איך משתנים?

[sigalva01]

איך משתנים?

שלום רב,
אני שוקלת לעשות ניתוח לקיצור קיבה (שרוול). לא מצליחה לרדת במשקל והרגליים הורגות אותי. בכל מקום כתוב שהצלחת הניתוח והשמירה על המשקל תלויה בשינוי הרגלי אכילה והרגלי חיים.
הוספתי שעות ספורט לתפריט היומי שלי (כ חמישה ימים בשבוע שעה בכל פעם - יוגה, התעמלות, שחיה, הליכה, פלדנקרייז).
השתתפתי בהמון קבוצות תמיכה למיניהן (OA, דיאטנית, שומרי משקל, שומרי... וכו') - ומסתבר שלא הצלחתי לשנות את הרגלי האכילה שלי. למה שזה יקרה אחרי הניתוח?
מבקשת עצה

 

[kolhazmanim]

נכון תמיד אומרים ש"הכול בראש"?

אז קצת אחרי הניתוח היתה לי סיסמה חדשה - הכול בגוף.
ואסביר: החודשים שאחרי הניתוח מכונים בפי אנשי המקצוע "ירח הדבש" - כי יורדים בהם בלי להתאמץ כמעט (כן שומרים על התפריט אבל הירידה כמעט מובטחת), וזה קל ונעים.
אחרי כמה חודשים הגוף מתרגל וכאן מתחילה העבודה.
תקופת ירח הדבש היא גם תקופה, כך לפחות היה אצלי, שבה אחרי שמורידים מסה קריטית - קל יותר לרצות לשמור על זה. כלומר - אחרי שירדתי איזה 20 קילו אחרי הניתוח הרגשתי שהירידה הזאת בלי מאמץ גורמת לי לרצות להמשיך. לכן אני אומרת שרגע אחרי הניתוח זה "הכל בגוף", הגוף יורד, אני לא מתאמצת, והשינוי גורם לי להמשיך לרצות להשתנות.

כל הדברים הללו יכולים להביא אותך לרגע האמת, הרגע שבו כן הכל בראש - עם הרבה יותר רצון ומוטיבציה וחשק להמשיך לרזות.
וכן, זאת עבודה, וההמלצה הקבועה פה וגם שלי היא להיות בליווי צמוד של אנשי מקצוע. אבל את היתרון שבלרדת הרבה וכמעט בלי מאמץ - זה רק הניתוח נותן.

 

[sigalva01]

תודה. בהחלט עוזר להבין.

 

[ronbela]

הניתוח הוא כלי ולא תרופת פלא

את תראי פה הרבה שמבינים אותך.

הניתוח מקטין לך את הקיבה כלומר את תאכלי מעט ועדיין שבעה.
אבל!
אם את תהיה שבעה ועדיין תמשיכי לאכול (כמו שהרבה עושים) את לא רק שלא תרדי אלא תרחיבי אפילו את הקיבה!

בסופו של דבר הניתוח זה כלי ולא גלולת קסם , יש לך בהתחלה תקופה שבא את יורדת הרבה אבל היא בסופו של דבר תיגמר ותצטרכי לעבוד בשביל זה.

את צריכה לא רק ספורט אלא גם יעוץ (אם זה מסגרת של קבוצה או פסיכולוג ) ולהבין למה את אוכלת הרבה ..

אני אישית שבוע אחרי ובשיא משקל שלי הגעתי ל210 קילו!
לפני הניתוח יכולתי לאכול בכיף פיצה משפחתית שלמה (דבר שאני מתבייש להגיד שעשיתי),ועדיין 10 דקות אחרי להרגיש רעב!

לכן חודש לפני הניתוח התחלתי טיפול עם פסיכולוגית כדי להבין למה אני אוכל הרבה , דבר שעזר לי...

 

[sigalva01]

הכל כבר עשיתי

הייתי אצל הפסיכולוגית, ניסיתי להבין למה אני אוכלת (ואני גם יודעת מתי אני מבלמסת ומתי סתם אוכלת יותר מדי), הייתי בכל מיני קבוצות טובות יותר וטובות פחות שניסו בדיוק לעשות את זה, "להפוך את הראש". יש קבוצות שבתקופה מסוימת עזרו ואחר כך הכל נעלם ויש שאפילו את זה לא הצלחתי לעשות.
לכן השאלה היא למה לעשות ניתוח, עם כל הסכנות שלו, אם ההצלחה תלויה בסופו של דבר ב"להפוך את הראש"? הרי כבר ניסיתי את זה וזה לא עבד. למה שהיפוך הראש יעבוד אחרי הניתוח?
תודה לכל מי שמגיב.

 

[pgoldi]

2 הגרוש שלי בעניין(גם אני לפני ניתוח) מבחינתי

למה לעשות את זה?

כי נמאס לי מעצמי

כי אין לי כבר כוח פיזי ונפשי לסחוב את עצמי

כי אני רוצה כבר אחת ולתמיד להרגיש טוב עם עצמי ועם הגוף שלי

כי אני לא מצליחה לעשות ספורט בגלל המשקל (כי בגלל שעשיתי ספורט חזר לי הדורבן ברגל...)

כי בנקודת הזמן הזו, (אחרי אינספור דיאטות ושיבוש מנגנון חילוף החומרים), בה במאמצים כבירים ויריקת דם אני לא מצליחה לעבור את מחסום ה- 10 ק"ג ומתייאשת - אין לי אופציה אחרת - אם לא אעשה משהו המצב יכול רק להתדרדר והמשקל ימשיך ויעלה...

כי מפריע לי שאני כל הזמן עייפה, ולא יכולה לטייל עם המשפחה ולא יכולה להתכופף או לשבת על הרצפה עם הבן שלי, והסוכר מתחיל לטפס, והדורבן מציק מאד, וכאבי הגב....

כי באמת מה האופציה האחרת?? להמשיך ולבלוס? לצרף לתחילת הסוכרת ולשאר התחלואים גם לחץ דם גבוה וכולסטרול ומחלות לב וכו'?

כי עד עכשיו שמתי את עצמי בצד ועכשיו זה הזמן שלי!!! קודם כל למען עצמי, אבל גם עבור הזוגיות שלי והמשפחה שלי.

אני לא מתייחסת לניתוח כמו אל הוקוס פוקוס שיישנה לי את החיים. ברור לי מאד שנדרשת עבודה קשה והתמדה בתפריט + פעילות גופנית + תמיכה רגשית לתמיד. אבל כרגע, במשקל הנוכחי והקושי לעשות פעילות גופנית (בגלל המשקל והדורבן) אין לי סיכוי אחר לרדת במשקל.
כמו שאני רואה את זה הירידה המהירה והדראסטית יחסית, שמביאה איתה פידבקים ותמריצים (פנימיים וחיצוניים) להמשיך, תאפשר לי לחזור לפעילות גופנית, לשבור את מחסום ה- 10 ק"ג (כי אני צריכה לרדת בסביבות 40) להתמיד ואולי סוף סוף גם לשנות משהו בדיסק הדפוק לשי שם למעלה...

אלו היו 2 הגרוש שלי עבורי - לא בטוח שהם מתאימים לך או למישהו אחר, כל אחד מחליט כמובן לגבי עצמו מתוך הכרות אישית שלו את עצמו.

מאחלת לך בהצלחה בכל דרך בה תבחרי!

 

[דיDU]

למה לעשות ניתוח?

מתחברת לכל מילה שאמרה פה pgoldi. אני מרגישה בדיוק אותו הדבר.
פשוט נמאס לי מלסחוב את עצמי ומלהתנשף בכל עלית מדרגות.
נמאס לי ממספר הפעמים שאחרי מאמצים כבירים, הצלחתי להוריד כמה ק"ג ובפלטו הראשון נשברתי והעלתי הכל חזרה.
הניתוח הזה מבחינתי הוא לא הוקוס פוקוס ואני מתכוונת להעזר בתמיכה של דיאטנית ושל פסיכולוג לאחר מכן בדיוק מהסיבה שאני רוצה להשתמש בכלים שיעזרו לי להצליח בתהליך. יחד עם זאת, ברור לי שזה הדבר שיעזור לי להגיע לנקודת "0" ומשם אני אצטרך להיות אחראית.
יש בי עייפות , בעיקר נפשית, מכל הניסיונות להוריד במשקל מאז גיל 14 ועד היום (43).

אני שואבת המון כוח מכל המשוורוולים פה ואני מוקירה את העובדה שיש כזה פורום נהדר שעונה לי השאלות ויודעת שהם ישמשו לי למשען גם אחרי הניתוח. התמיכה הזו היא הקביים שלנו ברגעים קשים.
מאחלת לך בהצלחה רבה.

 

[רזי43]

יווו pgoldi זה הרגיש לי כאילו אני כתבתי את זה

כל כך מזדהה עם כל מילה. כולל המשחק עם הבן, כולל "עד עכשיו שמתי עצמי בצד ועכשיו הגיע תורי ומשפחתי רק תהנה מכך". אפילו ה-40 שאני צריכה לרדת

שיהיה לנו בהצלחה!!

 

[pgoldi]

תודה

שיהיה לנו בהצלחה - אמן!!!

 

[ליבי3617]

איך משתנים

כמוני כמוך.
לפני הניתוח הייתי בהרבה מאד קבוצות תמיכה, ניסיתי דיאטות שונות ומשונות, דיקור, אבקות ומה לא.
למרות זאת הלכתי ותפחתי והחשק למתוקים לא ירד אלא אפילו התגבר.

אז מה בכל זאת?
קודם כל כמו שאמרו כאן, הירידה עצמה. אם בשומרי משקל למשל הייתי צריכה לצום כדי לרדת קילו וחצי (ונשארו לי עוד עשרות), כאן ירדתי יפה מאד תוך זמן קצר מה שמקל עליי לראות בעיניים את ההישג ולהשתדל לשמור עליו.
מעולם לא הייתי רזה לפני הניתוח... זה מצב שהתרגלתי אליו לאט לאט.
אז עכשיו כשהשגתי את זה, לא אשחרר כל כך מהר.

שאלו אותי בקבוצה מה גורם לי להמשיך ולעשות ולשמור. אני קוראת לזה "מצפן ערכים".
כשיש מטרה, עובדים לקראתה. אם המטרה שלי היא רק "לרדת במשקל", ברגע שאעשה את זה.. מה אז? ואז קורה שאנשים זונחים את ההרגלים הטובים שסיגלו להם ומרפים את האחיזה.
גם אם אני עייפה היום אחרי יום עבודה ועוד מעט קניות, תהיה כניסה למכון כושר. וגם אם לא אצליח להגיע למכון כושר באיזשהו יום בחנוכה, אני אלך ברגל בחוץ. גם אם אני מאד רוצה ובא לי ליפול על משהו מתוק, אני אקח במודעות ולא אבלוס סתם. כמובן שיש מחיר לכל דבר ועניין והשאלה היא מה המוכנות והמודעות שלך לשלם אותו.

לא עושים שינוי בדקה וגם לא בשנה. הרבה יגידו פה בשנה הראשונה כמה הם מתכווננים ועושים ומתאמצים. ותפגשי אותם בעוד שנתיים כשהם קצת אבודים.
זה שינוי שאם הוא קורה והוא עמוק - הוא קורה בטוב. השינוי הזה חייב להיות עמוק ולא שטחי. משתנה מפעם לפעם כדי שלא נרדם בשמירה (תרתי משמע

)
והכי חשוב, מותאם אישית לך. כי רק את תלכי במסלול הזה לתמיד.