איך מתמודדים עם הורות גרועה

[all about black]

איך מתמודדים עם הורות גרועה

אני בת 20. בשנתיים האחרונות עברתי תהליכים נפשיים רבים וביניהם הבנתי שההורים שלי, שהיו סמל המופת והשלמות בילדותי הם הורים גרועים. לא מכים או מתעללים חס וחלילה , אבל בעלי מגבלות רגשיות רבות כל אחד וה"מניירות" שלו קצרה היריעה מלפרט את מורכבות האישיות של כל אחד מהם והדינמיקה המשותפת שלהם. ילדותי הייתה קשה , הייתי ילדה מופנמת וסבלתי מאוד ללא סיבה נראית לעין. היום אני מבינה שהכל בא מהבית , ממערכת יחסים רקובה של שני הוריי וחוסר יכולת לתקשר ולבנות משפחה, להעניק לי בטחון , תחושה של קבלה, חום ואהבה. אני מרגישה שאני לא אוהבת את הוריי, אלא רק מתוקף היותם "אבא ואמא" וזו תחושה קשה מאוד. הרי כולם אוהבים את אבא ואמא שלהם!!! ואולי אני אוהבת אותם במעמקי נפשי, אבל בגלל כל הסבל אני מעדיפה לכעוס? זה מבלבל אותי עוד יותר ואני לא יודעת איך להתמודד. היינו בטיפול משפחתי במשך כמה חודשים שהופסק בגלל חוסר רצון של הוריי. הייתי שמחה לקבל עצה איך להמשיך (או בעצם להתחיל) בדרך משלי ולהתמודד עם המטענים הרגשיים העצומים שקיימים במשפחתי בצורה מבוקרת. תודה.

 

[חגית ורד]

קשה מאד לקבל את העובדה שהורינו

שמחוייבים מתוקף תפקידם להגן ולשמור ולאהוב, אינם כאלה. זאת מציאות כואבת. עובדה נוספת שמרככת את העניין היא שהוריך עשו כנראה ככל יכולתם וזה סוג ההורים שיכלו להיות בשבילך. כמו שאת מספרת שהורייך היו לך מודל זוגיות גרוע יתכן שגם הם גדלו עם מודלים קשים ולא ידעו במשך השנים לעשות עבודה בעניין. אין זה מוריד ממך את הקושי אבל עושה אותם "רק בני אדם". הדרך בה בחרת להתמודד (בטיפול משפחתי ) היא מצויינת וגם אם הטיפול לא המשיך, הם הגיעו, עשו את המאמץ והיו שם בשבילך (ולו לכמה חודשים) אני מציעה לך ללכת לטיפול לבדך. את היום אשה צעירה ויכולה להתמודד עם הרגשות המטענים והכעסים שיש לך . אני מקווה שבשלב מסויים בטיפול תוכלי ללמוד על עצמך יותר ולקחת אחריות על הבריאות הנפשית שלך. גם אם הורייך "אשמים" זה בידייך לעשות את השינוי, ללמוד גם לקבל את הורייך באשר הם על מגבלותיהם והדברים הטובים שהעניקו לך ( אני מניחה שיש גם כאלה) וגם את עצמך. מאחלת לך הצלחה!