איך מרימים את עצמי?

[רחליקו5]

איך מרימים את עצמי?

כמעט חודש מאז השבת הארורה שבה נתבשרנו שלעובר , הילד שכל כך השתוקקנו אליו אין דופק....
שבועיים מאז הציטוטק האחרון...הדימום כבר פסק אבל הנפש מדממת כל כך...
חזרתי לעבודה מנסה לשדר עסקים כרגיל..אפילו כבר קובעת תור לרופא פוריות לצורך פרוטוקול חדש..אבל מבפנים מדממת...כל לילה בוכה...
לא נהנת מכלום, מנסה להכריח את עצמי לעשות כל מיני דברים..לשום דבר אין טעם....
כל משפטי היהיה בסדר מסביב ומבעלי לא מנחמים ואפילו מרגיזים..מרגישה שאף אחד לא באמת מבין מה עובר עליי ומה אני מרגישה ..
בעלי שתמך והכיל בהתחלה מתחיל לאבד את הסבלנות ובצדק...לא פשוט להיות בצד שמעודד כשאתה בעצמך שבור....
מתוסכלת..כל כך רוצה לחזור לעצמי...אבל מרגישה שלא יקרה לעולם...
מה אתן עשיתן כדי להרים את עצמכן? איך ממשיכים הלאה אבל באמת ולא רק למראית עין כדי לשדר לכולם שהכל תקין??

 

[מרעישה בשקט]

אצלי עובד fake it till you make it

כלומר בהתחלה זה באמת למראית עין: חיוכים מזוייפים, כששואלים מה שלומי עונה "מצוין", משתדלת להיות עסוקה כדי לא לבכות, משתדלת להיות פרקטית לקראת ההריון הבא (כמו שאת עשית כשקבעת תור לרופא הפוריות).
חודש אחרי ההפלה הראשונה נסענו לטייל באגמון החולה, רכבתי על אופניים (אין מצב שארכב בהריון) והיה ממש כיף. חודשיים אחרי ההפלה השניה טסנו לחו"ל עם הילדה. חודשיים אחרי ההפלה האחרונה טסנו לחו"ל עם הילדה. החופשות עוזרות לשנינו, מעין פיצוי על התקופות הקשות.
בסופו של דבר אחרי תקופה של זיוף ומראית עין, הגוף והנפש סוגרים את הפער ואני באמת מרגישה טוב יותר.

אבל אני אף פעם לא ממשיכה הלאה במובן המוחלט של הביטוי. אני כל הזמן בתוך זה והאובדנים הם חלק בלתי נפרד ממני.

אם את מרגישה שאת טובעת בכאב, נראה לי שכדאי לפנות לאיש/אשת מקצוע. זה לא פתרון קסם, אבל תמיכה מקצועית עשויה לעזור לך ליצור את הפתרון שלך.

 

[רחליקו5]

מצטערת לשמוע שחוית את זה מספר פעמים...

כל כך קשה...אם אני אחרי פעם אחת כל כך מרוסקת לא יכולה לדמיין מה את מרגישה...
לא יודעת איך אעמוד בפעם נוספת כזו (שהלוואי ולא אעמוד במבחן הזה)
מאחלת לך הריון בריא עם סוף טוב בקרוב...

 

[אליסקה]

הזמן עושה את שלו

חוויתי את זה שלוש פעמים, לצערי.
הדבר היחיד שקורה לבטח - הזמן עושה את שלו, וככל שהוא יעבור, תחושתך תשתפר. מתישהו אפילו תשאלי את עצמך אם זה באמת קרה.
מאחלת לך הריון חדש ותקין במהרה, ושולחת חיבוק.

 

[אורהגנוז]

כדי להתחיל לחבר את השברים

לקחתי את עצמי לרופאת משפחה וביקשתי ציפרלקס,ולקחתי את עצמי לפסיכולוגית.הייתי פשוט שבר כלי,ברמה הכי גבוהה שיש,כולל התקפי חרדה איומים,רצון להתחבא מתחת לשמיכות,ממש שוכבת על הרצפה בנסיון לעזור לעצמי לקום ולתפקד.הייתי לוקחת רגיעון יום ולילה,כלום לא עזר.רק הציפרלקס הציל אותי,והשיחות,אבל בעיקר הכדורים.הם כאילו ממסכים אצלי את הכאב,ומטשטשים אותו בצורה נפלאה.הכדור הזה פשוט חיזק אותי נפשית ופיזית.

 

[איןאריותכאלה]

גם לי עזר טיפול תרופתי בשילוב שיחות

סביב שני האובדנים שלי נעזרתי בתרופה (סרוקסט) למשך כמה חודשים. התרופה עזרה לי למסך את הכאב ולטפס החוצה ממה שהרגיש כמו נפט טובעני שחור שאין ממנו מפלט ויישאר דבוק לנשמה שלי לנצח.

 

[צומבה1]

מבינה ככ....

אני בהריון ה-4 שלי בשנה האחרונה ! הראשון היה עם דופק ובשבוע 11 גיליתי שאין דופק משבוע 8-9... , שני בטא עלתה ואז ירדה, שלישי התפתח לאט, התאים לשבוע פחות.. דופק הופיע ולאחר שבוע, בשבוע 9 הפסיק ... וכעת מחר בדיקת דופק ואני הכי פסימית בעולם. נראה לי שכל תופעות הלוואי נעלמו ושוב לא יהיה דופק או שיהיה ואז יפסיק שוב ....מוכרחה לומר שהפעם הראשונה היתה לי ממש קשה. לא האמנתי שזה קורה לי. ריחמתי על עצמי וגם הבנתי לראשונה שאולי לא אשיג את התינוק שאני ככ רוצה .... האמת שבשנה האחרונה התרחקתי מאוד מחברים ומשפחה שלא יודעים על הטיפולים וההריונוות. לא מסוגלת לשחק אותה ולדבר על דברים אחרים מטומטמים כשכל 3 חודשים יש הריון, אחכ הפלה שזה סיוט בפני עצמו ( גרידא , שאריות , סבבי ציטוטק ...). יכולה לומר שכן הזמן עושה את שלו. אני גם הלכתי לטיפול תקופה מסויימת שדי עזר.... שולחת חיבוק וממליצה כן למצוא איש מקצוע שיעזור. אין דרך אחת נכונה להמשיך הלאה. לאחת עוזר להאמין , לאחת לשקוע בזה ואז להתרומם, לאחרת להדחיק ולהשקיע בעבודה ולא להתמודד.... מה שלא יהיה לתכנן קדימה , לי לפחות, אפשר לראות איזשהו עתיד ועזר לי להתקדם.... שולחת חיבוק.

 

[רחליקו5]

כ"כ קשה

ומגיע בגלים...יש שעות ביום שאני "שוכחת" ואז זה מכה ובעוצמה חזקה...
הבטא עוד יחסית גבוהה (99) ועברו 3 שבועות מהסבב השני של הציטוטק..מקווה שזה לא מעיד על שאריות רבות מידי ברחם.
מאחלת לך מכל הלב בשורות טובות מחר והריון שלם ,בריא ומשעמם...
הלוואי ונשמע ממך בשורות טובות בקרוב וזה בהחלט יפיח תקווה...

 

[איןאריותכאלה]

וואו

וואו. כמה הרבה בכמה מעט זמן. כמה הרבה לגוף. כמה הרבה לנפש. הלוואי. תפילותיי נתונות לך.

 

[צומבה1]

תודה ... אכן זקוקה לזה ...

 

[מרעישה בשקט]

מחזיקה לך אצבעות

 

[פנלאופה]

צומבה תעדכני אחרי הבדיקה היום?

בשעה טובה צומבה יקרה, אני מתרגשת לשמוע ומחזיקה לך אצבעות לקראת הבדיקה. בהצלחה! ובבקשה תעדכני.

חוצמזה, האם ביצעת בדיקת קרישיות עם הגילוי על ההריון? אם יש לך קרישיות נרכשת, רק בדיקה בזמן הבטא החיובית תעלה עליה.

 

[צומבה1]

עדכנתי בהודעה חדשה..

וכן, עשיתי את כל בירורי הקרישיות ששלח אותי קופרמינץ. 2 הריונות קודמים היו גם בנוכחות קלקסן וסטרואידים. אני זקנה בת 43 וזו כנראה הסיבה לצערי ... עוברים מביציות זקנות ודפוקות. זה מה שמטעה ... עוברים יפים ״ מושלמים״ מעבדתית כולל בלסטואים ...

 

[צומבה1]

את כל הבדיקות קרישיות עשיתי בבטא שלילית

איזה מהבדיקות יש לעשות בבטא חיובית שיכולות לתת תוצאה שונה ? קופרמינץ נותן קלקסן במינון טיפולי עד סוף ההריון בלי שום ממצא אז אמרה שלא משנה בעצם הקרישיות אם חיובית או שלילית. פתאום חושבת אולי יש משהן שפוספס פה כי אני החלטתי לא לקחת קלקסן אן סטרואידים יותר בלי סיבה מאובחנת.

 

[פנלאופה]

רק על עצמי

צומבה יקרה, אני רק על עצמי יכולה להעיד,
בפעם הראשונה בדקתי לאחר האובדן בבטא שלילית
בפעם השנייה בדקתי בתחילת ההריון עם הבטא הראשונה.

ההבדל היה מטלטל: שני ערכים שהיו לגמרי בנורמה בבדיקה הראשונה השתוללו כלפי מעלה בבדיקה השנייה. כך הגיעו למסקנה שיש לי קרישיות נרכשת (כלומר, כזו שמופיעה רק בזמן ההריון), וציידו אותי בקלקסן פלוס אספירין יומי.

בשני האובדנים שלי צלחתי בקושי דופק (באחד לא, ובשני האובדן התרחש יממה אחרי). ולאחר ההבחנה של האפלא ההריון החזיק יותר מכך. בינתיים.

אני מחזיקה לך אצבעות חזק חזק לבשורה מפתיעה!

 

[צומבה1]

תודה. האם כל הבדיקות יש לבצע בבטא חיובית

או חלק מהן? ידוע לך איזה בדיוק?

 

[פנלאופה]

אצלי נבדקו כל הפרמטרים פעמיים

פרסמתי עבורך לפני כמה חודשים את כל הערכים שנבדקו אצלי, אני לא מצליחה למצוא את הפוסט הזה.

 

[צומבה1]

תודה. אחפש. זוכרת שהיה משהו כזה....

נראה לי פשוט אוציא הפניות להכל שוב ואעשה מחדש. שוב תודה

 

[שירהד1]

אני גם בגישה של "מרעישה בשקט"-

הסתכלתי אחורנית וקראתי שוב את הסיפור- הריון ראשון, הפרייה ראשונה, הפסקת דופק בשבוע 6. גילו בשבוע 8.
אז דבר ראשון בדרך לשיקום הנפשי זה שתתחילי להשתמש במילים קצת אחרות. במקום: "לילד שכל כך השתוקקנו אליו אין דופק"- תאמרי- "חיכינו כל כך להריון הזה. רצינו כל כך שיצא מההריון הזה תינוק. אבל לעובר הפסיק הדופק בשבוע מוקדם. הוא לא היה תקין ולא היה יכול להמשיך ולהתפתח".

למילים יש משמעות.

לגבי התיאורים שלך לגבי זה שאת לא נהנית מכלום ושלשום דבר אין טעם- זה תיאור של מצב דיכאון תגובתי, שהוא מצב הגיוני נוכח הטיפולים שעברת וההפלה, אך אם תוך חודש המצב לא משתפר- פני לקבלת סיוע מקצועי, והתייעצי גם לגבי טיפול תרופתי.

בינתיים- המשיכי בשגרה. קומי בבוקר, תתארגני, לכי לעבודה. נסי למצוא בכל יום משהו, אפילו קטן, שאת מפיקה ממנו הנאה, אפילו קטנה.
תהיי מודעת למצבך, ופני לקבלת סיוע בהתאם.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028