BlackCherryBerry
New member
איך משתחררים ופשוט זורמים?
היי,אני בת 24.
גם אני כמו הרוב פה חסרת ניסיון. למען האמת,עד התקופה האחרונה זה היה פשוט נטו מבחירה שלי ושלא ממש רציתי וכנראה גם אובר בררנות שלצערי לא הכי עוזבת אותי...וגם כמובן הפחד הזה שמושרש בי מהזוגיות.
בתקופה האחרונה פתאום זה משהו שכן בוער לנסות,אבל פתאום גם כל הספקות והחששות ופתאום מתחילה להרגיש כמה אני "חריגה" בנוף,בזה אני בתולה בגיל כזה..
אבל עם זה אני לומדת להשלים,כי הרי מי שירצה אותי יקבל אותי ככה,לא?
בכל אופן,לאחרונה אני יוצאת הרבה,לכל מיני מקומות,ויוצאות סיטואציות כאלה ואחרות,אנשים שמעוניינים בי...
אבל אני נתקלתי בבעיה חדשה: אני תמיד ארצה את הבנאדם שאני יודעת שהוא הכי לא מתאים לי והכי לא טיפוס רציני והכי לא לי,ושאיפשהו בתת מודע אני יודעת שאני לא אהיה איתו כי זה פשוט לא זה, ואז יש את אלה שרוצים,שדווקא דבר חיובי שאני יכולה להגיד שאלה שמתחילים איתי ובאמת מראים התעניינות רצינית[כי בימינו קשה לדעת !] הם לא הסגנון שלי,או בעצם מה שדמיינתי וחלמתי,מנגד,זה גם לא קיצוני,זה לא דחייה מוחלטת,פשוט אין משיכה אש להבות... האם זה בהכרח חייב להיות???
אני לא יודעת. רוצה לתת צ'אנס אבל כל פעם מחפשת פאקים. אולי בעצם אין בעיה בהם.
הבעיה היא בי. אני מפחדת מזוגיות.
כי אני לא כל כך יודעת,בעצם אני לא חושבת שיש לי הרבה מה להציע
מרגישה שהם רואים רק את המראה החיצוני שלי,מתלהבים
אבל מה יש מעבר??? אני כרגע בתקופה מאוד מבולבלת שהתחלתי ללמוד איזה מקצוע כלשהו,ופתאום זה נראה לי הכי לא מתאים לי,ומתלבטת אם למצוא עבודה וזה כזה מרגיש שאני חסרת כיוון בחיים ודיי משועממת ועל מה כבר יש לי לדבר ולספר ולעניין בן זוג? גם בכלל האופי שלי בגלל זה נהייתי מאוד עצבנית ומתוסכלת ולהכיל עוד בנאדם?
והרי גם בקטע המיני זה יקח לי זמן ואין מה לעשות,ולא יודעת איך אתמודד עם הצד השני...
אני גם מפחדת שאכנס לקשר ואז לא אדע איך לצאת מזה כי אני תמיד מפחדת להיות מגעילה,לצאת לא טוב,מה יחשבו עלי..
אז אם יש בחור שמראה לי שהוא מתלהב ממני זה מלחיץ אותי,כי אני מרגישה שזה לא הדדי שבשביל שאתלהב ממישהו אצטרך ממש להכיר אותו ולבלות איתו הרבה
בקיצור,מלא חששות
לא יודעת מה עושים
איך מתגברים
הרי אם לא אתחיל לזרום עכשיו,זה בחיים לא יקרה.. ככל שהגיל יעלה,אני ארגיש יותר מוזר עם זה
אוליזה הזמן לפרוח,רק איך עושים את זה?
היי,אני בת 24.
גם אני כמו הרוב פה חסרת ניסיון. למען האמת,עד התקופה האחרונה זה היה פשוט נטו מבחירה שלי ושלא ממש רציתי וכנראה גם אובר בררנות שלצערי לא הכי עוזבת אותי...וגם כמובן הפחד הזה שמושרש בי מהזוגיות.
בתקופה האחרונה פתאום זה משהו שכן בוער לנסות,אבל פתאום גם כל הספקות והחששות ופתאום מתחילה להרגיש כמה אני "חריגה" בנוף,בזה אני בתולה בגיל כזה..
אבל עם זה אני לומדת להשלים,כי הרי מי שירצה אותי יקבל אותי ככה,לא?
בכל אופן,לאחרונה אני יוצאת הרבה,לכל מיני מקומות,ויוצאות סיטואציות כאלה ואחרות,אנשים שמעוניינים בי...
אבל אני נתקלתי בבעיה חדשה: אני תמיד ארצה את הבנאדם שאני יודעת שהוא הכי לא מתאים לי והכי לא טיפוס רציני והכי לא לי,ושאיפשהו בתת מודע אני יודעת שאני לא אהיה איתו כי זה פשוט לא זה, ואז יש את אלה שרוצים,שדווקא דבר חיובי שאני יכולה להגיד שאלה שמתחילים איתי ובאמת מראים התעניינות רצינית[כי בימינו קשה לדעת !] הם לא הסגנון שלי,או בעצם מה שדמיינתי וחלמתי,מנגד,זה גם לא קיצוני,זה לא דחייה מוחלטת,פשוט אין משיכה אש להבות... האם זה בהכרח חייב להיות???
אני לא יודעת. רוצה לתת צ'אנס אבל כל פעם מחפשת פאקים. אולי בעצם אין בעיה בהם.
הבעיה היא בי. אני מפחדת מזוגיות.
כי אני לא כל כך יודעת,בעצם אני לא חושבת שיש לי הרבה מה להציע
מרגישה שהם רואים רק את המראה החיצוני שלי,מתלהבים
אבל מה יש מעבר??? אני כרגע בתקופה מאוד מבולבלת שהתחלתי ללמוד איזה מקצוע כלשהו,ופתאום זה נראה לי הכי לא מתאים לי,ומתלבטת אם למצוא עבודה וזה כזה מרגיש שאני חסרת כיוון בחיים ודיי משועממת ועל מה כבר יש לי לדבר ולספר ולעניין בן זוג? גם בכלל האופי שלי בגלל זה נהייתי מאוד עצבנית ומתוסכלת ולהכיל עוד בנאדם?
והרי גם בקטע המיני זה יקח לי זמן ואין מה לעשות,ולא יודעת איך אתמודד עם הצד השני...
אני גם מפחדת שאכנס לקשר ואז לא אדע איך לצאת מזה כי אני תמיד מפחדת להיות מגעילה,לצאת לא טוב,מה יחשבו עלי..
אז אם יש בחור שמראה לי שהוא מתלהב ממני זה מלחיץ אותי,כי אני מרגישה שזה לא הדדי שבשביל שאתלהב ממישהו אצטרך ממש להכיר אותו ולבלות איתו הרבה
בקיצור,מלא חששות
לא יודעת מה עושים
איך מתגברים
הרי אם לא אתחיל לזרום עכשיו,זה בחיים לא יקרה.. ככל שהגיל יעלה,אני ארגיש יותר מוזר עם זה
אוליזה הזמן לפרוח,רק איך עושים את זה?