איך מתחילים שוב?

[תמי1100]

איך מתחילים שוב?

שלום לכולם. חדשה פה
לפני 4 חודשים סיימנו הריון אחרי שהגיעו תוצאות לא טובות בבדיקת הצ'יפ הגנטי.
אני גם למודת הפלות טבעיות בשבועות מוקדמים לצערי. הריון אחד מתוך ה4 שהיו לי הניב ילדה מתוקה בת 4 וחצי.
מתים לעוד ילד.
מתה מפחד מעוד הריון. גם מהלידה שהיתה לי קשה מאוד.
אחרי "החוויה" שעברנו לפני כמה חודשים, שהיתה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים, מאוד מאוד מפחדת מהריון נוסף.
אמרתי לבעלי בוא נאמץ, מאוד קשה לו עם זה.
גם אין לנו יותר מדי זמן לחכות מכיון שאני בת 40
יש לכן מילות חכמה בשבילי?

 

[כבשה0פועה]

שלום תמי

מצטערת לשמוע על החוויות הקשות שעברת בשנים האחרונות.
אף אחת מאתנו לא יכולה להורות לך את הדרך, שהרי מדובר בתשוקה-בערה פנימית. בגלל גילך ברור שאי אפשר להציע לך לעצור כדי להתאושש, לעבד את האבדנים ולחזור בכוחות מחודשים.
אף פתרון הוא לא פשוט ובכל דרך יש יתרונות, חסרונות וסיכון. ככל שאני יודעת, לא פשוט בכלל לאמץ בארץ, יש תורים ומגבלה על גיל המאמצים. גם "לקפוץ למים" ולנסות שוב הריון לא פשוט בכלל ואף אחד לא יכול להבטיח לך שהדרך אכן תוביל למקום בו את חפצה.
מקריאת דבריך אולי כדאי לך לשקול במקביל גם לפנות לאימוץ וגם לנסות להרות באופן טבעי (לא כתבת האם בצעת בדיקות קרישיות ובדיקות גנטיות, אבל אם לא - רצוי לבדוק).
מאחלת לך בחום שבמה שלא תבחרי - תזכו להיות הורים לילדים ובתכם תזכה בחווית האחאות.

 

[מרעישה בשקט]

במצב דומה מאוד

5 שנים, 5 הריונות, ילדה אחת בת 4. כבר 3 שנים אנחנו מנסים ללדת לה אח/אחות. בעוד פחות מחצי שנה אהיה בת 40.

בהריון השלישי גילינו ממצא לא תקין בצ'יפ ועברתי לידה שקטה בשבוע 21.
אח"כ גילינו שהממצא מורש ממני בסיכוי של 50% בכל הריון. שקלנו לעשות PGD (טיפולי פוריות שבהם בוררים את העוברים לממצא ספציפי ומחזירים רק את אלו שלא נושאים אותו).
החלטנו בכל זאת להמשיך ספונטני ובהריון הרביעי עשיתי סיסי שליה והתגלה אותו ממצא, עברתי גרידה בשבוע 13.
אז ניסינו PGD: עברתי 4 שאיבות שבהן רק 5 עוברים הגיעו לבדיקה ורק 2 נמצאו תקינים. הם הוחזרו אבל לא היו הריונות.
אז חזרנו לספונטני, ונקלט הריון. והייתי עם מוכנות נפשית לסיסי שליה וגרידה נוספת (וכתבתי על זה כאן, כי כאן מותר להיות פסימיים). ואז הדופק פסק בשבוע 9 וכמה ימים. אז שוב עברתי גרידה רק בלי ועדה להפסקת הריון.
אחרי שתי הגרידות נותרו שאריות שהצריכו היסטרוסקופיה ניתוחית.
בתוך שנתיים וחודש עברתי 9 פרוצדורות בהרדמה (גרידות, שאיבת ביציות, היסטרוסקופיות).

הגוף שלי כואב והנפש שלי דואבת ואני לא לגמרי יודעת להגיד מאיפה אני שואבת את הכוחות לנסות שוב ושוב ושוב.
במהלך טיפולי הפוריות התפטרתי מהעבודה כדי לעבוד על הריון. מאז הטיפולים הסתיימו, ואני עדיין עובדת על הריון, מסרבת לחפש עבודה כי אם אקלט להריון סביר להניח שאצטרך לעבור גרידה, ואצלי גרידה לא נגמרת ביומיים מחלה, אלא נגררת ונמתחת עם כאבים ודימום ושארית והיסטרוסקופיה.
אימוץ לא בא בחשבון וכך גם פונדקאות ו/או תרומת ביצית.
כרגע הגדרתי את גיל 40 כקו הסיום של המירוץ. יכול להיות שברגע האמת אחליט שאני נותנת לעצמי ארכה נוספת. וגם דעתו של בעלי נחשבת ורלוונטית לגבי ההמשך.
אני ריאלית וברור לי שהסיכוי שאלד שוב הוא אפסי. אבל כרגע אני לא מוכנה לוותר.

 

[רונית 294]

פשוט מעייף...

הלוואי ותצליחי כבר!

 

[מרעישה בשקט]

תודה

 

[תמי1100]

שולחת לך חיבוק

למה את חושבת שהסיכוי שתלדי אפסי?

 

[מרעישה בשקט]

סיכויים וסיכונים

באופן תיאורטי, אצל זוג בריא, הסיכוי לקליטת הריון בכל חודש הוא כ-20%.
יש לי עוד כ-5 חודשים עד היעד שהגדרתי (גיל 40).
נניח שנקלט הריון, בגיל שלי יש סבירות גבוהה מאוד לפגמים כרומוזומליים. לא יודעת להגדיר באחוזים, אבל סבירות מאוד גבוהה להפסקת דופק בשליש ראשון או למציאת טריזומיה (תסמונת דאון היא הטריזומיה הכי מוכרת, אבל יש עוד כמה).
בגלל הממצא שאני מורישה, יש צורך בסיסי שליה או מי שפיר. מכיוון שאני לא מתכוונת להגיע שוב ללידה שקטה יזומה, אני עושה בדיקת סיסי שליה, שבעצמה עלולה לגרום להפסקה לא מכוונת של ההריון (אחוז הסיכון גבוה יותר מזה של מי שפיר).
יש לי סיכוי של 50% בכל הריון להורשת הממצא, במידה ומתגלה ששוב הורשתי, הולכים להפסקת הריון יזומה.

אין לי מושג איך משקללים את כל המידע הזה לאחוזים, אבל גם אם באורח פלא אצליח להכנס להריון בטווח הזמן שהגדרתי, הסבירות הגבוהה היא שההריון לא יסתיים בידיים מלאות.
ולמרות הכל, יש עדיין רסיסים של אופטימיות ואנחנו עדיין מנסים.

 

[nn0aa]

הי..
הזכרת לי שעשיתי את החישובים האלה אחרי האובדן ויצא משהו כמו שיש לי אחוזים מעטים שהריון שנקלט יהיה הריון שיסתיים בשלום. אבל אז חברה שלי אמרה לי -שאני לא צריכה הרבה הריונות -רק אחד שיצליח
ואכן, להפתעתי הוא עבר את כל המשוכות של הגיל של הביציות, של סיסי השיליה, של הבעיות הגנטיות
צריך רק אחד/אחת .. מחזיקה לך אצבעות

 

[ביחד ננצח1]

אויש

כל כך קשה... ולצערי אין לי מלים חכמות להגיד...
מתוך ניסיון של שנים בפורום זה והשכן הייתי עדה לנסים רבים שקורים... וגם אחרי גיל 40. הריונות קשים מבחינה פיזית ונפשית אחרי רצף של אובדנים קשים שבסופו של דבר הסתיימו בידיים מלאות ותינוקות בריאים.
אני בת 42. הריון 6, 2 ילדים בבית... לא אפרט את הגהנום שעברתי. להפתעתי בהריון כעת, עדין מוקדם להגיד כיצד יסתיים (גם השקיפות לא להיט...). למרות הכל כולי תקווה לחוויה מתקנת וידיים מלאות.
מאחלת לך מכל הלב להגיע לשלוות נפש בכל החלטה שתקבלי...

 

[איןאריותכאלה]

שאלה קשה שאלת....

וכמובן שאלה שרק את (ובעלך) יכולים לענות עליה.
מציאת איזון בין הפחד (שלך) מפני עוד הריון
לבין אי הרצון (שלו) באימוץ
כל זאת בלחץ הזמן (שמכתיב הגיל)
ולאור קשיי העבר.

במידה ואין ביניכם הסכמה אני מציעה שתפנו לטיפול זוגי קצר מועד לליבון הסוגיה הזו כך שלא תעכיר את הזוגיות שלכם.

שולחת לך חיבוק גדול וחם על ההחלטה המורכבת.
מאחלת לכם ידיים מלאות בכל דרך בה תבחרו.

 

[תמי1100]

וואו תודה לכולם

מתנצל שמגיבה רק כעת. רק עכשיו ראיתי את התגובות (וחיפשתי קודם).
תודה על החיזוקים.