איך משפט אחד יכול להפיל

[מיכל בר]

איך משפט אחד יכול להפיל

לקרשים. הבוקר נכנסתי לפורום מנהלים ופגשתי הודעה שמיועדת אלי ממנהלת פורום הורים למתבגרים. מסתבר שמישהי בשם מיכל בר נכנסה לפורום שלה והציפה או כתבה הודעות לא לעניין (בינתיים נמחקו כבר). הכרטיס האישי שלה היה זהה לשלי. אותה מיכל בר כנראה נערה מתבגרת. ואין לי מושג איך ולמה נכנסה בשמי. ומנהלת הפורום כתבה לי בנזיפה (מבחינתה, בצדק רב) שהפורום שלה מיועד רק להורים . והמשפט הזה עמד פתאם בפני עצמו, בלי קשר לשום דבר. הרגשתי שחטפתי בעיטה בבטן הרכה. היא לא אמורה לדעת וזה לא עניינה שאני הייתי או עודני "הורה". אבל פתאום הבנתי שאם אין לי יותר את יורם אולי אני לא אמא בכלל, ואני מרגישה שאני כן אמא, אמא שהולכת עם הבן שלה לכל מקום, מניחה לו לפעמים מעט כדי לא להשתגע. וכל כך מתגעגעת למילה: אמא.. לשמוע אותה שוב. עוד יום שישי.

 

[הלן...אמא של אמיר]

שלום לאמא של יורם

את אמא, ואת הורה, ותמיד תהיי.

ממני גדול גדול.

 

[עדנה, אמא של אייל]

מיכלי אמא של יורם ושל כולנו........

קודם כל אני אוהבת ונפגעת יחד איתך וכבר כועסת על חוסר רגישות של אדם שמסוגל לפגוע......... מיכלי, אפילו הכותרת שלך ושלי ושל הלן ושל כמונו היא: "אם שכולה"!! כלמר, קודם כל ותמיד אנחנו אמהות והשכולות זו רק תוספת לצערי שנוספה ..... אז מחבקת מאד מאד ...........

 

[אורית ש.]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

מיכל - אמא של יורם - בתקווה שחומת החיבוקים שלנו תצליח להגן עליך מהכאב הכל כך כואב הזה.

 

[benni (mac)]

מיועד רק לאמא מיכל

כוחן של מילים...ולי יש מילים אחרות לך, ואמנם עצובות ,ואמנם אין לי יכולת להעביר את כולן , אסתפק בלספר לך שמדובר על השיר -THE WEEPING SONG -מהתקליט -THE DOOD SON-של אותו ניק קייב שהבן שלך , יורם...שבת של מנוחה לך, ולכולם.

 

[עזרה@ראשונה]

נו באמת, נו באמת: ../images/Emo11.gif

עזרא קצת מתפלא איך בכלל יכולה אימרה מטופשת של מנהלת פורום כלשהי שהיא בור-ועם-הארץ בנושאים שהיא עוסקת בהם, ושאינה מבינה כלל את המשמעות ואת המקור של הדברים שהיא רושמת, איך יכול היגד כזה מצידה להפיל בנאדם לקרשים. אז לידיעת כל הנוגעים בדבר - הנה, אחת ולתמיד, כל התורה על רגל אחת: המושג ´הורה´ במקורו, התייחס כמובן קודם-כל לאישה, והוא מוקנה לכל אישה שהיתה הרה, כלומר: בהריון, ואשר ילדה. המושג הזה מעיד על ´סטאטוס´ הנובע מעצם היותה הרה - והוא אינו ניתן לשינוי בעקבות שינוי ´משפחתי´ עתידי כלשהו שארע לאחר הלידה. עצם היותה ´הרה´ - הוא זה שעושה אותה ל´הורה´. מקור ההגדרה עתיק מתחילת סיפורי התורה, כבר בפסוק הראשון של פרק ד´ בספר בראשית, והוא נוגע כבר להריון הראשון עלי אדמות...: "והאדם ידע את חווה, ותהר ותלד את קין". המושג ´הרה´ מוזכר לראשונה בהמשך באותו ספר (פרק ט"ז): "ויאמר לה מלאך ה´, הנך הרה ויולדת בן". עם הזמן ´הורחב´ המושג גם אל הגבר ההורה - וכמה אירוני ועצוב, שזה קרה בנסיבות טראגיות, של אובדן הבן, ראו את כפל-המשמעות הגלום במילה הורה (מלשון הוראה, חינוך) ואף זאת כבר מקדמת דנא, כאשר איוב בוכה על מר גורלו בפסוק המוכר כל-כך (פרק ג´, פסוק 3): "יאבד יום איוולד בו - והלילה אמר, הורה גבר". לכן, אולי לא סתם בחרה המנכ"לית, תת-הכרתית, בכותרת להודעתה, בפסוק הלקוח מהסלנג: ´כמה משפט אחד יכול להפיל´. כי יותר מאשר משפט יכול להפיל - הנה ראינו שהוא אינו יכול להפיל מאומה - זו היתה הרי סתם שטות הנובעת מחוסר ידיעה - אז דווקא אישה היא היכולה להפיל. כי נכון: אישה שמפילה היא אינה עדיין הורה. צריך ללדת כדי להיות הורה. ומכאן השאלה למנכ"לית - על מה בכלל נפלת, וממה בכלל התרגשת. אימא באבו-אבוה. בלי שום ספק אימא. והנה יש כבר האומרים: האמ-אימא של האימהות. עכשיו לפחות הם גם יודעים למה.

 

[noor נור]

מיכלי, איזה חוסר רגישות...אבל את

יודעת- יש משהו שאני מתרגלת היום יותר מתמיד....לשחרר,להסיר מעלי את המטען.....ואז במקום לעצור בתוכי את הכאב והעלבון, אני מפנה אותו לזה שפגע, ומאותו רגע- הבעיה נשארת שלו ואני משתחררת...עובד פלאים. ולגבי האמהות? לולא הייתי מנחשת שזה יעלה בראשך מחשבה אחרת- מזמן היתי מבקשת שתאמצי גם אותי???? כל מילה שאת כותבת פה מעלה בי כמיהה לאמא שאין לי.... וזו אמירה משמעותית מאד לגבי. אוהבת אותך.

 

[sad]

מרגישה כמו עזרה-את הכי אמא || ../images/Emo24.gif

כשכתבת לי הרגשתי מהבטן, אולי, הלוואי שהיית קצת אמא שלי זו באמת מכה קשה בבטן

 

[מיכל@בר]

sad, תודה... ../images/Emo24.gif

 

[AYELET1]

מיכל, מצטערת על המקרה ../images/Emo7.gif

כתבתי והתנצלתי גם במייל וגם בפומבי. אני מבינה את כעסם של אנשי הפורום, ואת הזעזוע מהמקרה. רק רצוי שאת ואנשי פורום זה יהיו מודעים לעובדה שאינני מכירה אותך, מלבד שלום ונעים מאד, ולכן גם לא מכירה את קורותיך. הלוואי וזה לא היה קורה! איילת

 

[מיכל בר]

יקרים לי אתם - המון תודה על החום

ועל ההבנה. להלן ועדנה, לאוריתוש, על כל החיבוקים ועל העטיפה. לבני, על שזכרת את ניק קייב שיורם כתב עליו. ועזרא, שהחמרת עם איילת, שלא ידעה, אבל ידעת להבין כל כך טוב את עניין ההורות וההרה והמפילה.. נור יקירתי, בואי ותהיי לי בת.. תמיד. איילת יקרה, שנפלת ככה בתום לב למקום שלא ידעת, ושידעת לבוא לפורום הזה כדי לכתוב את מה שכתבת, כל כך מעריכה את זה. לכולכם על שהדגשתם את האמהות, את המילה אמא, שלא יכולה להיעלם לה ככה.. שולחת לכם חיבוק גדול גדול גדול. ותודה גדולה גם.

 

[עזרה@ראשונה]

אז ככה:

גם לאור מה שהיא הסבירה בהתנצלותה, וגם לאור המשמעות הכפולה העלולה להתפרש לטענתך כי החמרתי עם איילת - והרי לא עד כדי אותה חיה התכוונתי, יש כמה מהם, אגב, שדווקא נושאים ספרים - אז לאור כל זאת, מותר להשמיט את החומר המחמיר של עזרא בקשר אליה, ולהאמין שהיא תראה בקטע המכמיר הזה סיום הולם לפרשה. שבת שלום לכל.

 

[noor נור]

מ ת ו ק ה ../images/Emo23.gif

 

[איילת ב.]

מיקי יקרה

יכולה רק לחזור על מה שנאמר, כי גם אני מרגישה כך, שלא רק שאת אמא של יורם אלא באמת של כולנו, זה חלק מהמהות שלך, ממי שאת, ואף מילה ואף אחד לא יוכל לשנות את זה לעולם. וקיבלת כבר הרבה, אבל עוד חיבוק אחד לא יזיק

אוהבת.

 

[מיכל בר]

איילת חמודה, תודות גדולות

 

[ניצן16]

מיכל יקרה

כאב לי לקרוא את הדברים שכתבת. כמה אני יודעת שדברים שאנשים אומרים יכולים בלי לחשוב לפני, להכאיב כל כך. ובטח שאת כן אמא. את תמיד תהיי. הייתה לי פעם חברה, וישבנו יחדיו בכיתה ז´. ויום אחד עשיתי כאילו אני מציצה באיזה משהו שלא רצתה שאראה, והיא אמרה לי "הלוואי שתמותי, כמו אחותך". ככה, מילה במילה. לא היה אכפת לי שהיא אמרה לי הלוואי שתמותי, אבל למה היא הייתה צריכה להכניס את נאוה ז"ל לעסק. וגם אני נפלתי לקרשים... אז בהתחלה שנאתי אותה, ואח"כ הבנתי שהיא פשוט ילדה מסכנה, שלא מבינה מה זה חברות, ושמן הסתם לא יהיו לה חברות אמיתיות לעולם, וריחמתי עליה. ואני עדין מרחמת. ודבר אחרון, מצטערת שלא כתבתי לך לפני כן. פשוט כבר נכנסה שבת ו... לא הספקתי. לילה טוב לך.

 

[מיכל@בר]

קשה לי להבין איך חברה, בכל גיל שלא

תהיה, בגן (בגן עוד לא יודעים להגיד דבר כזה, בעצם) או בכיתה ז´ תאמר לך דבר שכזה. ואת, ניצן חמודה, השכלת להבין שלא נותר אלא לרחם עליה שהיא כזאת. ותודה יקרה, על ההבנה. חופשה נעימה, בלי אינטרנט ובלי אי הבנות כאלה ואחרות

 

[sad]

למיכל

רק עכשיו קראתי את מה שקרה, ואת התגובות של איילת ושל כל הכותבים הרגשתי את אותה מכה בבטן שתארת אני חושבת שכולנו, לאורך השנים נתקלים בתגובות, מכונות או לא מכוונות נזהרים מאיתנו "כדי שלא נפגע" שותקים על ידנו, או אומרים ישירות אינני יודעת מה כואב יותר ומה פחות ומה זה חשוב? זה כואב עד אימה מקווה שאת מרגישה את החום שמוקרן אליך מכולנו SAD

 

[מיכל@בר]

יקירתי, בגלל סוג הערות של אנשים

שדווקא כן יודעים על השכול, לפעמים אנחנו נפגעים ולפעמים באמת נדים בראש וחושבים שאין להם את היכולת לומר משהו שיסבר את האוזן, או שהם נבוכים או מכל סיבה שהיא אמרו מה שאמרו ובגלל זה שלחתי לך (למטה) את מילון הקלישאות, כדי שתוכלי גם את למצוא שם דברים שבוודאי ידברו אליך כמו אל כל אחד.. וכן, אני מרגישה את החום מהכיוון שלכם ומודה על זה בלי סוף. באמת..

 

[sad]

ותודה על המילון

מילון הקלישאות נגע ללבי הוא המחיש לי עד כמה באמת חיי האבל מלא קלישאות שבינן למציאות היומיומית שלי מרחק רב, עם זאת העלה בעיני דמעות על כך שאני לא היחידה ומצד שלישי היו בו גם דברים זרים לי זה המחיש עד כמה האבל הוא אוניברסלי מחד וכל כך אישי מאידך, וזה נותן לי מקום לאבל האישי שלי על מה ש"אין" וגם סוג של הבנה לגבי הקרובים לי.. שזה אבלם הפרטי .. בלעדי ההתנדנדות בין ה"ציבורי" ל"םרטי" כנראה ישארו לנצח ובינתיםם אני סתם נאנחת ואומרת שיהיה בסדר אני אהיה בסדר