all about black
New member
איך מתמודדים עם הורות גרועה
אני בת 20. בשנתיים האחרונות עברתי תהליכים נפשיים רבים וביניהם הבנתי שההורים שלי, שהיו סמל המופת והשלמות בילדותי הם הורים גרועים. לא מכים או מתעללים חס וחלילה , אבל בעלי מגבלות רגשיות רבות כל אחד וה"מניירות" שלו קצרה היריעה מלפרט את מורכבות האישיות של כל אחד מהם והדינמיקה המשותפת שלהם. ילדותי הייתה קשה , הייתי ילדה מופנמת וסבלתי מאוד ללא סיבה נראית לעין. היום אני מבינה שהכל בא מהבית , ממערכת יחסים רקובה של שני הוריי וחוסר יכולת לתקשר ולבנות משפחה, להעניק לי בטחון , תחושה של קבלה, חום ואהבה. אני מרגישה שאני לא אוהבת את הוריי, אלא רק מתוקף היותם "אבא ואמא" וזו תחושה קשה מאוד. הרי כולם אוהבים את אבא ואמא שלהם!!! ואולי אני אוהבת אותם במעמקי נפשי, אבל בגלל כל הסבל אני מעדיפה לכעוס? זה מבלבל אותי עוד יותר ואני לא יודעת איך להתמודד. היינו בטיפול משפחתי במשך כמה חודשים שהופסק בגלל חוסר רצון של הוריי. הייתי שמחה לקבל עצה איך להמשיך (או בעצם להתחיל) בדרך משלי ולהתמודד עם המטענים הרגשיים העצומים שקיימים במשפחתי בצורה מבוקרת. תודה.
אני בת 20. בשנתיים האחרונות עברתי תהליכים נפשיים רבים וביניהם הבנתי שההורים שלי, שהיו סמל המופת והשלמות בילדותי הם הורים גרועים. לא מכים או מתעללים חס וחלילה , אבל בעלי מגבלות רגשיות רבות כל אחד וה"מניירות" שלו קצרה היריעה מלפרט את מורכבות האישיות של כל אחד מהם והדינמיקה המשותפת שלהם. ילדותי הייתה קשה , הייתי ילדה מופנמת וסבלתי מאוד ללא סיבה נראית לעין. היום אני מבינה שהכל בא מהבית , ממערכת יחסים רקובה של שני הוריי וחוסר יכולת לתקשר ולבנות משפחה, להעניק לי בטחון , תחושה של קבלה, חום ואהבה. אני מרגישה שאני לא אוהבת את הוריי, אלא רק מתוקף היותם "אבא ואמא" וזו תחושה קשה מאוד. הרי כולם אוהבים את אבא ואמא שלהם!!! ואולי אני אוהבת אותם במעמקי נפשי, אבל בגלל כל הסבל אני מעדיפה לכעוס? זה מבלבל אותי עוד יותר ואני לא יודעת איך להתמודד. היינו בטיפול משפחתי במשך כמה חודשים שהופסק בגלל חוסר רצון של הוריי. הייתי שמחה לקבל עצה איך להמשיך (או בעצם להתחיל) בדרך משלי ולהתמודד עם המטענים הרגשיים העצומים שקיימים במשפחתי בצורה מבוקרת. תודה.