איך משחררים?

איך משחררים?

הי לכן,
אני כותבת כאן לעיתים רחוקות אך קוראת כל הזמן.
זהו היה לי יום הולדת 41 ביום שישי, ושעון החול עומד להסגר.
אני כבר 3 שנים מנסה להרות.עם בעיות של הידבקויות קשות. עברתי כבר שני ניתוחי היסטרוסקופיה אך ללא הצלחה. רירית לא מתעבה. מגיעה לעובי של 6 במקסימום. המחזור שלי מאוד חלש כמעט אין דימום.
עכשיו מטופלת כבר חודשיים בגונל F ' לא ממש עוזר לרירית ובצילום רחם ראו הידבקויות גם בחצוצרה.
פרופ משיח ממליץ כמובן שוב על ניתוח. אבל אני החלטתי שלא.
החודש זה נסיון אחרון עם גונל f והזרעות. בעלי טוען שאני סתם עושה עוד נסיון כי זה לא יצליח. וההגיון אומר להפסיק. זהו נגמרו הסיכויים.אין טעם לעבור להפריה חוץ גופית כי אין רירית לקלוט בה את העובר. אבל הרגש והקמיעה רוצים עוד קצת תקווה. עוד נסיון.
אבל למה?
היתה לי שנה נוראית של נסיונות, אכזבות, הרבה בכי. אני בטיפול פסיכולוגי ומנסה לשחרר את הרצון הזה בילד נוסף.
אני מקנאה באלה שמסתכלים על החצי כוס המלאה. יש לי שני ילדים, בן ובת מקסימים. יש לי משני המינים. יש לי בעל אוהב ותומך שמרוצה בחלקו ולא חושב שצריך ל"התאבד" ולהמשיך להכניס לגוף הורמונים שלא מביאים שום תוצאות ובטח חושב שלא צריך לעשות שוב ניתוח ולסכן את עצמי.
ורק אני מתקשה לשחרר ולהתחיל להנות ממה שיש. לנפץ את החלום על 4 ילדים ולהנות מהמשפחה המקסימה שלי.
אז איך משחררים?......
אני לא מצפה לתשובות כי יודעת שכולכן רוצות עוד וחושבות חיובי. סתם הייתי צריכה לשחרר.
חשבתי שאקבל ליום הולדת מתנה -הריון, אך קיבלתי מחזור ביום שבת.
 

blueberries

New member
אני מזדהה איתך כי גם אני מנסה להכנס להריון

ואני אגיד לך מה אני עונה לעצמי לשאלה :"איך משחררים".החלום שלי (או החלום של הסביבה,יותר נכון) זה שיהיו לי שני ילדים
ויש לי רק ילדה אחת כרגע.ממה שאת כותבת בעלך השלים את המצב ואני רוצה להאמין שגם הוא אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו
ומרוצה מחייו עם שני ילדים והבעיה היא שלך קשה להשלים את המצב.כשאני מרגישה כמוך ואני מתוסכלת ועצבנית מהמצב (וזה כמובן מקרין גם לבעל ולילדה) אני שואלת את עצמי האם הם משלמים מחיר ומוותרים על "החלום" שלהם לחיות חיים נורמליים בזוגיות ומשפחה בריאה בשביל החלום שלי והנסיון שלי להכנס להריון.את מבינה למה כוונתי?אני בטוחה שהבת שלי תשלים עם העניין הזה שאולי לא יהיה לה אח נוסף אם אני אשלים עם זה וככה הילדות שלה תיראה יותר נורמלית מאשר תחת אמא שמרגישה כל הזמן שהחיים שלה דפוקים כי לא הצליחה להביא עוד ילד.לא הכל תחת שליטתנו.אפשר רק לנסות
 
תודה, זה כל כך נכון


 

שלגייה13

New member
תשובתי

קודם כל, אני מודה שהתכוונתי להמריץ אותך יותר עד שהגעתי למשפט שבו כתבת שיש לך כבר שני ילדים. ברור שכל אחת והרצונות שלה, וגם אני בתיאוריה הייתי רוצה שלושה, אבל לדעתי בגיל 41 ועם בעיות פוריות, אפשר וכדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה ועל כך ששני ילדים זה באמת עולם ומלואו (גם אחד, אבל לרובנו קשה לחשוב שלא יהיו לו/לה אחים ואחיות בכלל).

ובכל זאת, אם הרצון בוער בך והגעת עד הלום אני לא מסכימה עם קביעתך שלא שווה לנסות הפריות, ויפה שעה אחת קודם. הפריות עוזרות בכל השלבים עד להשרשה ברחם, וודאי אם יש לך בעיה בחצוצרות, ולפעמים זה יכול לעזור גם להשרשה כי ההורמונים הכבדים יותר שנותנים (בדרך כלל) בהפריה לעומת הזרעה לפעמים עוזרים גם לעבות רירית סרבנית. מעבר לכך,לפעמים הרופא יכול לאתר באולטרה סאונד אזורים "טובים" יותר של הרירית ולנסות לפחות לכוון את ההחזרה לשם (לדברי הרופא שלי בזמנו, לא בטוח שזה עוזר כי העוברים נודדים ברחם, אבל להזיק זה לא מזיק).

אני אישית נקלטתי 4 פעמים אחרי גיל 40 עם רירית של סביבות 6 (פעמיים הסתיימו בהפלות, אבל זה לא קשור). אז נכון שהרירית אצלי דקה באופן טבעי, וכנראה שאז המצב טוב יותר מאשר כשהרירית נפגעת בניתוחים, אבל שתדעי שזה בהחלט אפשרי. למעשה, רק פעם אחת - בביוץ טבעי אחרי הלידה, כשבמקרה הייתי אצל רופא הנשים - זכיתי לשמוע את המספר 7 בהקשר של הרירית שלי ,ואז באמת נקלטתי גם להיריון ספונטני. בשאר הפעמים היא היתה תמיד סביב 5 (בהזרעות שלא הצליחו) וסביב 6 (בהפריות שכן).

בהצלחה בכל החלטה שתקבלו. ובאמת שבן ובת זאת כבר משפחה מצוינת!
 

anguly

New member
זה באמת נורא קשה לשחרר


במיוחד כשכל כך רוצים משהו
אין לי משהו חכם לומר
רק לשלוח חיבוק גדול גדול
 
למעלה