איך מתמודדים בשבתות וחגים?

[koval10]

איך מתמודדים בשבתות וחגים?

לדעתי אלה הימים הקשים ביותר, אנחנו קמנו משבעה בדיוק לפני חנוכה, שרנו שירי חנוכה עם הבת, רקדנו ובכינו בלי סוף. כל שבת מאז שגיל נ]ור אנחנו עושים אצל אחותי, זה עוזר, לפחות אנחנו לא לבד. גיליתי גם שכמות הכסאות ליד השולחן בפינת אוכל גדלה, הם כל הזמן מתברברים בין הרגליים ומפריעים. יותר מדי מקום, יותר מידי ריקנות... איך אצליכם, חברות?

 

[דליה ח]

אתם זן נדיר

אצלנו זה קרה לפני פורים, ובחג הפורים ביקרו אותנו בני משפחה עם ילדים ותחפושות. הם כל כך רצו לשמח אותנו, והבכי התערבב עם שירי פורים . הקירבה עם בני המשפחה המורחבת מאוד חשובה בתקופה הראשונה. גם הם יודעים שאין מטה קסם, אבל הרצון לעודד ולהקל מחמם את הלב. גיל שלכם היה ילד שמח, כמו שאת מתארת, אנחנו יודעים ששמו של ילד נותן משמעות, ופה זה מוכח. וזה שאתם כבר חושבים על אימוץ ילד ללא הורים, מעיד עליכם שאתם אנשים מיוחדים. לתת שמחה {וגיל} לילד זר לכם, זו גדולה שאין כמותה, ולחשוב על זה עכשיו כשהכל כל כך טרי והפצע עוד מדמם......אתם כנראה מזן מאוד נדיר.

 

[koval10]

תיקון קל

חשבנו על האימוץ כשה עדיין הינו משפחה מאושרת, הורים שמגדלים בן ובת, נכון ששניהם חולים במחלה לא מוכרת, אבל הם היו בסדר וגם אנחנו, חשבנו שהכל בשליטה ואין סיבה מיוחדת לדאגה. התחלתי לברר בשירות למען הילד, מה זה משפחה אומנת ומשפחה מאמצת. הבנו שאנוחנו רוצים לאמץ, כי לא מתאים לנו לקבל ילד, לאהוב אותו ואחרי תקופה להפרד ממנו. אבל את התיק הגשנו לאחר מה שקרה עם גיל. תודה רבה בכל מקרה על המילים הטובות.

 

[eaz1514]

קצת באיחור, הנה תשובותי

א. שבתות בד"כ עוברות בסדר, ביום ששי הבון מגיע לעיתים גם בשבת אחה"צ לצפות איתי בכדורגל (אני ממלאת את מקומו של רונן בקטע הזה). פעמיים בחודש אמא מתארחת אצלו. אנחנו משתדלים לצאת במוצ"ש. ואופס נגמר עוד סוף שבוע ומחר הולכים לעבודה. חגים זה סיפור אחר. כבר שנתיים שבראש השנה בחרנו להיות בחו"ל, בשנה שעברה כללנו גם את יום כיפור. החגים קשים לנו במיוחד הזמן הפנוי שלא תמיד יש איך למלא אותו. רונן נפטר בינואר, באותה שנה אירחתי את המשפחה כהרגלי בראש השנה. חשבתי שאני יכולה במסגרת ה"חיים כרגיל" שאימצתי. בעיצומן של ההכנות התחלתי לערוך שולחן כשפתאום קלטתי שספרתי אותנו כ-4 כשלמעשה היינו קר 3. פרצתי בבכי ומאז אני משתדלת לא לארח בחגים. בימים האחרונים מסתובבת לי מחשבה זה לא פייר אנחנו משפחה קטנה מאוד ואני שוקלת לעשות סדר פסח אצלנו, בינתיים שיתפתי רק את עודד שהבטיח לעזור. נראה. לראש השנה יש לנו כבר תוכניות בריחה לחו"ל. שבוע קל עד כמה שניתן אילנה אמא של רונן

 

[שרון123]

סופי בשבוע קשים מאד

ויותר מהם החגים... מאז שירדן נפטרה אנחנו מבלים כמעט את כל הסופש"ים שלנו עם המשפחה המורחבת - בעיקר אצל ההורים שלי. שם הכי נוח לנו, שם מבינים אותנו בלי מילים, שם אני יכולה גם ללכת לישון כמה שעות ואף אחד לא יציק לי. שם גם הילדים מרגישים בנוח. בכל מיקרה זה קשה מאד. כל מקום אליו מגיעים בפעם הראשונה בלעדיה שובר את הלב. תנסי להקל על עצמך, לא להיכנס לאירוחים מעיקים, או התארחויות מחייבות. תנסי לקבוע רק עם מי שעושה לכם טוב ונוח.

 

[koval10]

בחודש פברואר חגגנו יום הולדת

6 לבתינו דניאל, יום הולדת הראשון בלי גיל. אישרו לנו להביא לגן קוסם, היה מאד נחמד וגם מאד-מאד קשה. ילד אחד היה חסר בחגיגת החיים הזו. אחר כך הזמנו אלינו לשבת את המשפחה (תמיד אירחנו בימי הולדת של הילדים, ודניאל מאד רצתה אורחים) בשיבילי ובשיביל בעלי זה היה פשוט מעשה גבורה: לבשל ארוחה שלמה לכ-15 איש, אבל עשינו זאת בשבילה. בזכותה, בזכות הצחוקים שלה, ריצות ובלגן שהיא עשתה בבית, זה היה דומה ליום הולדת, במידה ולא - זה היה נראה כמו אזכרה. אחרי שגיל הלך, קשה לנו לאכול את המאכלים שהוא אהב, פיצה, לזניה, שוקולדים למיניהם, ובטח אני לא מבשלת אותם. נראה לי שפיצה לא נוכל יותר בחייים.ב-27.3 זה יום הולדת של גיל, היה צריך להיות בן 8.