא בקשו להבין מה באמת מעניין אותם.
חסים מקוונים מכון אדלר מציע: איך מציבים סייגים וגבולות בעולם האינטרנט לילדים ולנו. אסנת הראל, מנכ"ל | דעת מומחה יום חמישי 19 אוגוסט 2010, 13:00 האינטרנט כאן והוא ישאר כאן, לעולם, גם אחרינו.... הוא כאן כמו פיתוחים טכנולוגיים אחרים המביאים את העולם אלינו הביתה, פנימה, במהירות, ביעילות, בעצמה, ברוחב, בכמויות וללא סייגים. עלינו, המשתמשים, לקבוע את הסייגים והגבולות לילדינו, אבל לא רק, גם עבור עצמינו. עד כמה אנחנו, המבוגרים, מנתבים ובוררים באופן מושכל את השימוש באינטרנט, כמו גם את הצפיה בתכניות השונות המוקרנות בטלויזיה מתוך מטרה אחת בלבד - למכור לנו מוצרים ועוד מוצרים באמצעות הפירסומות ? האם אין אנחנו נחשפים וחושפים יתר על המידה את כל המשפחה לתכנים של אלימות, כהות חושים, מיניות, שוביניזם עד כדי טימטום מוחלט מעצם היות הטלויזיה מרצדת במרכז הבית, כמעט ללא הפסקה ? אז..... איך קובעים גבולות ? איך מגדירים את הסייגים ? איך מתנהלים עם המסכים בורקי כחול (תרתי משמע) באמצעים של שלום ולא בכלי מלחמה ? שהלא בתחום המלחמה אנחנו מנוסים מאד ומכירים, למשל, את נושא הלוחמה האלקטרונית – לכל אמצעי לוחמה אלקטרוני, בים באויר או ביבשה, מתפתח בסודי סודות אנטי – אמצעי וחוזר חלילה עד עולם יפותחו האמצעים המתוחכמים וכנגדם אמצעים מפותחים עוד יותר שיפרצו וינטרו ויורידו כל מחסום אלקטרוני/טכנולוגי. ואם בעולם המחשבים עסקינן אזי גם כאן "נולדים" וירוסים מלאכת מחשבת זדון האדם ובתגובה מיידית זריזי מחשבה במעבדה מאולתרת מפיצים "אנטי וירוס" תואם ושרשרת אינסופית נישלחת לכל נקודה על הגלובוס המקוון. ובאנקדוטה היסטורית קטנה – עדיין זוכרים את מחיקון הצבע משידורי הטלויזיה בשנות ה – 70 ! מדהים ופטתי האופן בו ניסתה המדינה להכנס אלינו לסלון ולכבות לנו את הצבע מהסרט. כמובן שלא עבר זמן רב והומצא ה"אנטי-מחיקון" .... נו באמת, מדינה, מה חשבת ? ומה את חושבת כעת בניסיון דומה, לכבות לנו את הפורנוגרפיה ? ימי הצנזורה חלפו לבלי שוב. אפילו בנושאים רגישים עליהם יש כמעט קונסנזוס כמו החטופים והשבויים שלנו, ידיעות דולפות למדיה ורגישות עצבית נחשפת למרות הצנזורה...... אז מה כן ? מה יש לנו, בני האדם, שאין לטכנולוגיה (לצנזור) ? יש לנו אותנו – יש לנו תבונה ודעת, ערך ומוסר, דיבור והקשבה – איכויות עליהן אנחנו מוותרים ללא משים ומפילים עצמינו לתוך מילכוד אלקטרוני מרצד. אז מה כן ? חינוך, חינוך, ובעיקר – חינוך ! לא זה המתנהל בבתי הספר לפני או אחרי שביתה. חינוך המתחיל בבית מיד עם לידת הזאטוט אל מרחב האחריות ההורית שלנו. * אנחנו מחוייבים ללמד אותו לחיות בעולם מאתגר – לא לחסום אותו מהם. * אנחנו מחוייבים להטמיע בו ערכים ומוסר – לא להניח עליו אזיקים של התכחשות. * אנחנו מחוייבים להקנות לו מיומנויות של הקשבה, שיחה, אמפתיה - תיקשורת – לא לאטום אוזניו, פיו ועיניו מפני סכנות הקידמה. * אנחנו מחוייבים לדעת, להבין ולהפנים סיכונים וסיכויים, לא רק במחשב ובטלויזיה, אלה גם אלה קיימים כל העת במפגש עם אנשים, בהליכה ברחוב, בנהיגה בכבישים, בשדה הקרב ואולי בראש ובראשונה ביחסים של הילד עם עצמו, באופן בו הוא מסדר עדיפויות ומאמין ביכולותיו. מי מאיתנו רוצה ילד אטום וחסום ? מי מאיתנו רוצה ילד נאבק ? מי מאיתנו רוצה ילד טכנולוגי ? כדי לגדל ילד אנושי, חם, פתוח, אמפטי ובוגר ריגשית, עלינו, ההורים לפתח המיומנויות הללו בנו ובו באמצעות שיחה, חיבוק, דיבור פתוח, שאילת שאלות, נגיעה בנושאים מביכים באופן בוגר ואחראי ובעיקר פיתוח יחסים של אמון, פתיחות מתוך הערכה, כבוד ותחושה שסומכים עליך, ילד. המסר העיקרי הוא שהאחריות עלינו, הבקרה בידינו אבל אנחנו סומכים עליך – כי אתה יכול. 5 טיפים שימושיים מטעם הדר קוגל, מנחת הורים במכון אדלר - איך לגדל את הילד נכון באינטרנט: 1. בנו עם הילד שלך דיאלוג בריא: המאפשר שיתוף, התייעצות, הקשבה פעילה. ספרו לו על חוויותיכם, על ההיסטוריה שלכם, על העדפותיכם. כך תוכלו ליזום לעיתים צפייה משותפת באתרים מעניינים ולבסס תקשורת משפיעה. 2. ליזום גלישה משותפת: הזמינו את ילדיכם לגלוש ביחד באתרים מעניינים או לצפות בסרטים: כך אתם יוצרים מנהג של צפייה משותפת בצג המחשב כך שגם כשהילד לבד, הוא מפנים את דמותכם המלווה. 3. למדו חשיבה ביקורתית: לא ע"י שתבקרו במילים קשות את ילדיכם, חברים ומעשיהם אלא ע"י שיחות על אירועים חיצוניים: שיחות עם הרבה סימני שאלה: "מה דעתכם"? והצגת דעתכם בצורה מכבדת. 4. דברו בשם הבריאות: עודדו את ילדיכם לפעילות גופנית ולפעילות יציאה מהבית. הדגימו אתם אורח חיים ספורטיבי ושמרו ביחד על כללים של בריאות: חייבו את ילדיכם ואותכם לקום מהמחשב אחת לשעה ולעסוק בפעילות אחרת. 5.פתחו התעניינות אמיתית בילדיכם ובתכנים המקיפים אותם: אפשרו להם לשתף אתכם ללא ביקורת או ציניות. אל תתייחסו לתכני חייהם כאל שטויות חולפות אלא בקשו להבין מה באמת מעניין אותם.