איך משחררים?

[effimail]

איך משחררים?

הבת הגדולה שלנו בת 18, סיימה כתה יב, בימים אלה רוצה ללכת לעתודה ,ללמוד באוניברסיטה, לגור במעונות...
בקיצור היא הולכת להיות עצמאית....
היא הבכורה שלנו, מאוד מאוד קשה לשחרר, לא להיות בשליטה,,,
קשה לה ועוד יותר קשה לנו, איך עושים את המעבר הזה?
אשמח לשמוע מבעלי ניסיון.
היום כשהיא יוצאת לבלות יש שעת חזרה, אני ממתינה לה עד שהיא חוזרת.
זו ילדה שגדלה כמו נסיכה והיא מאוד מאוד קשורה למשפחה.

 

[iris mom of two]

בדיוק אני לפני שנה

הבת כרגע בישראל, אנחנו בארה"ב. הייתי חייבת לשחרר, כי סכ"ה ממרחק של אוקינוס אני לא יכולה לשלוט. היא סימה י"ב רק במאי...

היא מתקשרת כמעט יומיום. שיחות שלי נמאס מהן, כל כך ארוכות

. אבל ברור לי שהיא מספרת רק מה שבא לה, כבר קלטתי שהיא משקרת לי כשנוח לה.

מצד שני, לימדתי אותה להיות עצמאית, אז ממש כייף לי לשמוע על ההתמודדיות שלה, אני רואה שיש לי בת עם ראש טוב על הכתפיים. נוח לי שיש מקום בטוח שבו היא יכולה להתנסות בדברים חדשים, לעשות טעויות...

 

[תאנה5]

כל כך רציתי את המסלול הזה עבור ביתי

אבל היא בשום פנים ואופן לא רצתה בקריירה צבאית. או בהתחייבות כלשהי.
שחררי אותה לדרך צלחה

 

[נועה לביא]

למה רצית עבורה את המסלול הזה?

היא צודקת, מה יש לה להתחייב לכ"כ הרבה זמן למסגרת שהיא לא הייתה בה שניה אחת?

 

[תאנה5]

ביתי כל הזמן ידעה מה היא רוצה להיות כשתהיה

גדולה-רופאת שיניים.חשבתי טוב לו תלמד דרך הצבא מה שיחסוך ממנה זמן בעתיד בגיל 25 תהיה כבר רופאה שבמקביל להתחייבות הצבאית תוכל לבנות את גם חייה באם תרצה עם פחות קושי.היום היא בת 23+ מתחילה את לימודי רפואת שיניים באוקטובר ותסיים אותם כשתהיה נושקת ל 30.יש לה חבר כבר 3 שנים.תוך כדי לקיחת חשבון מכשתסיים בוודאי תרצה לבנות תא משפחתי ומן הסתם קצת קשה לשלב אותו עם קריירה שהיא בתחילת הדרך. הצבא לעומת זאת מכיר בכל שלא נדבר על הפנסייה המוקדמת שבהחלט תוכל לפתוח בקריירה עצמאית אחר כך.

לא נורא זה כבר עבר וכל שאני מאחלת לה זה המון בהצלחה.אני סומכת עליה בכל.היא לא מצטערת לרגע על שלא עשתה את המסלול הנ"ל בצבא.אבל אני זה כבר סיפור אחר.

 

[נועה לביא]

למה קשה לשלב עם קריירה?

עד כמה שאני יודעת, רופא שיניים בהתחלת הקריירה זה לא כמו רופא כללי בתחילת הקריירה. זה יותר כמו פסיכולוג בתחילת הקריירה. לגבי קריירה צבאית, אם היא תחליט שהיא רוצה לעשות התמחות בצבא אני לא רואה סיבה שלא תוכל (בפסיכולוגיה עושים את זה לא מעט). אבל מראש בגיל 18 להתחייב לכ"כ הרבה שנים למסגרת הזאת, מבלי שהיית בה רגע?

 

[תאנה5]

אולי אתן צודקות(את וביתי).אלמנט הזמן היה

בעיקר החשש שלי .משום שמדובר בלימודים ארוכי טווח. ולא תמיד דברים באים לידי מימוש מיד אחרי השירות.אבל החשש הינו דאז.

 

[אחותו של שקספיר]

כמו בכביש

בפעם הראשונה לא עוברים כביש בלי אימא ויד

בפעם השנייה מבקשים ממבוגר שיעביר את הכביש

בפעם השלישית מלמדים כללי זהירות ולהסתכל ימינה שמאלה ושוב ימינה ולהשתדל במעבר חציה.

ואח"כ ...הולכים לבית ספר לבד, עוברים במשמרות בטיחות בלבד

ואז לומדים שאפשר גם ללכת לחבר, ולחוג, והילד מסוגל לחצות את הכביש לבד.

ואז הם נוסעים בתחבורה ציבורית, ולומדים נהיגה ו...זהו הם כבר יודעים להתנהג בכביש.

אותו דבר עם החיים

משחררים את היד של מעבר החציה לאט ובזהירות.

 

[מיקאלה1]

כל ילד שעוזב את הקן יש צביטה בלב

אבל מתרגלים, הפרידה הרגע בו הילד אורז את החדר שלו את הדברים שלו לא קלים, אבל בימינו עם הנייד עם הסקייפ עם המחשבים הקשר אפילו יותר טוב, כי כשרחוקים מדברים יותר מתקשרים יותר ומתגעגעים - ויש סופי שבוע ואפשר לנסוע לבקר.
ככה זה כשהם מתגייסים, וככה זה כשהם סטודנטים, הבן שלי נסע לחילופי סטודנטים אחרי חודשיים נסענו אליו לשבוע, כי התגעגעתי אליו. מתרגלים לכל דבר.

 

[אמא של דפנה]

הייתי שם לפני 4 שנים

אצלנו כבר בגיל 16 יצאה לעצמאות משלה.
החבר היה מהרצליה מה שאומר בשישי -שבת היא נוסעת אליו כל שבת.
סרבה להשאר בבית בהתחלה או שיבוא לכאן רק בהמשך זה הגיע.

אז היום אחרי 4 שנים אני מתורגלת. רק מדווחים לי.
את באמת חושבת שבגיל 18 צריך שעת חזרה. בחייך . שחררי הילדה גדולה.

איך תתחילי מיום אחד. אח"כ זה כבר יזרום.
בהצלחה.

 

[רזאי]

לאיזו אוניברסיטה היא רוצה ללכת?

אם היא לא רחוקה מהבית, זה הרבה יותר קל מאשר גיוס רגיל. גם אם היא לא קרובה לבית, במעונות תמיד אפשר לבקר. אפשר להביא סירים עם אוכל, לדאוג לכביסה, ולשחרר בהדרגה.
אם היא תתגייס עכשיו ותשובץ בבסיס סגור, יהיה לכם הרבה יותר קשה. אם היא קשורה למשפחה, היא תדאג לשמור על קשר רציף.

 

[effimail]

היא רוצה ללכת לבן גוריון

הייתה לה אפשרות ללכת לאוניברסיטה קרובה יותר אבל היא רוצה להתרחק קצת מהבית,
לנסות להיות עצמאית. אין לי בעיה עם ההחלטה שלה, אני לא יעמוד בדרכה, ואני יבוא ויעזור לה בכל מה שתצטרך.
אבל זה אומר לצאת מבית שהיה כל כך תומך ומגן (מודה שיותר מידי לפעמים), חממה.
לצאת לחיים האמיתיים. מה שנקרא ליפול למים עמוקים....
הקושי שלי הגדול זה בעצם לא להיות בשליטה יותר, לא לדעת מתי היא באה ועם מי היא הולכת....

 

[רזאי]

זו אוניברסיטה נעימה,

עם חיים סטודנטיאלים תוססים.
אנחנו גרים די קרוב לבן גוריון, והבן שלי בחר ללכת לטכניון גם מסיבות דומות לשל הבת שלך.
ברור שזה לא פשוט, אבל היא כנראה מרגישה שהגיע הזמן. היא תהיה מוקפת בבני גילה, והעתודאים בד"כ מגובשים ותומכים זה בזה.
אל תשכחי שזו מדינה קטנה. לא תהיה לך שליטה או פיקוח על מה שהיא עושה, אבל תהיה לך גישה אליה.
את יכולה לדבר איתה, לחלוק את הקושי שלך, ואולי תמצאו פיתרון שיקל עליך.למשל- אם היא יוצאת בערב מאוחר, שתיידע אתכם. בצורה כזאת לא תשבו כל ערב ותדמיינו אותה הולכת לבדה ברחובות חשוכים.

 

[נועה לביא]

וצבא זה פחות נפילה למים עמוקים?

תהיה לה יופי של הכנה לטירונות ככה, מעונות שנה א' של בן גוריון, 8 בדירה ו2 בחדר

 

[אחותו של שקספיר]

היא לא טסה לנפאל עם כרטיס פתוח

היא סה"כ הולכת ללמוד
במסגרת ברורה מאד
עם קבוצת חברים שתהיה
בתחום שהיא חושבת שמעניין אותה
ובכל שבת (ראשונה או שנייה) היא תגיע הבייתה ברכבת
ותחזור למעונות עם קופסאות של אוכל מוכן ביתי שיספיק בדיוק עד יום חמישי.
היא תתקשר בסלולארי,ווטס אפ, ויתר אמצעי המדיה כל פעם שלא תדע "אימא איך מכינים אורז? קודם מרתיחים את המים? "
ובקיצור
זה לא טימבקטו- זו באר שבע
שעה וקצת מתל אביב
שעתיים וקצת מחיפה.

את זו שצריכה לקבל את הדברים בקצת יותר פרופורציה
הרי לו לא הייתה הולכת ללמוד הייתה מתגייסת,נכון?
גם שם לא הייתה לך שליטה .
כמו בתרגילים שלפני לינה תנשמי- שחררי-תנשמי- שחררי.

נ.ב. הילדה תהיה בסדר גמור.

 

[נועה לביא]

55 דקות (לטענת רכבת ישראל)

ואני מבאר שבע, בהן צדקי שלא צריך דרכון בשביל להכנס ולצאת

 

[שוש אור]

זה בכלל לא קשור אליה

את צריכה לעבוד על עצמך.
כי הבעיה היא שלך ורק שלך.
החשש שלך הוא "... לא להיות בשליטה יותר, לא לדעת מתי היא באה ועם מי היא הולכת...

זה בהחלט מסביר את הרצון שלה להתרחק קצת מהבית ולנסות להיות עצמאית.

קחי נשימה ארוכה ותני לה את האפשרות לנשום בעצמה.
זה יעשה רק טוב לכולכם

 

[תוהה באפילה]

נראה שזה קושי

שלך קושי חד צדדי

תני לה להתמודד לא תצליח הריי הקן פתוח וחמים ותמיד הוא יקלוט אותה בזרואות פתוחות

 

[קליספרה]

בבת אחת - אין ברירה זה חייב לקרות מתישהו

 

[כבר בן 60]

פשוט משחררים, לא קובעים שעת עוצר

לא מתקשרים כל שלוש דקות, לא נכנסים לחדר שלה בלי רשות, לא קובעים לה מה ללבוש ועם מי לצאת.
אפשר בהחלט לשוחח אתה על הקשיים, אני תמיד בעד, על החרדות שלך!! ולא להפוך אותן לשלה. לבקש ממה עצה איך להירגע, מה דעתך?
הם פרטנרים מצוינים הילדים האלה, מניסיון.