אני בדיעה של יופיופ
נושא השינה והלילה בכלל, הוא נושא חשוב אצלנו... מדהים אותי לראות איך היום, כשירדן כבר בן 3 (ועדיין עושה בעיות שינה כאמור), ושירה כמעט בת שנתיים, אני מסתכלת על הדברים בצורה שאני הרבה יותר שלמה עם עצמי ועם ההחלטות שעשיתי במהלך הזמן. בעבר, עם כל בעיות השינה של ירדן, הייתי מאד לא סגורה על דרכי הפעולה שלי, וכל כך התלבטתי והרגשתי לא טוב עם הדברים שעשיתי, והיום אני חושבת שהדבר העיקרי (בכלל עם הילדים, אבל בבעיות שינה בפרט) זה איך ההורים מרגישים וכמה הם נחושים או לחילופין, כמה זה מפריע להם. (וברור שיש כאן גם אופי של הילד ועקשנות שלו, אבל התחושות של ההורים עוברות לילד בצורה מאד ברורה, גם אם אנחנו מנסים להסתיר את זה). שני הילדים שלי נרדמו על הידיים עד גיל שנה וחצי בערך. עם ירדן כאמור זה הפריע לי וחשבתי שאני צריכה לשנות את זה (כשהוא היה סביב גיל שנה), וגם ניסיתי לשנות את זה, וזה גרר בכי שלו במשך שבועיים לפני כל השכבה במשך שעות, עד שהתייאשתי. כשהוא היה בערך בן שנה ושלושה-ארבעה חודשים, הוא פשוט התחיל לישון לבד במיטה שלו, בלי בעיות (היו אח"כ רגרסיות בנושא, אבל כבר ידעתי להתמודד עם זה אחרת). כששירה נולדה, החלטתי שהיא תרדם לבד בעריסה, ולא בידיים. זה החזי'ק מעמד שבועיים, כשהיא הבהירה לי את עמדתה בנושא, וכנראה שעמדתי לא היתה שונה מדי, ולכן היא היתה נרדמת או בידיים או בעגלה בנדנוד. הפעם החלטתי שאני לא נאבקת עם זה בכלל, והאמת זה גם לא ממש הפריע לי. לא הפריע לי ברמה שרציתי לשנות את זה... כשהיא הגיעה לגיל שנה וחצי בערך, והיו לנו גם בעיות להרדים את ירדן, החלטנו שהיא מספיק גדולה (וגם פחות עקשנית) ושזה גם מספיק לנו, כי אנחנו רוצים את הערב שלנו, והסברנו להם שהם הולכים לישון לבד כל אחת במיטתו. היו יומיים שלושה של התנגדות לא קשה, ומאז, יש לי שני ילדים שהולכים לישון לבד במיטה שלהם
. סיפרתי סיפור ארוך, כי בעצם רציתי להבהיר את הנקודה, שכשההורים מרגישים שיש משהו שהם לא מוכנים שימשיך (או יתחיל), והם מספיק נחושים ומאמינים בזה, זה יעבוד. אחרת, זה יהיה מאד קשה ולא בטוח שיצליח. ובנוסף, רציתי לומר שלי לא ממש הפריע שהילדים נרדמים על הידיים (וכמו שאני מכירה את עצמי זה יחזור על עצמו שוב) וזו הסיבה שהם המשיכו להרדם על הידיים עד גיל יחסית מבוגר. לכן, את צריכה לחשוב אם זה באמת מפריע לך ואת באמת רוצה לשנות את זה. אם כן, תהיי עקבית ונחושה, וגם אם הוא יבכה קצת (ואפילו אם אחותו תתעורר, היא תחזור לישון. גם אצלנו ישנים יחד בחדר אחד ואין מה לעשות) הוא יקבל את זה. אבל אם את לא שלמה עם עצמך, אז לדעתי עדיף לא לעשות את זה עד שתגיעי להשלמה עם עצמך, אחרת תייסרי את עצמך, הוא ירגיש את זה, ויעשה לך סיפור גדול יותר שיקשה עליך עוד יותר. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. בכל מקרה, המון בהצלחה...
