מה האלטרנטיבה?
היי, כשאת שואלת את עצמך איך מתמודדים עם הכנסה למוסד, תשאלי את עצמך במקביל, איך מתמודדים עם אי הכנסה למוסד! זו היתה דרך החשיבה שהביאה אותי להחלטה להכניס את אימי למוסד. ניסיתי זמן מה טיפול בבית, אבל מהר מאוד גיליתי שטיפול בבית גם דורש ממני המון אנרגיות וזמן לצורך ארגון משמרות לימים ושעות שהמטפלת הקבועה היתה צריכה זמן חופשי, וגם מעורר את הבעיה שאחרי שאימי סוף סוף התרגלה למטפלת הקבועה שפלשה לחייה, לפתע אני צריכה לשכנע אותה להסכים לכל מיני זרים נוספים שיבואו לטפל בה. חוץ מזה, יש כמובן עוד מיליון עניינים שצריך לטפל בהם כשאמא בבית, וברבים מהם קשה למטפל, במיוחד הזר לטפל. בקיצור, הלכתי לבדוק מוסדות רבים, ובסופו של דבר בחרתי את המוסד שבעיניי התאים לאימי יותר מכל האחרים (מקום יחסית קטן, שיש בו תשומת לב אישית), ואני מרגישה הקלה עצומה. הבנתי גם עד כמה חשוב שהיא נכנסה למוסד כשמצבה עדיין לא חמור, והיא יכולה ליצור קשרים ולהשתלב. נכון שבכל ביקור שלי, אימי מקטרת לי בלי סוף, אבל מכל מה שאני שומעת מאנשי הצוות, אוהבים אותה והיא משתלבת לגמרי לא רע. ודרך אגב, עוד עניין חשוב - כשאימי אומרת שיה לה כאב ראש או משהו, מיד באה אחות ודואגת שיהיה מעקב אחר לחץ-הדם וכו' - שום מטפל בית לא יכול לדאוג לדברים כאלה באופן שוטף. בהצלחה, רותי ש