איך משמרים עובד שרוצה להתפטר?

YodaTheOne

New member
איך משמרים עובד שרוצה להתפטר?

בטח חלקכם (אם לא כולכם) התמודדתם עם הסוגייה: איך לשמר עובד שרוצה להתפטר...
אז בואו נתחיל דווקא מהסוף.
עובד שרוצה להתפטר, בדרך כלל זה כבר אחרי שהוא גיבש את ההחלטה שהוא מעוניין לעזוב.
לדעתי האישית כדאי להבין את הסיבות שהביאו אותו לשם, במידה ומדובר רק על עניין כספי (העלאה במשכורת, תנאים סוציאליים וכו') זה בהרבה מקרים בר-תיקון.
במידה ומדובר על מיצוי אישי או בעיות אחרות, כדאי להבין אותם על מנת להבין האם קיימת בעייה במקום העבודה, או בעייה עם הממונה על אותו עובד (ר"צ למשל בצוות פיתוח תוכנה).

במידה ומדובר על עובד שמתלבט ומביע את אי שביעות רצונו אך לא גיבש עדיין את ההחלטה לעזוב, יותר קל לטפל במצב זה.

עניינים כספיים - אינם בהכרח בעייה, ויש דרכים רבות לתגמל עובד בלי להעלות לו את השכר ישירות(בונוס שנתי, השתתפות בארוחות, צ'ופרים כאלו ואחרים)
במחקרים שנערכו בקרב עובדים הסתבר שדווקא השכר לא היה במקום הראשון.
ובכלל מומלץ לנסות לקבוע מדיניות שכר בכל ארגון גם אם מדובר בארגון קטן.
זיכרו תמיד, כאשר אתם, כמנהלים, פונים לעובד ומבשרים לו על העלאת שכרו (או קבלת כל הטבה אחרת: קורס מיקצועי, בונוס או סתם ארוחה זוגית)
הרווחתם גם את אמונו בממונה עליו בידיעה שיש מי שדואג לו, וגם את המחויבות שלו לארגון, כיוון שהוא מבין שכדאי לו שהארגון יתקדם וירוויח.

מיצוי תפקיד - כאשר העובד רוצה לעזוב מסיבה אחרת (בהרבה מקרים על בסיס מיצוי התפקיד אותו הוא מאייש) יש לנסות להבין מדוע העובד מרגיש שמיצה את תפקידו
האם עבודתו מונוטונית? האם הוא חש שאין לו לאן להתקדם? האם יש אופק התקדמות בתפקידו?
בלא מעט מקרים המושג : "מיצוי התפקיד" בא במקום לציין את הסיבה האמיתית.
עובד שנמצא בתפקידו רק חצי שנה (למשל מתכנת) סביר להניח שלא הגיע באמת למיצוי התפקיד שלו (אלא אם כן הוא ממש לא אוהב את מה שהוא עושה)
אלא משתמש בטיעון זה במקום לדבר על הנקודה שבאמת כואבת לו (שעלולה להיות גם נקודה שכואבת לארגון).

נשמח לשמוע חוויות והתמודדויות שלכם עם עובדים על מנת להחכים ולתת למנהלים אחרים כלים בהתמודדות היומיומית.

חג פסח שמח לכולם.
 
מהניסיון שלי (10 שנים ניהול ברשת מזון)

(אגב, אני כבר לא עוסקת בזה כיום)

לעובדים יש צרכים נוספים מעבר לנושא הכספי או מיצוי התפקיד. אם יש עובד שמאוד רוצים לשמר, צריך להכיר אותו לעומק ולהבין מה הצרכים הספציפיים שלו. לפעמים זה יכול להיות גם עומס בעבודה שיוביל את העובד לחפש עבודה אחרת או סביבת עבודה לא נעימה. עובדים טובים גם עוזבים משום שהם מרגישים שהם לא מוערכים מספיק (ולא מדובר על תגמול כספי כי אם על הערכה מילולית באופן פרטי או בפומבי מול עובדים נוספים).

אם המטרה של מנהל היא לשמר עובד צריך לשבת איתו לשיחה, להקשיב לו וללמוד מה הצרכים שלו ואז להחליט האם אני יכול לענות על הצרכים האלה? האם משתלם לי לענות עליהם? ברוב המקרים, צרכי החברה עצמה עומדים לנגד עיני המנהל לפני הכל. אם צרכי החברה נמצאים בהלימה עם צרכי העובד אז פה יש מקום להציע לו הצעות ונהל איתו מו"מ.

התגמול הכספי לא תמיד פותר בעיות. הרבה פעמים תגמול כספי יחזיק עובד תקופה מסוימת עד שהוא שוב ילך לרעות בשדות זרים. לדעתי, אם מתגמלים את העובד באופן כספי גם משהו באחד האספקטים של העבודה צריך להשתנות (לאו דווקא להתווסף, אלא פשוט להשתנות). מהתחום שלי אני יכולה לתת דוגמא שבה מישהי הביעה רצון לעזוב משום שלדעתה היא לא קיבלה מספיק כסף ואמרה שבהרבה מקומות היא תוכל להרוויח יותר. הסכמתי להעלות לה את השכר, הורדתי ממנה תחום אחריות שהיא עשתה כבר שנים ונתתי לה תחום אחריות שנחשב מאוד נחשק אצלנו. למרות שתחום האחריות הראשון (שאותו היא כבר עשתה שנים) הרבה יותר משמעותי ורלוונטי לתפעול השוטף, הורדתי את זה ממנה ונתתי לה משהו שכולם חשקו בו אבל לא היה מאוד קריטי לתפעול השוטף. היא היתה מרוצה מאוד ועשתה את כל העבודה על הצד הטוב ביותר. שנים אחרי זה, היא עדיין עובדת שם (אני כבר לא). אני לא יודעת אם זה מה שהשאיר אותה כל הזמן אבל סביר להניח שזה שימר אותה לתקופה מסוימת ומשם היא פשוט המשיכה להתקדם.

לעומת זאת, חברה טובה שלי שגם עבדה באותו מקום בתפקיד בכיר יחסית, החלה להרגיש אחרי שנים בתפקיד שהיא מיצתה את עצמה והציעה את עצמה לתפקיד אחר שלא היה קיים בחברה (הוא היה קיים לפני שנים וויתרו עליו. אף אחד לא אייש את התפקיד כבר שנים). חברתי שוחחה עם מנכ"ל החברה (איתו יש לה יחסים מצוינים) ושטחה בפניו את כל הסיבות בגינן יש "להחיות" את התפקיד הלא מאויש. היא לא דיברה רק על עצמה דיברה אלא על הצורך של החברה באיוש התפקיד הזה.

היא לא קיבלה את התפקיד שרצתה ולכן התפטרה. לאחר שהתפטרה, פנה אליה מנכ"ל החברה והציע לה תפקיד דומה למה שכבר עשתה אבל עם שינויים מינוריים. היא אמנם התלבטה משום שזו חברה שהיא מכירה, מרגישה בנוח, יודעת את העבודה וכו'. בסוף היא הגיעה למסקנה שזה יחזיק מעמד רק כמה חודשים (אם לא פחות) וסירבה משום שמדובר באותו תפקיד בדיוק. המנכ"ל לא הירפה והציע לה תפקיד פחות בכיר ממה שכבר עשתה אבל עם תנאי עבודה ושכר משופרים. גם כאן היא התלבטה ולבסוף החליטה לסרב. במקרה הזה מדובר במקרה מובהק של מיצוי תפקיד. המנכ"ל אמנם רצה לשמר אותה אבל לא השכיל לענות על הצרכים שלה אלא חשב קודם כל על צרכי החברה (שזה בסדר גמור כפי שכבר כתבתי, אבל זה לא יגרום לעובד שבאמת מיצה את תפקידו להשאר).
 
נתקלתי בסייעת שלא מרוצה אבל לא בגללי

אלא בגלל תנאים מסוימים שלא תלויים בי וספציפית אני מנסה לשנות אותם (קשור לבוס שלי).
אני משתדלת מאוד להקל עליה, לעזור כמה שיותר עם תפקיד אחר שיש לה (אחראית תינוקיה), לתמוך ולהקשיב לה.

ומצד שני- אני לא נותנת לה לדרוך עליי רק כי אני מבינה ומתחשבת, אם צריך משהו- אני דורשת את זה, אם יש מה להעיר אני מעירה.

וכמו שהבוס שלי אומר- הוא לא מחזיק אף אחד בכוח, אם רוצים לעבוד-צריך לעבוד.
 

פרויז1

New member
דרכים יצירתיות "לחשוב מחוץ לקופסה" :

יום אחד צנח במשרדי עובד שזרקו אותו משבעים מחלקות.
שלושה ימים אחרי זה צנחה עובדת עם נתונים דומים.
זה כח האדם שקיבלתי עם האחריות למחלקה נוספת שהעבירו את ניהולה לאחריותי.
עכשיו אני צריך לתת את התפוקות המבוקרות - והכל - אבל הכל - באחריותי !!! כך זה ונכון שכך.

במשך השבועים הראשונים עברתי מהמין האנושי למין של אוכלי הקש. זה מה שאכלתי משניהם :
היתה ביניהם איבה, דווקאות, ריבים, אגו מחורבן, משיכה ללא פשרות - וצעקות. התפוקות - חרה!

הכנסתי אתם למשרדי, רק אני דיברתי והצאתי את שניהם אחרי כ 15 דקות.
נתי להם טבלת משימות מפורטת. שלחתי אותם לשבוע - אני לא רוצה לראות/לשמוע אף אחד משניכם, ניפגש ביום א' הבא בשמונה בבוקר במשרדי עם דיווח מללא.
אחרי יומיים התברר לי שרבו מי יסחוב את הקלסר עם הטבלאות, אחד/ת השאיר ליד פח אשפה, השני לא לקח והלכו.
הם הלשינו לי אחד נגד השני. למחרת ביקשתי לראות דוח בינים כולל הקלסר שכבר אינו. אתם מתארים איזה מריבה והאשמות התחוללו.

כאן מתחיל ה"גיבוש" וההטמעה שלהם בעבודה :

שלחתי אותם שמחר יחזרו עם הקלסר, דוח בינים, ואין שינוי בלו"ז הכללי. ואם לא - אדרוש פיטורי שניהם מהאירגון. לא העברה!!!
למחרת הצגתי להם 2 מכתבי "דרישה לפיטורין" בעילת הפקרת מסמכי תאגיד, גרימת נזקים כלכלים לארגון ע"י דחית עבודה ובזבוז ימי עבודה. עוד לא שלחתי ת המכתבים!!!
אחרי עוד יומיים שניהם הגיעו אלי בעינים אדומות - לא ישנו בלילה - והבטיחו לי :
שהם יגנו זה על זה ולא יסנגרו זה כנגד זה.
שישתפו פעולה, יסייעו אחד להצלחת השני ועוד.
אחרי שעה וחצי סיכמתי: אני משאיר את המכתבים אצלי. בחריגה הבאה שאראה, אוציא את המכתבים בלי להודיע להם.

תשמעו! הם הפכו לחברים הכי טובים. העבודה החלה לזוז.
ואני חזרתי ממין אוכלי הקש למין האנושי.
 
למעלה