איך מתמודדים עם בדידות וכנראה חרדה
היי, פעם ראשונה שאני כאן. אני מחפש את המקום המתאים ואולי זה לא המקום אבל אין לי מה להפסיד אז אני פונה כאן לאנשים שסובלים מבעיה דומה לשלי ובכלל לשמוע עיצה טובה ולשפוך את הלב. אני סובל מתופעה שנקראת "מעי רגיז" לפי מה שלמדתי במהלך שנות סיבלי אין מזור לתופעה זאת, אומרים פשוט תלמד לחיות עם זה, מה שכן, שמתי לב וגם נקודה זאת ידועה שאחד הטריגרים לתופעה זאת היא החרדה. אצלי לפחות זה כל כך עמוק בתת מודע שאפילו כשאני לא חושב כבר על מה יהיה ואיך יהיה הכל מתחיל, כאבי בטן, ריצות לשרותים, רעשים מהבטן וכו'. העניין הוא שבזמנו חשבתי שאני בין הבודדים שסובל מבעיה זאת, ונוכחתי לדעת שזה ממש לא נכון, דיי הרבה אנשים סובלים מזה, איך מתמודדים עם החיים שממש סובבים סביב תופעה זאת ? אני מרגיש שכאילו החיים שלי קפאו בנקודה מסויימת לפני כ 11 שנה וזהו, חברים בילויים, הכל אבד, והבדידות , הבדידות פשוט הורגת את הנשמה את הגוף, ואין מזור. איך מתמודדים עם בעיה שלא נותנת לי ללכת לקולנוע כבר כ 5 שנים ? לצאת עם בחורה, זה כבר לא נושא שאני יכול לחשוב עליו, רק לחלום, וגם החלום מתחיל להעלם? מה סה"כ אדם צריך? לדעתי לא הרבה בכלל, חברים אמיתיים, אהבה, עבודה, וקצת נחת ממה שיש. אהבה, מילה גדולה , תחושה ענקית, אבל האם ישנם אנשים שכלל לא אמורים להכיר את הרגש? בטח תגידו שאין דבר העומד בפני הרצון, צריכים להאמין ולרצות והכל יסתדר, פעם חשבתי כך, אך כרגע וכבר דיי הרבה זמן אחורה אני ממש לא בטוח. ייתכן שאני מערבב כאן כמה נושאים ותחומים, אבל הכל נובע מאותה הבעיה, פחד להתפדח ברבים. בכל אופן, אשמח לשמוע מכל אחד ובמיוחד מאלו שסובלים מבעיה דומה, על דרכי התמודדותם, במיוחד בחגים כשכל כך קשה על הנשמה ורוצים קצת, טיפה נחת ופשוט, אין. NICE GUY
היי, פעם ראשונה שאני כאן. אני מחפש את המקום המתאים ואולי זה לא המקום אבל אין לי מה להפסיד אז אני פונה כאן לאנשים שסובלים מבעיה דומה לשלי ובכלל לשמוע עיצה טובה ולשפוך את הלב. אני סובל מתופעה שנקראת "מעי רגיז" לפי מה שלמדתי במהלך שנות סיבלי אין מזור לתופעה זאת, אומרים פשוט תלמד לחיות עם זה, מה שכן, שמתי לב וגם נקודה זאת ידועה שאחד הטריגרים לתופעה זאת היא החרדה. אצלי לפחות זה כל כך עמוק בתת מודע שאפילו כשאני לא חושב כבר על מה יהיה ואיך יהיה הכל מתחיל, כאבי בטן, ריצות לשרותים, רעשים מהבטן וכו'. העניין הוא שבזמנו חשבתי שאני בין הבודדים שסובל מבעיה זאת, ונוכחתי לדעת שזה ממש לא נכון, דיי הרבה אנשים סובלים מזה, איך מתמודדים עם החיים שממש סובבים סביב תופעה זאת ? אני מרגיש שכאילו החיים שלי קפאו בנקודה מסויימת לפני כ 11 שנה וזהו, חברים בילויים, הכל אבד, והבדידות , הבדידות פשוט הורגת את הנשמה את הגוף, ואין מזור. איך מתמודדים עם בעיה שלא נותנת לי ללכת לקולנוע כבר כ 5 שנים ? לצאת עם בחורה, זה כבר לא נושא שאני יכול לחשוב עליו, רק לחלום, וגם החלום מתחיל להעלם? מה סה"כ אדם צריך? לדעתי לא הרבה בכלל, חברים אמיתיים, אהבה, עבודה, וקצת נחת ממה שיש. אהבה, מילה גדולה , תחושה ענקית, אבל האם ישנם אנשים שכלל לא אמורים להכיר את הרגש? בטח תגידו שאין דבר העומד בפני הרצון, צריכים להאמין ולרצות והכל יסתדר, פעם חשבתי כך, אך כרגע וכבר דיי הרבה זמן אחורה אני ממש לא בטוח. ייתכן שאני מערבב כאן כמה נושאים ותחומים, אבל הכל נובע מאותה הבעיה, פחד להתפדח ברבים. בכל אופן, אשמח לשמוע מכל אחד ובמיוחד מאלו שסובלים מבעיה דומה, על דרכי התמודדותם, במיוחד בחגים כשכל כך קשה על הנשמה ורוצים קצת, טיפה נחת ופשוט, אין. NICE GUY
