איך משיגים סמכות הורית ?

[כרמית מ.]

../images/Emo9.gif

 

[no-a-m]

סמכות מול הדדיות

מסכימה בענין שיתוף הפעולה , ההקשבה וההדדיות, של לעשות יותר מאשר לדבר ובמיוחד לעשות ופחות להסביר. הדוגמא האישית זוהי הלמידה הטובה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לילדינו. ובענין הסמכות שזוהי לא רק סמנטיקה כיון שרבים עדיין זקוקים למקום הזה של הסמכות, ובשמה של הסמכות לעיתים מותרים על הדיאלוג, ההקשבה וההדדיות, אני בטוחה שיש לכל אחד ואחת מאיתנו כמה דוגמאות של כאלה הורים ומורים בחינוך של ילדי חשוב לי שהם יהיו בעלי הסמכות,ם שהם יהיו אלה לקבל את האחריות על מעשיהם , ומממשום כך לעודד אותם להרבה מאוד חשיבה עצמאית ויצירותיות, זה כמובן לא קל ו לטעמי להתעמת ולהתעקש בשמה של הסמכות זה לא עושה את הדברים יותר קלים.

 

[nonana]

היי אני ממש מסכימה ברוב לדעותיה

של גלית ולמה? (קצת ארוך) נכון שיש דברים שצריך לתת לילד אפשרות להחלטה אבל.......... אני מאמינה שילד יוצא לעולם בתחום המיומנויות הוא כטבולה ראסה (לוח חלק) ולומד לאט לאט מיומנויות ודרכי התנהגות מהסובב אותו. אנחנו ההורים נראים לילד כיצור המקשר בעצם בינו לעולם ובגלל זה האמון שלו בנו מגיל קטן הוא אבסולוטי (שמשתנה עם הזמן כאשר באה ההבנה שלו שאנו יצורי אנוש כמוהו). אני לא מאמינה שילד יודע הכל ואף יכול להחליט מה טוב לו. ילד שרעב, לא תמיד יפרש נכון את כאבי הבטן שלו לרעב- ויהפוך להיות ילד עצבני, כאשר תפקידנו הוא לעזור לו להבין את ההליך בלאמר "עכשיו אתה רעב וצריך לאכל". כנ"ל לגביי שינה. כך שנכון שבמשך הזמן ובמשך חייו הולכות וגדלות יכולות ההחלטה שלו אבל אני חושבת שיש גיל שעדיין אנחנו צריכים להחליט בדברים מסוימים בשבילו. "היום נדב לא רצה את הנעלים החדשות שלו והחליט לתת אותם לנעמה כשהיא הסכימה בשימחה הוא רצה לנעול את הנעליים "הישנות והטובות" שלו - בזה נתתי לו את החופש בחירה " אבל-- בנוגע לשטיפת פנים ושיער על זה אין עוררין- וילדי אף פעם לא מתווכחים איתי - נדב בהתחלה כן אבל אם הזמן זה בא ממנו רצון לצחצח- ובימים שהם לא רוצים אני אומרת "זה חשוב לבריאות הפה שלכם וזהו". כאן אני מפעילה את מרותי. אני לא יכולה להגיד שמה שאני עושה הוא נכון- אבל אני יכולה להגיד שזה עובד. (אף פעם אין לי בעיה של חפיפת שיער) וגם ילדים כמונו בעצם, צריכים לדעת שגם בבית כמו בגן או כמו בכל מסגרת ישנם חוקים וכללים שעליהם תמיד צריך לשמור. ואצלי בבית זה: 1. היגיניה. 2. ארוחות מסודרות. 3. שינה מסודרת (הכי קשה לי היום). 4. דברים המסכנים אותם או את אחיהם. 5. אלימות (וטו בבית).

 

[ר-חלי]

ועוד משהו

שעולה ליי עכשיו שאני חושבת מה קורה אצלנו אתם גם מקפידים מאוד על צחצוח השיניים או לא כל כך? וחוץ מזה אחלה דיון פתחת לנו ותודה על התגובות המהירות

 

[גלית&שחר]

אני פריקית של צחצוח שיניים ../images/Emo9.gif

ואולי בגלל זה הנושא כל כך חשוב לי. ומעבר לכך גם הפה שלי וגם הפה של בעלי מלא סתימות, טיפולי שורש וכתרים, כך שהירושה לא משהו. שחר מאד אוהבת את משחת השיניים (אותה היא בדר"כ מוצצת בחדווה). וגם אני נהניתי מהדיון המעניין.

 

[ימימה]

על שיטתו של הפסיכולוג שלמה גרו

שמעתי גם אני כשביתי היתה בת כשנתיים, והיו לנו את כל המלחמות המוזכרות כאן - מקלחת, צחצוח וכד´. בעוונותי, השיטה נראתה לי סבירה, גם אני הייתי מאמינה גדולה ב"גבולות", ומדי זמן מה, כשהנושא היה הופך לבעיה בלתי נסבלת יותר (מבחינתי כמובן), הייתי נוקטת בשיטת "פעולה כוחנית בלי כעס אבל עם נחישות". כלומר: לוקחת אותה בכוח למקלחת. אני חייבת לציין שני דברים: א. השיטה עבדה - לפחות לזמן מה, לפחות עד הפעם הבאה שהיא היתה צריכה "לבדוק את הגבולות" (או לחילופין - עד שהטראומה נשכחה?). במשך זמן מה היינו זוכים ל"שקט תעשייתי" בנושא הנדון, כאמור - עד הפעם הבאה. ב. זה היה נורא. אני הרגשתי כמו - אין לי אפילו מילה מדויקת לתאר את זה - נוגשת עבדים אולי? והיא, בהיותה ילדה דעתנית וחכמה, שבד"כ מכבדים אותה, הייתה מושפלת עד עפר. במשך זמן מה המשכתי לחשוב, שהעובדה שזה מצליח, מעידה על כך שהשיטה נכונה. חשבתי שהעובדה שזה חוזר מחדש אחרי זמן מה, נובעת מכך ששוב היא זקוקה לגבולות, והיא "מבקשת" אותם ממני. עם הזמן, ועם החשיפה לאפשרויות אחרות - במיוחד דרך פורום "חינוך לגיל הרך", זה נראה לי ממש לא סביר. היום אין לי ספק שלא הייתי נוהגת כך. יתרה מזאת - לפי השיטה יש לומר לילד: "אם לא תעשה X , אאלץ להכריח אותך". למעשה, כל שיטה שיש בה סנקציות או עונש על התנהגות לא רצויה, משתמשת בביטוי הזה: אם (לא תתקלחי/תלכי לישון/לא תעשי מה שאמרתי) אז (אני אקח אותך בכוח/לא יהיה סיפור בערב/תלכי לחדר שלך). אני גיליתי, שבכל פעם שאני מציבה אולטימטום, אני נאלצת לממש אותו (או לוותר, ואז הוא כמובן חסר ערך לחלוטין כשיטה חינוכית), מכיוון שכשיוצרים מאבק כוחות, היא חייבת לבדוק מי ינצח בו, והיא מקצינה את הסיטואציה עד למצב שבו "אין לי ברירה" אלא לממש את האולטימטום. האם זו מטרתי, לנצח במלחמה עם הבת שלי? כשיטה, מיעטתי להשתמש בניסוח הזה, וככלל אני לא מאמינה לא בסנקציות ולא בעונשים ולא משתמשת בהם. בכל הפעמים שהשתמשתי בהצבת אולטימטום - ולצערי עדיין לעיתים, במצבי לחץ זה "מתפלק" לי - ראיתי את זה ככשלון מקומי שלי כהורה, למצוא פתרון יצירתי וחכם יותר למצב, וזה משהו שמגיע ממקום של חוסר אונים שלי. בדיעבד תמיד יש פתרונות יותר טובים, ואני משתדלת לשפר לפעמים הבאות, ואני גם לא מהססת להגיד לה שטעיתי כי כעסתי/נלחצתי/דאגתי. (אגב, היא בת 5.5 היום)

 

[כרמית מ.]

אם... אז...

אני מוצאת את עצמי לא פעם משתמשת בהתניה. אני חושבת, שזו הדרך שלי, להזהיר אותם מפני דברים, להתריע. למשל, באחד ממתקני המשחקים, הם עלו ממש ממש גבוה, ברמה שמעידה אקראית היתה עלולה לגרום לאסון (ואני דווקא בדרך כלל מאד סומכת עליהם ומאפשרת להם בדיקה חפשית גם אם זה טיפה מסוכן). הם כבר בשלב, שלא צריכים שאני אהיה איתם על המתקן, וכיוון שאני צריכה להשגיח/לתקשר עם שניים במקביל - אני גם מעדיפה להשאר למטה. אז פעם אחת, מבקשים ומסבירים, ומראים עד איפה זה כן בסדר, אבל אחר כך, אין טעם לחזור על ההסברים. מצד שני, אני לא מוכנה לאפשר את המצב הזה, ולכן אני מסבירה להם, שאם הם ימשיכו לעבור את נקודת הגבול שהגדרתי להם (במקרה הזה מאד מוחשית), אני לא אוכל לסמוך עליהם ונצטרך לעזוב את המתקן. אני מודעת לכך שיש אלמנט של איום, מצד שני, זו המציאות, ואני חושבת שעדיף להעביר את הכדור אליהם (ליידע אותם במשמעות האמיתית של מעשיהם ולאפשר להם לבחור בהתנהגות אחרת) מאשר פשוט ללכת, ולהמנע מהמתקן הזה. לפחות אצלנו, זה גם בדרך כלל עוזר, ואני לא צריכה להגיע ל"אז".

 

[מירי,]

אבל... אם ... אז!!

אי משתמשת בזה לא מעט ,אבל... אני משתדלת שזה לא יהיה עונש לא מובן - אם לא תיכנס למיטה לקראת שינה עכשיו אז אני לא אקריא סיפור כי אני אהיה כבר מאוד עייפה ( ב 2100 אחרי שקמתי ב 0500 אני די מותשת). אם לא תאסוף את השמחק לא תשחק בו שוב - כי אחיך יפזר ויאבד את החלקים... תמיד יש פתרונות יותר טובים , אבל אל המצבים האלה מגיעים בד"כ כשאנו (ההורים) ולעיתים גם הילדים עייפים\מרוגזים\לחוצים וכד..וברסב יותר קשה להיות יצירתיים בשלב הזה.

 

[מיכל153]

עם לקויי למידה , העניין יותר מסובך.

כי הרבה פעמים "הראש" שלהם עובד אחרת והם לא מבינים. ליאור לא מבין כאשר אני מבקשת ממנו ללכת לישון מוקדם(ולא 23:30 או 24:00) כדי שיוכל לקום בבוקר מוקדם לביה"ס בלי לאחר. הוא קם מאוחר ואח"כ יושב על המחשב בבוקר לפני ביה"ס. יש לו גם בעיה של להבין תורים במחשב, למשל. ביי מיכל153

 

[tvas]

עוד עצה

היי גלית & שחר, אני אם לשני בנים (5.5 ו- 2.5) . נולדו באותו חודש(מזל תאומים) ושונים באופיום. מכתבך כללי ואני מקווה לענות כך שתביני. אני גאה בתוצאות הנשקפות לנגד עיני כשאני רואה את ילדי. חינכתי אותם לעצמאות , לחשיבה , לסובלנות לצד הבנה כי לא הכל הם יודעים (וגם אנחנו לא),זהירות , גבולות והקשבה למובגרים מהם (אבא ואמא ). אני לא פותרת כל בעיה באותה השיטה אלא מתייחסת לגופו של עינין. בחיים, כמו בחיים יש שחור,לבן ואפור, יש דברים שאנחנו מסכימים לשאת ולתת עם הילדים ולעיתים לעשות את זה בדרכם ויש דברים באינם ניתנים למשא ומתן והם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו בכלל ובבית בפרט. אני חושבת שהצמדות לעיקרון חשוב ללא "בריחה" לצדדים משדר מסר ברור לילד שכאן אנחנו לא מתפשרים . לפעמים הילד יגיב בכעס עד בכי ולפעמים יפתיע ויקבל ללא כל הסתייגות. אני מאמינה שילדים מבינים מסרים סמויים במיוחד אם אנחנו לא בטוחים במסר הגלוי שלנו. אם את/ם מתעקשים על דבר מסוים ובטוחים בו חשוב לשדר לילדה את אותה ההרגשה (טון דיבור קצר וברור,הסבר ואולי הדגמה). אם את מעונינת להמשיך שיחה זו כתבי לי. בהצלחה tvas

 

[גלית&שחר]

נשמע מאד מתאים לתפיסה שלי

וכן, הייתי שמחה לשמוע עוד, אולי קצת דוגמאות לדברים שהתמודדת איתם והדרכים שנקטת. תודה על ההתייחסות.

 

[tvas]

לגלית$שחר מ- tves

היי, שמתי לב שהתייחסו לעינין צחצוח השיניים - אנחנו מצחצחים שיניים באמבטיה בזמן המקלחת, (הבנים מתעקשים להתקלח יחד) , יש הרבה עינין מסביב (מים,משחקים צחוקים) והצחצוח נעשה כחל מעינין בלי הסתיגויות. לעומת זאת בבוקר בני הקטן (2.5) מודיע לי עוד במיטה שהוא "לא רוצה שיניים" ואני עונה "אני יודעת שאתה לא אוהב לצחצח שיניים בבוקר אבל אתה צריך" , לפעמים הצחצוח הוא בבכי (שמסתיים עוד לפני שהתחיל) וממשיכים הלאה. חשוב מאוד!!!!! לא להתעכב על בכי או על כעס,להשתדל לסיים את הפעולה הרצויה כמה שיותר מהר (כדי שהוא/היא לא ירגישו כאילו נצח). אוכל - אנחנו מקפידים שאוכל נשאר בתחומי פינת האוכל (המטבח). לא מסתובבים בבית עם אוכל. הילדים ניסו פעם,פעמים,שלוש,עשר,שלושים, לדרוש אוכל לחדר המשחקים או לחדר הטלויזיה ותמיד שמעו את אותה תשובה : אתם יכולים לבוא לאכול בפינת האוכל ואחר כך להמשיך בעינינכם". גם כשסירבו ואני נשארתי בעמדתי, ההתעקשות נמשכה חצי שעה ולפעמים שעה ואחר כך (מה לעשות) הקרקורים הכניעו. ראי,אני מאמינה בחושים שלי וכדאי שגם את תעשי זאת.לבנים שלי (קטנים אומנם) קשר שמעורר מחמאות בכל מקום שאני נמצאת איתם ואני (יחד עם בעלי) זוקפת בגאווה לזכותי את העבודה הקשה. אני מאמינה בהפגנת אהבה בלי סוף, מגע וחיבוק בכל הזדמנות,דיבור בגובה העיניים, שיתוף בכל מה שנוגע לחיים בבית ובעיקר חיזוק הקשר בין שניהם (שמוכיח את עצמו לשמחתי הרבה ). אל תתעקשי על הטפל ואל תרפי מהעיקר. אם הוא/היא מציע/ה פתרון (ארוך או מסורבל ) עם תוצאה דומה - תני לו/לה תני לו/לה להרגיש טוב עם עצמם, האגו יתנפח, הרגשת ה"אני" תהיה נפלאה ואת, את יצאת ממש גדולה. מקווה שההרצאה תשביע את רצונך. ביי tves

 

[מירי,]

איך לא מתעכבים?

אצלנו אין התעקשות על ציחצוח שיניים (בעצם לא היו , היום כבר הם עושים זאת מרצונם). אבל, נגיד שאחד מהם לא רוצה לצחצח שיניים , השעה כבר 0730 בבוקר , צריך לצאת מהבית (- פיזור לגנים וקדימה לעבודה!) , אם מתעקשים לצחצח שיניים האופציה היחידה לפי מה שהבנתי ממך , בשלב זה, היא רק תוך הפעלת כח פיזי - לקחת אותו למקלחת (או למקום שבו מצחצחים שיניים), ולצחצח לו שיניים תוך שהוא בוכה , אני בטוחה שזה לא השלב הראשון בתהליך אלא שבמשך הבוקר כבר היו ניסיונות שיכנוע או ברורים למינהם - אבל עכשיו כבר הזמן דוחק... אם לא מתעקבים על הבכי , הרי שאנחנו משתמשים בכח שלנו כדי שהילד יעשה משהו בגופו ועבור גופו , אני דווקא כן חושב שכאשר יש בעיה חוזרת , בנוסף לציצוח "בכח" צריך לבדוק את סיבת הסרוב ולמצוא לה פיתרונים.

 

[Iris-1]

בדיוק מהסיבה הזו הגננת של רותם

בקשה בתחילת השנה בתור דברים שצריכים להביא לגן מעבר לבגדי החלפה מברשת שיניים ומשחה כדי שהם יצחצחו שיניים כל הילדים ביחד אחרי ארוחת הבוקר. זה כבר שנה שניה שאנחנו מביאים לגן מברשת + משחה לכל השנה והם משתמשים כל בוקר וככה לומדים. ככה שאני לא עושה עניין בבקרים מזה שהילדה לא מספיקה בבוקר כי אני יודעת שאח"כ בגן מתעקשים על זה כחלק מהשגרה של הבוקר וככה היא לומדת. במהלך הלימוד הם גם שמעו על קריוס ובקטוס וראו בשנה שעברה את ההצגה ויש לי גם עוד ספרים בבית בנושא והם ממש מודעות למה עושים חיידקים לשיניים ואין לי בעיה עם זה.

 

[tvas]

למירי

משפט הסיום של תגובתך קרוב לתגובתי. התעכבות משמעותה (לדעתי) העצמת הטרגדיה (כך זה בעיני הילד הרי הוא עושה דבר שהוא למסכים איתו) והחרפתה. אם נחזור שוב לעינין צחצוח השיניים (ואני כתבתי על בני שלי), בכל בוקר הוא מודיע עוד במיטה שהוא לא מעונין לצחצח שיניים אבני ממשיכה בעיסוקי (מחליפה טיטול,מלבישה) ומסבירה שחשוב לצחצח שיניים גם אם הוא לא אוהב, כשאנחנו במקלחת את מתחילה יללה של לא רוצה ואני עונה אתה צריך לצחצח שיניים גם אם אתה לא אוהב, רוצה למחרוח את המשחה על המברשת ? הוא מיד מתרצה, מורח, מחייך ומסתכל אלי אני מחזקת ואומרת כל הכבוד לך, הוא מצחצח אני עוזרת וזהו. נגמר . לא להתעכב. נכון, אצל ילדים ההתעקשות גדולה יותר ונכון כתבת שיש לבדוק מדוע הסירוב ולנסות למצוא פתרונות שמקובלים על הילד. לא כתבתי ואני לא מכירה את המושג "כח" בחינוך. לא חשבתי,אני לא חושבת ובטח לא אחשוב שעל ידי כח פיזי , מתון כלכל שהיה, אשיג תוצאות כלשהן אם בכלל. אני כותבת מניסיוני האישי (שאינו גדול כל כך - 6 שנים אמא - שני בנים) ואני כותבת כי לשמחתי הרבה ולמרות שאנחנו לא מכירות אישית התוצאות הן גאווה לנשמה. לסיכום, כתבתי לגלית ואומר גם לך - כל התנגשות עם הילד חייבת להיעשות מגובה העיניים שלו ולא מתוך הרצון הפנימי שלנו "להראות לו מי שולט בבית". כך ורק כך משיגים תוצאות. לפעמים זה בה בקלות ולפעמים לוקח זמן אבל רגע, מי אמר שלהיות הורה זו משימה קלה? tvas

 

[מירי,]

ההתנגדות פשוט מסתיימת...

ולכן אין צורך בשימוש בכח , אני חוןזרת ואומרת שוב שאצלנו ציחצוח השניים מעולם לא היווה בעיה כי אנחנו אל התעקשנו - לא רוצה לא צריך! אבל... אני אקצין את הדוגמה שלך: כשאנחנו כבר במיקלחת איך היגעתם לשם? הרי הילד לא רוצה לצחצח שיניים , אין לו סיבה להגיע לשם (ואני מזכירה לך את הדוגמה שלי , הזמן דוחק..) רוצה למרוח את המישחה על המברשת? לא! הוא לא רוצה ובנתיים גם לא מתרצה... אז זה נחמד לפתור את הבעיות כשמצליחים לשכנע את הילד לעשות מה שאנחנו רוצים , אבל מה קורה אם לא משכנעים? ומי שולט בבית? לא יודעת , לפעמים הם לפעמים אנחנו, זה תלוי בנסיבות! למשל החל מ 2100-2000 בערב הבית בשליטתנו , לאחר ששלחנו אותם לחדרים (שם מותר להם לעשות הכל , גם אם הם לא עייפים) ואנחנו עם עצמנו... אני לא רוצה להראות לאף אחד שאני שולטת...

 

[noa_f]

לרותי ולאה_מ: על ממתקים

ה"צרות" שלכן עם ממתקים הזכירו לי מקרה שהיה אצלנו: יואב אוהב ממתקים, היום כבר פחות (מעדיף מלוחים) אבל בזמנו הוא היה פריק של שוקולדים, ואנחנו תמיד הזהרנו שיהיה לו כאב בטן, אבל לא הגבלנו, מתוך תחושה שאם נגביל - הוא ירצה דווקא. בקיצור, ערב אחד, הילד מגיע מחדרו בבכי: "אתם צדקתם! אתם צדקתם!" ולא הבנו על מה מדובר. אז הוא אמר: "אתמול אכלתי המון ממתקים, והנה היום יש לי כאב בטן. אתם צדקתם!". ועל זה נאמר: יש אלוהים! (דרך אגב, קראתי את כל הדיון הארוך כאן על גבולות וכו´, היה מעניין לאללה וגם יש לי המון מה לומר, אבל אנחנו רצים להדלקת נרות. אז אם לא אשכח, אח"כ. )

 

[דליה .ד]

תכנית לנושא סמכות הורית../images/Emo98.gif

למי שיש כבלים הביטו בתכנית שנקראת משפחות מהחיים. יש שם מומחה שמגיע לבתים של משפחות שיש להם בעיות עם הילדים בנושא גבולות וכללים והוא מלמד את ההורים כל מיני שיטות כמו: טיים אאוט, או אחיזה מכילה, קביעת גבולות פיזיים על ידי קו שאסור לחצות ועוד כל מיני רעיונות. יש שם גם התמודדות עם בעיה של ילדים שישנים עם ההורים שלהם... תכנית מעולה ביותר!!!!! ספר מעולה בנושא "שיקום הסמכות ההורית" מאת פסיכולוג ושמו עומר משהו.. משובח ומצויין! הכי חשוב: ברגע שמחליטים על משהו להיות עקביים ועקשניים. לא צריך לכעוס או לצעוק אבל אפשר לדבר בטון קשוח ולא להשבר מבכי. קל להגיד אבל בר ביצוע תאמינו לי יש לי כנופייה בבית (5)... ובקיבוץ הם נחשבים לילדים "מחונכים", "נחמדים ומנומסים" והעבודה הקשה נעשית בבית. כל הזמן!

 

[מאמא כושר]

ספר :"שיקום הסמכות ההורית" - ../images/Emo91.gif