איך משיגים סמכות הורית ?

[מיכל153]

הבעיה כשיש ילד שמסרב להכל כמעט.

לא גומרים עם זה. כל היום עסוקים עם זה והסבלנות פוקעת. ביי מיכל153

 

[מירי,]

חחחחחחחחחח

פסיכולוגים (סליחה מראש מכולם)... אני עם נושא השיניים ´דווקא´ לא מתעקשת , יש לי דברים הרבה יותר חשובים.. למשל הכביש- את יודעת כמה פעמים עברתי עם בן את השלבים של להגיד להתריע ולקחת בכוח? לפחות מליון פעם! (נו טוב רק 999999) רק עם הגיל וההתעקשות שלי אחרי שעברתי ל"אוי ואבוי לך אם תרד לכביש..." חזרה אלי שלוות נפשי...

 

[גלית&שחר]

מזלי שיש כאן עוד "מתאבד" ../images/Emo8.gif

 

[אמא של ע,ק,ת]

קראתי את כל הדיון הארוך הזה ואני

מרגישה שעם רוב הדברים שנכתבו אני ממש מסכימה, גם אם הם די מנוגדים. עם המיעוט אני ממש לא מסכימה. גם אני זכיתי ב"מתאבדים" ולי יש ביטוי שנאמר במקרים של "פיקוח נפש": "יש דברים שאין עליהם ויכוח!!!" אני חושבת שזה נותן לילד הרבה בטחון שלא על כל דבר יש באפשרותו להביע דעה, להסכים או לא ולפתוח את הנושא להתלבטות ודיון. על רוב הדברים אני בהחלט מנהלת שיחה ומסבירה ונותנת להם להחליט אבל זה רק כשאני יודעת שאסכים לכל החלטה שלהם. ויש גם את אפשרות הביניים שבה אני נותנת להם להחליט מתוך מספר אפשרויות שאני מציבה. (למשל: אתה תבחר מתי, איך ובאיזה משחה לצחצח שיניים. ההנחה הברורה לכולנו ששיניים מצחצחים וזה לא נושא לדיון.) החשוב ביותר, בעיני, זה עקביות.

 

[נעה גל]

אחד הדברים שגיליתי אני הוא,

שילדים "מתאבדים" זה דבר מאוד יחסי (והיחסיות נקבעת כמובן, לפי תחושת ההורים). בעיני רבים איתמר הוא המסתכן האולטימטיבי - הוא מטפס על כל דבר, הוא בודק כל דבר, פותח כל דבר, טועם כל דבר, דוחף דברים לכל מיני מקומות. אחותי שמגיעה אלי אומרת תמיד שלהיות עם איתמר זה לראות "השרדות" בפעולה. אני לא מרגישה כך. הוא בודק הכל, זה נכון. אז דאגתי לסדר לו סביבה שבה הוא יכול לבדוק הכל מבלי להפגע, ודאגתי (ואני עדין עושה כך) ללמד אותו להתמודד עם כל מיני מצבים (לדוגמא, הוא עולה לבד במדרגות מאז גיל 8 חודשים). הוא יכול להיות בקומה העליונה בזמן שאני למטה לבד, וההפך. ואני לא דואגת. אני יודעת שלא יקרה לו כלום. הוא לא יכול להפגע. ולגבי דברי הפסיכולוג מהעיתון - אני מסכימה לחלוטין עם לאה_מ. למעשה, זה נראה לי פתרון אלים.

 

[אורית ג.]

גם לי יש דעתנית בבית

ועד שהיא לא הסכימה - לא צחצחתי לה. לא זוכרת ממתי כן (אולי שנתיים אולי שנתיים וחצי). אני ממש לא מסוגלת לא בכוח ולא באיומים וחושבת שתמיד אפשר למצוא דרכים אחרות. בהתלחה - רק ביקשתי שתשטוף במים לפני השינה. ואז גם הסברתי על "ליכלוכים" ועל זה שהשיניים הן כמו צלחת ואם לא ננקה אותן - נאכל מחר מצלחת מלוכלכת. כשהיא כבר הסכימה לנסות את עניין הצחצוח לא התנפלתי עליה עם רבע שעה שיפשופים ועם משחה - צחצחתי לה תקופה ארוכה רק במים ורק כמה שפשופים במקומות קריטיים (טוחנות למשל). לאט לאט הגדלתי את ההסברים (כאן הכנסתי חיידקים) ואת העומס (טיפ-טיפת משחה... כמו חצי אפון ומשהו מיוחד לילדים וטעים של קולגייט). אם היו פעמים שהיא לא רצתה - וויתרתי אך אמרתי שזה לא לטובתה ולא לטובת שיניה. באיזשהו שלב, כשכבר היה לה חוש הומור מפותח יותר, הייתי עושה ´הצגה´ מסויימת עם המברשת : למברשות שלה (יש לה איזה 10) יש שמות וכל יום הן היו ´רבות´ בקולי קולות מי תצחצח לה היום. בסוף בתי היתה מכריעה ואז הנבחרת היתה עושה כל מיני ´צרות´ כמו לצחצח קצת את הלחי שלי או את האף של הילדה ואני הייתי ´כועסת´ על המברשת הסוררת. בקיצור - היא התפוצצה מצחוק ותמיד היתה מבקשת לצחצח עוד. זה אולי נראה מתיש אבל - לי זה היה שווה את ההשקעה. היום אין בעיות עם הצחצוחוכשהיא מבקשת לפעמים ´הצגה´ אני עושה או לא לפי החשק שלי. ועד עצה : אם היא יודעת לספור כדאי לומר לה מראש ש"נצחצח רק עד 12" (למשל) - ככה היא יודעת מתי הניג´וס יגמר. סוף.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif

 

[חגית אמא של יובל]

אני מתחבטת בשאלה הזו כל יום

כי יובל החל לסרב לצחצח שיניים. ואני ממש חרדה לשיניו. בהרבה נושאים אני נותנת לו המון חופש, ומקשיבה לו, לסיבותיו וכו´. אבל זה נושא שהוא אמנם לא ממש פקוח נפש אבל לא רחוק ממנו. טפול שינים בגיל כזה נעשה תחת הרדמה! וזה לא פשוט בכלל!!! לאפשר לו להחליט בנושא כזה?

 

[רותי ע]

../images/Emo32.gif חגית

יופי לראות אותך שוב. נעלמת לי קצת..

 

[no-a-m]

מי צריך סמכות?

חווית ההורות המודרנית מתאפינת בבדיקה של מקומה של הסמכות ומילים כפי שאת מתארת מי הבוס?.. ואכן כן, זה מאוד ברור מי הבוס , ויופי שכך, אחד הדברים החשובים בתהליך ההתפתחותי של הילד זה היכולת שלו לבדוק מהם הצרכים שלו ומה הם הרצונות שלו, ויתרה מכך גם לעמוד על כך שהוא יקבל אותם, מה יותר מחזק ומעצים מלדעת מה אני ורצה , לבקש ואפילו לקבל. אני יודעת שישנם כמה הורים שברגע זה מרגישים רע מאוד עם מה שהם קוראים, ואני באמת משתתפת בצערכם על כך שזה המצב ושאנו ההורים כל כך מתקשים לקבל אותו, כי לנו מאוד חשוב שהילד ידע מי מחליט, מי קובע, מי יודע מה טוב ועוד המון המון ססמאות( שאגב, כולן נכונות) כי יש כאלה שמרגישים שהם זקוקים לסמכות. ובכן אנחנו בקונפליקט אז מי באמת באמת צודק?? אז מי באמת באמת יחליט? אני רוצה להציג עמדה שנראית לי מתאימה יותר לימינו , לדינמיקה שלנו עם הילדים כזו שמצד אחד תאפשר לנו ההורים לתת לילדים את תחושת העצמה החוסן, לעזור להם לפתח את הבטחון העצמי ואת הדימוי העצמי החיובי, יחד עם הצבת גבולות ברורים ונכונים לילד. כי כפי שכולנו יודעים הילדים זקוקים לגבולות הברורים שיעזרו להם להגדיר מי הם, מה הם מסוגלים ולדעת שיש מי שתומך ושומר עליהם. אני רוצה להציע את הבחירה מה יותר חשוב לי? להיות צודקת או להיות מאושרת? להיות בעלת הסמכות או בעלת מחויבות?, להיות הקובעת המחליטה או המאפשרת? במקרה של להיות צודקת - אני כופה את עצמי על ילדי ומונעת מהם את תחושת העצמאות, הבחירה החופשית והאחריות. ובכדי להיות מאושרת אני בוחרת בדרך שלעיתים דורשת ממני להיות יותר חכמה מצודקת ולהציג בפני ילדי את הדברים בצורה כזו , שאני אזכה לשתוף פעולה מצדם. הדרך שבה אני נוהגת לעשות זאת וברוב הפעמים זה מצליח (מודה שלא תמיד), זה לבדוק עם ילדי מה הם רוצים, וכאשר אני נותנת הסכמה למשהו שהם רוצים, אני באותה הזדמנות מבקשת את הדברים שהם נדרשים לעשות, לא ממקום של מניפולציה אלא ממקום של משא ומתן והסכמה הדדית. בדרך זו אני מקשיבה לילדי וזוכה להקשבה מצדם. וענין הסמכות - מה בעצם חשוב לנו שידעו מי הבוס או שדברים יעשו ברוח טובה ונעימה אז מי צריך סמכות?

 

[גלית&שחר]

אני חושבת שקצת נתפסתן לסמנטיקה

אני בהחלט לא מחפשת להיות בוס בבית ולא להנחית או לכפות ובהחלט דברים מתנהלים בבית על-פי-רוב בנעימים, בהסברים, בשיחות ובפשרות. אבל עדיין לא תמיד מצליחים להגיע לשביל הזהב ובל נשכח את גיל הדווקא. ומתוך מקום של לא לנקוט באלימות פיזית, נפשית או מילולית אני לעיתים מוצאת את עצמי נטולת כלים להתמודדות. בל נשכח שיש ילדים דעתניים יותר או פחות וההתמודדות עם ילדה ש"כולה אופי" ואסרטיביות (שמסב להוריה אושר רב!!!!!) היא לא פשוטה מתוך גישה נטולת סנקציות לחלוטין.

 

[מאמא כושר]

סמכות הורית - איך ל"השיג"../images/Emo91.gif

חרתי בכותרת הזו כי על זה נסוב הדיון הקודם.... והנה כמה רעיונות , העיקרון הוא להבין באופן כללי וליישם על פי ראות עינכם! לנסות לכוון את הילד, לגרום לו ליצור/להגיע/ךלהבין וכו´.....דברים . לחזק את הקטע החיובי כמו: "אני אשמח אם ..... כשתרצה......" ותראו שכשנותנים את החופש לילד לבחור בזמנו החופשי, תוך מתן סמכות/תפקיד/אחריות הענינים נראים אחרת.... במצב שצריך לדוגמא לכבות את האור, לא להילחם או לוותר אלא ללכת הפוך כלומר יופי שאתה מזכיר לי לכבות את האור, ולנסות לתת לילד את הקטע של התפקיד , האחריות...... אני מקוה שזה מספיק ברור, אני בטוחה שזה לא מענה להכל, ובטח יהיו כאילו שיגידו שאני לא מציאותית אז אני כבר מודיעה זה בגדר רעיון- שווה לנסות! ובהצלחה

 

[מאמא כושר]

ועוד משהו- לדבר../images/Emo91.gif

לדבר אים בטון ובנימה כאילו הם מבוגרים, להסביר וכו´..... לא יעזור לא יזיק!

 

[רותי ע]

לדעתי בכל הדיון הארוך הזה נשמטה

נקודה חשוב-הפתרון מאוד תלוי גם באופי המשפחה כולה. גם הילד וגם ההורים. אם הורה יבחר בגישה שלא מתאימה לו והוא לא מרגיש בנוח איתה רק כי "כנראה זה מה שצריך להיות" היא לא תעבוד.. זה מזכיר לי נושא אחר-שיטת 5 הדקות השנויה במחלוקת. רק הורה שמאמין בה מבפנים יוכל ליישם אותה בהצלחה. אחרת הוא רק יגרום סבל לילד ולעצמו והרגלי שינה נכונים לא יצאו מזה.

 

[no-a-m]

הגבולות שלנו ההורים??

מסכימה איתך שאנחנו ההורים צריכים קודם כל לבדוק מהם הגבולות שלנו, מה נכון לנו, מה מתאים לנו ומה מניע אותנו, האם אנחנו פועלים מתוך "ככה צריך" "ככה נכון", "זה צודק" או שאנחנו פועלים מתוך גמישות רגישות ובודקים כל מקרה לגופו. חשוב מאוד שנבין מה מפעיל אותנו , ומה גורם לנו להתנהג , להגיב ולדרוש כפי שאנחנו פועלים.

 

[ר-חלי]

בעיה ישנה שלכן לא?

גלית עשיתי משהו שבד"כ איני נוהגת והלכתי אחרונה הפורום גיליתי שכבר לפני חודשיים העלית את בעית צחצוח השיניים עם שחר אני מניחה שהבעיה היא הרבה יותר גדולה עם כל הרבה זמן היא קיימת ושזה מאוד מציק ראיתי אז שנועה המליצה לך ללכת לרופא השיניים עם שחר או לנסות לצחצח בזמן האמבטיה האם ניסית חוץ מזה ללגבי "להתגלח על הזקן שלי" .... הלוואי שיכולנו ללמוד משגיאות של אחרים אני עשיתי כל הרבה שגיאות שההרים שלי הזהירו אותי מה לעשות יש דברים שכל אחד והנסיון שלו זה נכון שבריאות השיניים היא חבובה ושרק בגיל מאוד מאוחר משלמים על אי צחצוח השיניים נראה לי שאתם במין איזה כדור שלג שהוא הרבה מעבר לצחצוח השיניים אלא שכאן זה הגוף של שחר ויש לה יכולת שליטה נראה לי שאם תרפי בפנים אצלך ואפילו לא תצחצחו את השיניים לפני השינה כמה ימים הענינים ירגעו מעט ואז אפשר לחזור ולנסות בדרכים שונות לתת לה לבחור משחה וגם מברשת - לקנות יחד בסופר לצחצח במקלחת בכיור אחר בזמן אחר או כל מיני שינויים עד שתצליחו הרבה הצלחה רחלי ואחרון אולי אבא או שכנה או סבתא מישהו אחר ינסה לצחצח איתה?

 

[גלית&שחר]

זוהי בעיה ישנה-חדשה

היא נפתרת לסירוגין. מגיעות תקופות של רגיעה בהן פתרון כזה או אחר עובד וחוזרת על עצמה. ביקרנו אצל רופאת שיניים לילדים, קנינו מברשות חדשות, שחר בוחרת מברשת אחת מחמש בכל פעם וגם לא מעט ימים אני בהחלט לא מנסה לצחצח, אלא מוודאה שהיא זוכרת ומבינה את המשמעות (תיאורטית) ומרפה. ולא נראה לי שיש פה משהו עמוק, אלא משהו ששחר מבינה שחשוב לנו ואין לה הרבה דברים כאלה שבהם אנחנו מנסים כל כך לשכנע, ואז נוקטת בדווקא. ונכון שזו דוגמה חוזרת אצלי, פשוט כי אין לנו כל כך הרבה נקודות חיכוך או דברים שבהם אני מרגישה צורך שלא לוותר על עמדתי.

 

[כרמית מ.]

שיתוף פעולה

אני חושבת, שבעצם השאלה שלך, היא לא איך משיגים סמכות הורית, אלא איך משיגים שיתוף פעולה, כשצד אחד (הילדה) לא מעונין. אז קודם כל, השאלה הזאת עולה כל פעם מחדש, וכל פעם מנסים למצוא את הפתרונות - ולא תמיד מצליחים למצוא דווקא את הפתרונות הטובים

מעבר לכך, ברעיון, אני חושבת שאנחנו (ההורים) צריכים ללמוד ולהתאמן בהקשבה. הקשבה אמיתית, שמעבר למילים. מה הילד שלי אומר לי כשהוא לא משתף איתי פעולה. צריך לזכור, שבסך הכל, ילדים רוצים למצוא חן בעיני הוריהם. הם זקוקים לכך. אם הם בוחרים לא לשתף פעולה, כנראה שיש משהו שגורם להם לעשות כך. זה יכול להיות בעיה "מקומית" עם הבקשה/דרישה שלנו (כל מה שנכתב על משחה מפריעה, אם כי, אני חייבת לציין, שאצלנו דווקא הוספת המשחה הפכה את הצחצוח לאהוב, ושמשחת שיניים לילדים זה לא רק בגלל הטעם אלא גם בגלל כמויות פלואוריד שלוקחות בחשבון בליעה). לפעמים האמירה היא יותר כללית. למשל, אמירה לגבי הרצון (צורך!) של הילד לקבוע את מהלך חייו. אם ניקח את דוגמת הצחצוח, אצלנו, קורה הרבה פעמים שהם לא באים לצחצח כשאני קוראת להם, או אומרים שהם לא רוצים. במקרה כזה, מספיק שאני מקבלת את דבריהם (אומרת, ללא כעס או תוכחה "טוב, אז אל תצחצח/י שיניים היום) והם מיד רוצים לצחצח (לצערי, הם גם בוכים כל פעם, כאילו אנחנו לא מסכימים להם לצחצח...) - וגם אם פעם הם "יקפצו על המציאה" ויקרה שהם לא יצחצחו, זה לא נראה לי נורא (אבל אם זה יקרה הרבה, כנראה שנצטרך לחשוב על משהו אחר). בנוסף, אני חושבת, שבגיל צעיר, צריך לעשות יותר מלדבר. הרבה פעמים הדיבורים מבלבלים, וגם נותנים לנו תחושת חוסר אונים - כי בסופו של דבר הם רק דיבורים. בהרבה דברים, עד שהילדים לא יוצרים מעצמם דיון בנושא, אני פשוט לוקחת כמובן מאליו את הדרך שלי. למשל, בחירת בגדים: בדרך כלל, אני בוחרת, ורק אם יש התנגדות, מחליפים והולכים על בחירה של הילדים. הסיבה היא בעיקר טכנית - אנחנו רוצים גם לצאת מתישהו מהבית... ונסיונות בעבר לאפשר בחירה (אפילו מצומצמת) הראו שזה רק מבלבל אותם. אמנם, דווקא בתחום הזה, עם הבת שלי זה כבר פחות מתאים, ונראה לי שהיא פוסלת רק על מנת לפסול, ולכן, הבוקר פשוט הצעתי לה מהתחלה שתי אפשרויות לבחירה - וזה עבד טוב, אבל בגדול, אני עדיין מאמינה בשיטה (למרות שנדרשת עירנות מתי צריך לשנות גישה, אבל זה נכון תמיד). אם לעשות קצת סדר בבלאגן של ההודעה הזאת, אני חושבת, שאם מצליחים לזהות מה הסיבה האמיתית להתנגדות, יותר קל למצוא פתרונות מתאימים. זה לא קל, וזה דורש תרגול ועירנות מתמידים, אבל כשמצליחים, הסיפוק הוא גבוה, והעימותים נעלמים (ואז מופיעים בתחום אחר כדי שנדאג לשמור על העירנות...)

 

[גלית&שחר]

תודה על השמת הדגש במקום הנכון

אכן הכוונה היא השגת שיתוף פעולה.

 

[נעה גל]

זו המומחיות של כרמית ../images/Emo45.gif