איך משכנעים נער בן 17 לעבור

[מרים 882]

איך משכנעים נער בן 17 לעבור

ניתוח לקיצור קיבה?
מדובר בבן החכם שלי שחייב אבל ממש לרזות והמון.
הוא לא מוכן לשמוע כרגע על כלום.

 

[almog2020]

לדעתי זה צריך לבוא ממנו ...

זאת החלטה שמשפיעה מאוד על החיים ולפי דעתי זה צריך לבוא ממנו ולהרגיש שהוא שלם עם התהליך. אם הוא לא רוצה באמת, גם ניתוח לא יעזור. שבוע טוב

 

[קוביd1]

לא משכנעים

אם זה לא בא ממנו,מיוזמתו ,אז חבל"ז



קובי

 

[קפה על הבקר]

איך הוא מתמודד עם ההשמנה?

 

[מרים 882]

מצוין.

הוא מאוד מקובל חברתית,מתגייס לעתודה בעוד שנה.

 

[לא יכבה בלילה נרה]

מרים היקרה, תני לו את הזמן שהוא צריך.

קשה לעמוד בצד ולראות אותו ככה, אבל הלחץ הזה לא עוזר. מנסיון שלי ומנסיון של כל כך הרבה אנשים אחרים.
לדעתי הגעתי ל-160 ק"ג בעיקר בגלל שהסביבה הלחיצה אותי לרדת במשקל.

 

[קפה על הבקר]

בתור אמא את רוצה לראות את הילד שלך

בריא ורזה.את גם מכירה "מבפנים" את התחושות של שמן ומה הוא מפסיד בחיים.
אבל,אני יכולה להגיד לך,קראתי איזושהי כתבה על רופא (נראה לי סגן או מנהל מחלקה)שהיה מאד
שמן ועשה איזשהו ניתוח קיצור קיבה לא הפיך.
הוא סיפר על עצמו שהמשפחה דחפה אותו לזה חזק כי היא דאגה לבריאות שלו.
תכל'ס , הוא אומר שחבל שהוא עשה את הניתוח הזה וטוען שמה היה חסר לו? יש לו משפחה
יפה,נכדים,קריירה , מה חסר היה לו שעשה את הטעות הזו?
על סיפורי האוכל שהיה אוכל 2-3 מנות פלאפל במכה הוא מספר וכמעט לא שמעתי ממנו על איכות החיים שלו כיום אחרי שהוריד למעלה מ-50 ק"ג.אז מה תגידי??

 

[אופירA]

אז למה הוא חייב להוריד בדחיפות בניתוח?

מה דחוף, בעצם?
בפרט אם הוא לא מעוניין?

ולמה ניתוח בגיל הזה?
את יודעת שהניתוח בלתי הפיך, והילד רק בן 17, ובנוסף הוא גם זכר מרוצה עם ביטחון עצמי (=מקובל חברתית) - יש לטיפוסים כאלה המון פוטנציאל להוריד במשקל בלי ניתוח, אז בשביל מה ניתוח בלתי הפיך?
לניתוח יש לו את כל הזמן שבעולם. מה, הוא חולה מסוכן?

אל תסתכלי על עודף המשקל שלו. תסתכלי מה בעצם הסיבות להשמנה אצלו. אולי אפשר למנוע אותן, ואז אדם צעיר כזה יירד במשקל ממילא, בלי שום ניתוח?
האם יש אצלו אכילה רגשית מרובה, והאם בבית יש עידוד אמיתי לאכילה בריאה ומגוונת, והבנה למצב של רעב?
מה היסטוריית ההשמנה שלו?
מה המוכנות שלו לדיאטות ולאורח חיים בריא?
אם אין מוכנות - מה יעזור הניתוח? לא חבל להרוס לו את הקיבה בגיל צעיר, כאשר הוא ישמין את הכל מחדש בגלל חוסר מודעות?
קודם שיפתח מודעות, ואח"כ נתחיל להרוס לו את הקיבה.

רבים מאיתנו הצליחו בניתוח, ולא קולטים שיכול להיות גם מצב אחר - סיבוכים לאורך חודשים, הסתבכויות כירורגיות עד כדי כריתת כל הקיבה והתקנת סטומה (כן, באדם עם קיצור קיבה. לא הצליחו לתקן את הדלף ולהפסיק את הזיהום, כרתו לאשה צעירה את כל הקיבה, ואם היא תצא מכלל סכנה - עדיין יש לה חום גבוה משום מה - היא תחיה כל החיים עם סטומה...).
וגם אף אחד לא יודע מה קורה לאנשים 50 שנה אחרי ניתוח שרוול.
והבן שלך אני מקווה שיחיה עוד 80 שנה לפחות. אז איך אפשר כל כך בדחיפות לעשות שרוול בגיל 17 בלי שום ידע מה קורה לקיבה כזו במהלך 80 שנה?
אם צריך, עושים בלית ברירה. אבל האם באמת כבר צריך דחוף? למה?

 

[מרים 882]

אני רוצה שיגיע לצבא

בלי כזה עודף משקל.
113 ק'ג על 180 ס'מ.
הוא מאוד מאוד אוהב פחממות וזה גם מה שנגיש יותר בישיבה.
הוא מעשן והוא אסמתי מגיל שנה בערך.
לחץ דם קצת גבוה.
אני רוצה אותו בריא.

 

[מרים 882]

והאמת שחשבתי על טבעת בשבילו.

 

[קפה על הבקר]

ה BMI שלו פחות מ-35, אין לו זכאות ל

ניתוח בריאטרי.חוץ מזה שהוא לא בשמים מבחינת משקל.
קחי בחשבון שגברים מורידים הרבה יותר מהר מנשים.
נראה לי שספורט ואכילה טובה בריאה יביאו אותו לBMI 30 לא בקושי

 

[אופירA]

אני לא רואה את התשובה לשאלה

את אומרת מה את רוצה. וזה גם אמרת קודם.
אבל לא התייחסת בכלל למה שהוא רוצה. מה העמדה שהוא מציג?
לא הסברת מה כל כך דחוף עד כדי כך שצריך ניתוח.
למה צריך ניתוח בשביל עודף משקל יחסית קטן אצל בן 17 בלבד?
הצבא יקבל אותו במשקל כזה בלי בעיה. בריאות בגיל 17 זה כבר באחריותו, אי אפשר להוביל אותו עם חבל.
ובכלל, מה יעזור לך שתשכנעי אותו - הוא לא זכאי לניתוח עם הנתונים שלו.
אז מה בעצם קורה פה?

 

[מרים 882]

העמדה שהוא מציג שהכל בסדר

והכל בשליטה,הוא אומר שברגע שירצה להפסיק לעשן הוא יעשה
את זה.
הוא חושב שבכל רגע הוא ירזה רק אם הוא ירצה.
אני מרגישה שקצת ניכשלתי

הוא זוכר מההחלמה של הניתוח דברים שאני שכחתי
כשיצאתי לפני 3 שנים לניתוח וחבקתי את כולם
הוא אמר לי שאני אגואיסטית

שלא אכפת לי להשאיר יתומים.

וכל הזמן הוא אומר שהחכמה שלו לא מצטמצמת מזה שהוא שמן.
כל השיחות איתו נעשות כשאנחנו צועדים יחד ולא חלילה
בפורום משפחתי .
הוא מודע שהוא אהוב מאוד.

 

[אופירA]

לדעתי הוא צודק

ואולי קשה לך לקבל את זה, שהוא במקום אחר מאשר המקום שאת היית בו.
בהחלט נכון שהחכמה שלו לא מצטמצמת מכך שהוא שמן.
והניתוח הוא בהחלט סכנת חיים ממשית, וזה שזה לא קרה לך, לא מעיד על כך שזה לא קרה/יקרה לאחרים חס ושלום.
אין סיבה לניתוח לבן 17 שעדיין לא מיצה את יכולות ההרזיה ע"י התנהגות.
אין סיבה לרצות בשבילו מה שהוא כרגע לא רוצה לעשות.

במה נכשלת?
האם נכשלת בשליטה על רצונותיו? אם כן, אז טוב מאוד שכך! הוא חייב לפתח את רצונותיו שלו בדרכו שלו מתוך עצמו, ואת חייבת לחנך עצמך לקבל זאת.
האם נכשלת בחינוך נגד ההכחשה העצמית? את חוששת שהוא זחוח מידי? טעות לחשוב כך. הבחור בגיל שבו מעבדים את המודעות העצמית, היא עוד לא יוצאת אל הפועל חיצונית. כולנו היינו בשלב הזה וצריכים להיות בו כמה זמן שאנו צריכים כדי לעבדו. גם את היית שם.
האם נכשלת בלאהוב אותו כולל ההשמנה שלו? והרי הוא מרגיש אהוב מאוד. זו ההזדמנות שלך להרחיב יכולת ולאהוב גם את הנתונים שלו ואת המקום התודעתי בו הוא נמצא כרגע, שמאוד מותאם לגילו ולנתוניו. אם אתם צועדים יחד בכלל המצב הוא טוב מאוד. הנער לא בטטת כורסא, אז מה רע?

אולי נכשלת בלהגיד לו מה שלא היית רוצה שהורייך ואוהבייך יגידו לך. אז עדיין לא מאוחר לתקן - את יכולה היום להקשיב לקול שהיית רוצה לשמוע מהם אם היית במקומו, ולשנות את הקול שלך בהתאם. תנסי להקשיב לקול שהיתה רוצה לשמוע "לא יכבה נרה" בגיל הזה.

אל תראי בדברים שלי ביקורת. תראי אותם כמבט מן הצד. הבן שלי לא שמן, אבל יש לו נטייה גדולה להשמנה שהוא נאבק בה לא פחות ממני, ולמרות כל המאמצים - רזה וצר הוא ממש לא. כמוני. אני מכינה את עצמי נפשית, למצב שבו הוא חס ושלום יהיה שמן, ויזכה לשמוע ממני מה שהייתי רוצה לשמוע מאחרים כשלא הצלחתי לעצור את ההשמנה.
מה שאני שומעת היום מהחברות שלי, כשאני נאבקת בהשמנה זמנית: "בטוח עוד תצליחי ותרדי את זה". "מה שחשוב, שאת נראית טוב".
אני יודעת שזה עצוב - השמנה שלי, השמנה של הבן שלי חס ושלום. אני יודעת שזה לא קל לחיות את זה רגע ורגע. אבל זה גם אתגר ומבחן לעמוד בו. אתגר שמביא אושר גדול. ולא כל אושר (כידוע לנו, הנשים שילדו) מגיע בתהליך שיש בו הנאה בהכרח.
בגיל 17 מה שחשוב זה מה מרגיש הבחור, יותר מאיך שהוא נראה.

 

[מרים 882]

וכרגיל את צודקת!

הולכת לקרוא את זה עוד ועוד.

 

[אופירA]

מזכיר לי קצת את העצבות בעיניים של חברותיי...

למה אין לזוג הצעיר שלי עדיין ילדים? ילדים זה שמחה, זה ברכה, והם כבר שנה וחצי אחרי החתונה!

חברותיי החרדיות מקסימות, ויודעות מה שהן אומרות. וברור שגם אני רוצה נכדים, וברור שגם אצל המשפחה החילונית היתה שמחה גדולה כשהתחתנו צעירים והבאנו אחרי שנה ילד.
אבל הזוג הצעיר שלי רוצה משהו אחר, והקב"ה רוצה בשבילם מה שהוא רוצה בשבילם, ואין לי הזכות לרצות בשבילם מה שאני רוצה, גם אם אני יודעת כמה זה בריא וטוב ונכון וחכם ומה לא.
כי רצונו של אדם - כבודו. צריך להסתכל על רצון הזולת מהמקום שלו. או לפחות לכבד בלי להבין.

אם אני מסבירה להן את הלך החשיבה של הזוג הצעיר (כמו של חבריו הקרובים), הן לא מצליחות להבין. אז יש להן מבט עצוב קצת.
אני לא מנסה שהן יבינו. כי אי אפשר להבין מהסברים. צריך לחיות את אורח החיים על דקויותיו, ורק ככה להבין הלכי חשיבה שונים.
אני מבינה את הלכי החשיבה של שני הצדדים, ולא משנה לי מי צודק. משנה לי איפה נמצא כל אחד ומה מתאים לו כרגע.
כי ילדים זה שמחה - כמות שהם! הזוג הצעיר הם הילדים שלי, והם השמחה שלי כמו שהם רוצים וחושבים. גם אם יש לי קושי כתוצאה מכך.

יש אנשים שלא רוצים לרזות. ממגוון של סיבות שונות.
כדאי ללכת עם ילד בוגר עם מה שהוא רוצה, ולהאיר לו את האופציות הטובות ביותר בשטח שבו הוא מעוניין.
ולא כל שמן גדול צריך ניתוח.

 

[מרים 882]

אופירה,אפרופו בנך...

הבת שלי עוד חודשיים בת 21
וחברות שלי וחמותי וחמי משגעים אותי על שידוך.
ולא מצליחים להבין למה אנחנו בכלל לא מעוניינים.
ואני מסבירה שהילדה לומדת קשה מהבוקר עד הערב
הן מסתכלות עלי במבט עצוב.
אני הרי מאמינה באמונה שלמה שמה ששלה יחכה.

 

[אופירA]

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה

אז יאמרו החברים/חברות: "הגדיל ה' לעשות עם אלה".
כשאומרים לי כל מיני דברים, אני אומרת לעצמי: אז אומרים. מחר יגידו אחרת.
כשלא מבינים דברים שאני עושה/חושבת, אני אומרת לעצמי: כשיגדלו יבינו. בסוף מבינים הכל.

 

[ליעד827]

אני בן 16 , חושב שיכול לעזור לך.

במידה ותרצי אשמח לשוחח איתך במסרים.

 

[ליעד827]

וכשאני אומר לעזור, לא בהכרח לשכנע. מיותר...