איך משכנעים את אמא

[קורנית]

איך משכנעים את אמא

ללכת למועדונית, או למשהו דומה? היא מאובחנת כחולת אלצהיימר כשנ, למרות שהמחלה התחילה כבר קודם. גרה בבית עם מטפלת מקסימה, אבל כל הזמן מתלוננת עליה... גם הפסיכיאטר וגם הנוירוגריאטר אמרו שהיא צריכה לצאת מהבית, אבל היא מסרבת... ומצד שני מתלוננת שמשעמם לה ואין לה עם מי לדבר. לא מוכנה לשמוע על המועדונית... מלב"ב, למשל, בירושלים, שהוצעה לה... כי שם "עושים שטויות". אנא, עצה ועזרה. ושנה טובה

 

[ronnyw]

שכנוע לגבי מועדונית.

היינו באותו מצב בדיוק לפני שנתיים. ממש בדיוק. אבל היה לנו מזל: במקרה היה במועדונית מכר של אמא, שהיה במצב קשה בהרבה. באחד מביקורי הגישוש עם אימא במועדון - החולה זיהה את אמא שלי. אז הלכנו על כיוון של "בואי למועדונית כדי לעזור לחולה X". אמא קנתה את זה חלקית, וכשהיתה מגיעה למועדון - אכן ישבה ליד X, עזרה לו לאכול וכו'. אז מר X הקל על הקליטה, אבל זה לא הספיק. עשינו את מה שקשה לעשות, אבל הולך ונעשה הכרחי ככל שהמחלה מתקדמת: כפינו עליה. במשך כמה ימים, מידי בוקר, התייצבתי בבית הורי, והובלתי את אימא להסעה. היא התנגדה, טענה את כל הטענות האפשריות, אבל אני התעקשתי. אחר כך הייתי נוסעת למועדון עצמו, לתת "פוש" נוסף אם יש צורך. אני והצוות במקום (צוות נהדר, שכבר ראה הכל וידע מה להגיד ואיך) עבד על נושא "X זקוק לך, בואי לעזור לו". אחרי כמה ימים - לא יותר משבוע, התחילה ללכת בעצמה. כיום המועדונית היא החלק הטוב ביותר בחייה. הולכת באדיקות מידי יום, מרוצה ומשתפת פעולה. שורה תחתונה: אל תנסו לשכנע דרך הגיון (אין הגיון!!), תהיו חזקים ותכפו עליה (קל להגיד, אני יודעת...) אם אמא שלכם היתה אדם עם נתינה - אולי תנסו את הטריק שלנו, להציע לה לבוא לעזור לאנשים אחרים... (דורש שתוף פעולה עם הצוות במקום) בהצלחה !!

 

[ענתי44]

לא לוותר!!! להפעיל את כל התותחים

זה לא רק סדר יום, אוכל מסודר, שמירה, או עזרה במקלחת- מרכז היום זה הדבר הכי נפלא שקרה לאמא שלי השנה. ואני מאמינה באמת ובתמים שמרכז היום הוא, יותר מהתרופות, מעכב הדרדרות האלצהיימר. יש לה שם גירויי למוח, חברה, סדר יום. פיזיוטרפיה.מוסיקה ועבודות יצירתיות ומעל הכל הרבה הרבה חום ואהבה. כשרציתי שאמא תלך לשם היא התנגדה. מאחר והיא נוטה לקבל סמכות מאנשים בחלוק לבן עירבתי את הרופאה שאיבחנה אותה שהמליצה לה וסיפרה לה שחולים אחרים מסרבים לבוא לביקורת כדי לא להחמיץ מרכז יום. כשאחי ואני נסענו לראות את המקום אמא בכתה ואמרה שילדיה זורקים אותה מהבית.אז כשחזרתי לשם להביא דוח רפואי לקחתי את אמא איתי שתראה שאין שם בכלל אפשרות לישון ושחוזרים הביתה אחרי פעילות כמו במתנ"ס (היא היתה פעילה מאוד במתנ"ס כשהיתה בריאה) ולמרות שיום הנסיון עבר בהצלחה, היא סירבה ללכת בהתחלה אבל מהר מאוד התאקלמה והחלה לפרוח שם. אנחנו התחלנו מיומיים בשבוע ועלינו בהדרגה למלא. היום היא מחכה ללכת בקוצר רוח וממש אוהבת את המקום.

 

[קורנית]

אוי

לא אני ולא אחותי גרות באותה עיר עם אמא..... כך שללכת מדי יום, זה לא אפשרי בכלל. כל הרופאים המטפלים בה אמרו בפירוש שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל כמו שצויין פה, זה ניסה לפנות להגיון, והגיון - אין. אולי יסכימו במועדון... מלב"ב, שיש בירושלים, לבוא ולהזמין אותה. אני מקווה. היא לא היתה פעילה בשום דבר קודם, והמחלה רק החריפה את ההתכנסות שלה בבית. הוא גם לא אישה של נתינה, די אגואיסטית (סליחה...) והמחלה רק החריפה גם את זה. היא מעדיפה לבלות את כל היום במיטה, בנימנום ובהיה, כי טלויזיה וספרים ועיתונים כבר לא מעניינים אותה. טוענת שאין לה כח לעשות כלום, ואפילו להתעמלות החד שבועית חדלה ללכת. אולי הפסיכולוגית שרואה אותה פעמיים בחודש תוכל לעזור קצת. נראה. שנה טובה....

 

[ענתי44]

למשוך אותה מהאוזניים אם צריך

אסור לתת לה להסתגר. לא היא לא תהיה הכוכב של מרכז היום וכנראה יהיו לה תלונות בלי סוף על האוכל ועל מה שעושים אבל, אסור לוותר לה. לפנות לרופאה שלה ולבקש עזרה משמע מצויין. כי היא זקוקה לסדר יום.

 

[555adi]

דיירים מבית אבות

האם גם מי שחי בבית אבות יכול ללכת למרכז יום..? אמי בבית אבות בגבעתים (של משען) לאן היא יכולה להיות שייכת אם ביכלל? אמי סובלת מדמנציה, אובחנה לפני כ-שלושה חודשים ואני חושבת שזה התחיל הרבה קודם.. היא מטופלת באקסלון ואני לא מוצאת שזה עוזר. מיום ליום המצב גרוע יותר.. סיוט החיים שלי. מעולם לא חשבתי שאעבור איתה סיוט כזה.. אני קוראת לזה סיוט מאחר ויש לי סיוטים בלילות בגלל מצבה. אני לא יכולה להרדם ונזכרת במצבה של אמי, בתלות שלה בנו (האחים) בזיכרון שבוגד בה משניה לשניה.. אני שואלת את עצמי שוב ושוב מה יהיה??? מה יוליד יום המחר? עד לאן אפשר להגיע במחלה ארורה זאת? ההתדרדרות כל כך מהירה ואני מדוכאת כל כך לראות את אמי במצבים כאלו ואחרים . האם הם מודעים למצב שלהם? לפני יומיים בקרתי את אמי ומצאתי אותה ישנה על השטיח - הייתי בשוק ממראה זה ועד היום אני לא מצליחה להפסיק ולראות מחזה זה. לא שאלתי אותה דבר אולם משום מה המראה זיעזע אותי.. אני כל הזמן רק בוכה ולא מצליחה להפסיק.. האם אצל כולם המצב דומה? הכוונה למשפחה. האם יש אפשרות להמשיך לחיות כבעבר..? קשה לי ואני לא מצליחה להמשיך הלאה. אני צריכה ללמוד לקבל את אמי כפי שהיא היום מבלי רגשנות יתר ואיני מצליחה.

 

[ronnyw]

לעדי הכואבת

שלום עדי, אכן, המצב קשה ומדכא. אבל אסור לשקוע ביאוש. אני ממליצה לך מאוד: א. לעיין בפורום הזה, לעבור על כל התכתובת של כמה חודשים אחורה. תלמדי שאת לא לבד, תלמדי שלמחלה הארורה הזו פנים רבות, והעיקר - שאת נמצאת בחברה גדולה ומגוונת, שמתמודדת כמוך, מי בקושי רב ומי בקושי רב יותר. אף פעם לא בקלות... ב. יש מרכזי תמיכה לבני המשפחה של העמותה ויש פגישות חודשיות. באים לשם אנשים כמוני וכמוך, מדברים, בוכים, נותנים טיפים ושומעים עצות. זה עוזר !! גם הרגשת ההשתייכות וגם עצם העצות מסייעים המון. למה ללמוד הכל על בשרך בדרך הקשה, אם יש כאלה שכבר חוו זאת קודם? ג. ןהעיקר - לא להישבר. זקוקים לך !! כמה שהמצב קשה יותר, ככה נדרשת יותר עמידות מאיתנו, המשפחה. שתפי את כל בני המשפחה. אגב, לעניין השינה על השטיח - האם ייתכן שהיא נפלה, נשארה שם, ואולי לא זכרה את הנפילה? (ולא שהיא ישנה על השטיח מבחירה). כי אם אימך מגיעה למצב של נפילות, יתכן שצריך לחשוב עבורה על סידור אחר (מטפלת צמודה, מוסד סיעודי וכו'). המון אמפטיה לך, ושנה טובה !!

 

[555adi]

ל-RONNYW שלום

תודה על העידוד והתמיכה לא יתכן ואמי נפלה מאחר והיא לא הייתה בתנוחה הקרובה למיטה מה שכן בעבר הלא רחוק היא נפלה כבר פעמיים וזה בדוק. בבית האבות שבו היא נמצאת יש מחלקה סעודית אולם היא לא מתאימה להיות שם מאחר ודיירי הסעודית במצב של כמעט צמחים.. אמי עדין מדברת לענין יחסית צלולה.. רמת התיפקוד שלה אומנם ירדה בעשרות % כנ"ל הזיכרון ומבחינה מוחית היא דיי צלולה (לעת עתה) יתכן והיא מאוד משתדלת ואם כן היא מצליחה. לי יש טביעת עין חדה ואני מגלה כל מיניי סימנמנים לבעיה רצינית. כמו להחביא תרופות בכל מיניי מקומות, דיכאון שמחריף מיום ליום, חוסר רצון לרדת למטה ולהימצא בין אנשים,, ועוד... אגב, גם אילו היינו רוצים להעביר אותה לסעודי (לא עכשיו) הם דורשים 10.000 ש"ח לחודש ולא נעמוד בסכום כזה. להביא לה מטפלת זרה לא מרשים בבית האבות. אני מבינה שאסור שהיא תישן לבד בשום פנים ואופן. וכאן הבעיה מחמירה ורצינית. השאלה מה עושים...? מכרנו את הדירה שלה לפני 11 שנים על מנת להעביר אותה לבית האבות. אילו ידענו שנגיע למצב זה לעולם לא היינו עושים צעד שכזה. מכך אחרים יכולים ללמוד לא לעשות שטות שכזאת. הבעיה שבית האבות דורשים בכניסה כל כך הרבה כסף ורק למי שיש כסף יכול לעבור לבתי- אבות. שלא נדבר על הסכום החודשי שהם גובים. בקיצור אנחנו במלכוד עכשיו... הפתרון הטוב ביותר היה אילו היינו מעבירים אותה לדירה לבד ומביאים לה עובדת ל-24 שעות וזה לא ניתן לבצוע... כבר נפגשנו כל המשפחה על מנת לדבר ותמיד הפגישות נגמרות ללא פתרון האחים שלי חושבים שאמי במצב טוב ורק אני רואה הכל וחוששת מהעתיד לבוא טוב, אקרא דפים קודמים על מנת להשכיל ולדעת...

 

[555adi]

ענתי 44

שלום ושנה טובה כיצד אפשר להתקבל למרכז יום? האם יש באיזור גבעתיים או רמת גן מרכז כזה? אשמח באם תגיבי לשאלתי.

 

[ענתי44]

היי עדי שנה טובה../images/Emo24.gif

מרכז יום הוא חלק מהאפשרויות הכלולות בחוק הסיעוד שנותן הביטוח הלאומי. כאשר אמא קיבלה אישור חוק סיעוד, קיבלנו מביטוח לאומי מכתב ובו פירוט סל השירותים : מטפלת בבית, מרכז יום או אפילו הספקת טיטולים. באותו מכתב נמסרה רשימה של מקומות באיזור מגורינו. תפני לסניף הביטוח הלאומי בגבעתיים או ר"ג. הם יתנו לך רשימה. ממליצה לך לבקר בכל המקומות לפני שתחליטו מה הכי מתאים. ואז יש יום ניסיון.בהצלחה ושנה טובה

 

[555adi]

ענתי44 שנה טובה גם לך ../images/Emo74.gif

יש לי כל כך הרבה שאלות ואיני רוצה להיות נודניקית לכן אשאל רק את החשוב לי מכל.. האם ביטוח לאומי נותן גם מטפלת וגם מרכז יום..? זכור לי עוד מתקופת אבי ז"ל לפני 10 שנים לא היה אפשרי שני הדברים יחד. כל החג אני רק קורא על המחלה וכל כך כואב לדעת כמה החולים במחלה זאת הופכים להיות כמו תינוק. אנו הילדים שלהם הופכים להיות ההורים וזה נורה לא נראה לי שאוכל להתרגל לעובדה זאת. בעצמי כבר אין לי תאבון, קשה לי להרדם, בוכה ללא סיבה ובקצור בדכאון. האם כך אמשיך לחיות? האם אצל כולם המצב דומה לשלי? ואנו רק בתחילת המחלה... אלוהים כמה קשה המצב. כיצד מתמודדים..? האם עם הזמן מתרגלים לראות את ההורה כל כך תלותי? קראתי את תפילת החולה באתר זה.. אני כבר לא יודעת למי קשה יותר, לנו המשפחה או לחולה.. מאוד חשוב לי לדעת אם החולה מודע למצבו .. שאלתי כמה פעמים ומשום מה לא מגיבים לשאלה זאת. ענתי אולי את תעני לי..?

 

[ענתי44]

עדי צהרים טובים

ראשית, תשאלי כמה שאלות שאת רוצה. בשביל זה קיים הפורום.אומנם לא תמיד יש לנו תשובות אבל תמיד נשמח לענות לך כמיטב יכולתינו. ראשית, לשאלה האחרונה המטרידה אותך. לא עונים לך כי אף אחד לא יודע בוודאות ואני מאמינה שזה גם אינדיווידואלי לכל חולה.כמה אני מתייסרת בשאלות שיש לי לאמא שלי : האם את סובלת? סולחת לי אם אני קצת חסרת סבלנות? כועסת עליי? כיצד אוכל להקל עליך? מה את מרגישה? על מה את חושבת? ואין מענה.מה שבטוח שלא קל להם. בקשר לשאלה אם ניתן לשלב בין מרכז יום ומטפלת אז כן. לי יש שילוב כזה. את מקבלת מכסת שעות ופירוט סל שירותים ואת ע"י פנייה לעובדת סוציאלית של אבא, מודיעה מה את בוחרת ומתי והיא נותנת לך אישור.המצב של היותך הורה להורה שלך הוא קשה מאוד ולא לומדים להשלים עם זה, אבל חייבים לקחת את הפיקוד על ספינת חייו של ההורה אחרת חלילה וחס, היא תטבע.כדי לשרוד חייבים לנקוט בכל האמצעים.חברה או בני משפחה שאפשר לחלוק איתם את הכאב, שיחות עם עובדת סוציאלית או פסיכולוגית הליכה למפגשים של העמותה או בפורום הזה.לימוד הנושא, דיבור עם אנשים אחרים שחווים אותו דבר ואנשי מקצוע מקל מאוד זאת בנוסף על לעשות למען עצמך דברים טובים. לא לשקוע במחלה ולעצור את החיים אלא להתעסק בדברים שעושים לנו טוב. ואישית אני מאמינה גם בהומור ככלי עוזר. חיפוש קורטוב המבדח במצב קשה מאיר את הכל בזווית אחרת ומנחמת יותר.