איך מתמודדים עם הקושי והעצב?

al27tlv

New member
איך מתמודדים עם הקושי והעצב?

לפני מספר דקות חזרתי מביתה של אמי לאחר ש"ביליתי" איתה בבית חולים ביומיים האחרונים עקב בעיה ברגלה. אמא צעירה מאד- בת 56 ומצבה התדרדר באחרונה מאד ונראה כי היא כבר כמעט ואינה מזהה אנשים( או לפחות לא בשמותיהם), כמעט ולא אוכלת ותפקודיה ירודים מאד. היא שוהה עם מטפלת צמודה ועד לפני שבועיים שלושה למרות הירידה בתפקוד עדיין יצאה מהבית,התאפרה לבד(אפילו שזה היה קצת לא מושלם...)והקפידה מאד על המראה החיצוני. כעת נראה שמצבה התדרדר עד כדי כך שאפילו לרחוץ שיניים או לעשות את הצרכים בשירותים אינה יכולה לבצע. אני הבן הצעיר(29) ויש לי אח גדול בשנתיים שעד היום, גם בגלל שהוא קרוב גאוגרפית ונייד, טיפל באמא יותר באופן יומיומי בעינייני אדמיניסטרציה, קניית תרופות, טיפול בחשבונות בנק וכדומה ואני השתדלתי לבוא ולבקר את אמא ולשהות איתה יותר זמן "איכות" ולבלות איתה, לשבת במסעדה וכו'. כעת לאחי נולד תינוק ואין לו זמן רב להקדיש לאמא ומאידך אני רחוק ולמרות הצער והכאב אני חייב להמשיך בחיי, בעבודה ובלימודים, אין לי רכב וכל פעם שאני מגיע (כמו בימים האחרונים) זה כרוך בהיעדרויות מהעבודה ונסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית ואני חושש מאד מה יהיה כעת- עד היום הייתי מצליח לפחות לשוחח עם אמא בטלפון כמעט מדי יום ואילו עכשיו אין יותר אפשרות כזו- היא רק ממלמלת דברים בלתי ברורים. אני מרגיש שנשארתי לגמרי לבד בודד מאד, כאשר לאחי יש אשה ותינוק חדש ולי אין אף אחד וגם את אמא שאני כל כך אוהב אני מאבד. אני מרגיש כל כך בודד ועצוב וכשאני רואה את הסבל של אמא אני נהיה עצוב שבעתיים. אני מרגיש כמו במין אבל מתמשך על אמא אבל בלי הלגיטימציה שיש למי שמתאבל באופן רשמי. אני צריך מצד אחד להמשיך בחיים- בעבודה, לימודים, חברים וכו' אבל זה כל כך קשה וכשאני נכנס הביתה אני עצוב מאד וחושב על אמא ללא הפסקה. לפני כמה ימים כשניסיתי לשוחח עם אמא ולשמוע את קולה בטלפון והבנתי שכנראה לא אוכל יותר לעשות זאת הייתי עצוב מאד ולרוע המזל החלטתי לפתוח שקית מסמכים שלקחתי מביתה של אמא לפני כמה חודשים. מצאתי בשקית מכתבים שאמא כתבה לי כשהייתי חייל והיא כותבת באחד המכתבים כמה קשה לה וכמה היא מתגעגעת ושהיא כל כך שמחה כל פעם כשאני מצליח להתקשר ולדבר איתה בטלפון. מיותר לציין שכל אותו ערב לא הצלחתי להתאושש מהההרגשה הרעה שחשתי כשקראתי את המכתב. אני לא חושב שכתבתי (ומצטער על הבלבול הרב- בד"כ אני כותב מסודר ובהיר) את זה כדי לקבל תשובות אולי רק לחלוק את הכאב הרב ואת הפחד שאני חש והגעגועים לאמא.
 

sadb

New member
היה חזק

לא הכל שחור.נסה לראות את הדברים הטובים בחיים ,ביניהם הקשר המיוחד שהיה לך עם אמך עד היום (יש כאלה שחיים בבריאות טובה ואין להם קשרים טובים עם יקיריהם).אתה עוד צעיר וזכותך לחיות ולהנות בחיים.אני כמובן לא מכירה,אבל נראה לי שאמך לא היתה רוצה שתעצור הכל בחיים שלך ורק תתעצב עליה כל הזמן.נראה שעננה מרחפת מעל כל מי שבפורום הזה ועל אחרים שלא כאן,אבל זאת העננה שלנו ומתחתיה נלך ,ונרים ראש. אין לך מה לעשות מלבד את הכי טוב,הכי הרבה והכי איכותי שאתה יכול בהתאם לאילוצים האחרים של חייך ישר כח,עוד יהיו ימים יותר טובים
 

al27tlv

New member
אכן...

אכן אמא לעולם לא היתה רוצה שאהיה עצוב כל כך בגללה, מאידך אילו אני הייתי חולה היא היתה עושה ה כ ל אבל ה כ ל כולל לעצור את החיים שלה עצמה בשבילי והיום כשהיא חסרת אונים אני מרגיש שאני לא עושה מספיק. אני אמנם צעיר ואני מניח שבגיל מבוגר יותר החוויה לא קלה יותר אבל בכל זאת באיזשהו מקום זה קשה יותר כשאני צעיר, לבד, באמצע הדברים כעושים בגילי- לימודים, ניסיון להתבסס בעבודה רצינית ואני עוד לא מרגיש מספיק בוגר," מסודר" ואחראי בשביל להתמודד עם המצב. לפעמים אני מרגיש כמו ילד קטן שלא מבין למה הוא לא יכול יותר לקבל את אמא שלו....
 
מעט עידוד לבחור הצעיר

שלום לך , קראתי בכאב רב את מה שכתבת ואני יכולה להבין את הרגשתך.אתה צריך להיות מאושר שיש לך אמא כזאת ששמרת את מכתביה המרגשים , תזכור תמיד שבפנים היא נשארה אותה האמא שגידלה אותך ואוהבת מאד והיתה רוצה שתמשיך בחייך , שתקים משפחה , שתהיה משכיל ושתעבוד. לכן , עליך למצוא דרך בה תוכל גם להיות בקשר איתה , באמצעות אחיך , המטפלת ואולי תזכה עוד לימים בהם היא תדבר קצת איתך. אין צורך שתפסיק את חייך , כי זה לא יועיל לשניכם. אל תשכח גם את אחיך ומשפחתו הטרייה. תשמור על קשר טוב איתם וכך גם תתחזק ותהיה יותר אופטימי. גם אצלי , בעלי בן 56 וחולה ואני מנסה בכל כחי שילדי ימשיכו בתוכניותיהם , לימודים , עבודה וחברים, כי זה מה שייתן לנו כח להמשיך. כאן בפורום , אני מגלה סוף סוף שיש עוד כמה חולים "צעירים" יחסית שבני משפחתם מתחילים לשתף אותנו ברגשותיהם. גם אני , מרגישה כך שאני לא לבד.
 

al27tlv

New member
תודה וכמה תובנות

תודה לך ליאור לילי אכן אמי אשה מקסימה ואני בטוח שעדיין אוהבת אותי מאד. בדיוק כעת, כשבאתי הביתה (הלכתי לעבודה היום וכל החברים בעבודה היו מאד מקסימים ותומכים, חלק התקשרו בימים האחרונים הקשים לעודד והציעו עזרה)פתחתי את המייל וקיבלתי מייל נזעם למדי מהמנחה שלי בתזה ובו תהיה מדוע אני לא נפגש עימה ומעדכן אותה ובקשה/דרישה לשלוח לה דו"ח עד מחר, החלטתי שלא כדאי להתחמק מלומר את האמת וכתבתי לה תשובה שלצערי אין דו"ח מאחר ולאחרונה ראשי לא פנוי למחקר ועל אף שזה לא טוב בכלל אני צריך מעט זמן וכשארגיש שאני יכול לשוב ולעבוד על זה אני אעשה זאת. גם גיליתי שהחזרה לעבודה מאד היטיבה איתי וכמעט בכל השעות שאני שם אני מאד חוזר לעצמי, יכול לשמוח ולהתעוד ולצחוק ועל אף הקושי אני מצליח לתפקד כרגיל. אני מאחל לך בחזרה שיהיה לך קל ושתצליחי במשימתך שילדיך יוכלו להמשיך עד כמה שניתן בעיניניהם מה שנמנע ממני ומאחי מאחר ומלבדנו אין מי שיטפל באימי (בן זוגה עזב אותה כשהחמיר מצבה). אני מחזק את ידך ומאחל לך רק טוב.
 

zs1957

New member
מעט עידוד

היי טובה , במרפא הזיכרון מטופלים חולים בני 40 חולי אלצהיימר נפגעי הלם מפיגועים, תאונות דרכים,נפגעי גנטיקה- אצלם המחלה פורצת בגיל צעיר 40 . את לא לבד. הגעת למשפחת נפגעי חולי אלצהיימר ואנחנו משפחה אחת מורחבת, חמה ותומכת.חתזיקי מעמד !!! זהבה שחם /עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

אחרי מכתב קורע ללב שלך אני לא יכולה לכנות אותך בכינוי שבחרת זה קר ומנוכר. כל כך כואב ומנגן לכולנו על מיתר קרוע בלב של כינור שפעם זימר מנגינות עליזות ועכשיו צליליו נוגים.היגון הכאב הזה ומעל הכל חוסר האונים שלנו מול מפלצת האלצהיימר הוא כבד.אני יודעת שזה מעצים את הבדידות שלך, אבל, זה לא בגלל שאתה לבד. כי גם לאחיך יש את הכאב שלו. תאר לך נולד לו תינוק ולמאמ והסבתא הטרייה אין חלק בזה. לאחי נולד תינוק אחרי 14 שנות טיפולים. וכמה כואב לצד השמחה שאמא שלי לא מעורבת כמו עם נכדיה הבוגרים. כמה התפללה שאחי יהיה אבא ועכשיו היא לא תמיד זוכרת את זה. גם אני כמוך עוברת את תהליך האבל לבד, בלי האיש שלי שיוכל לחבק כשאני בוכה ולאהוב. אתה צודק לגמרי אתה חייב להמשיך בחיים שלך.לעבוד, ללמוד, לבלות עם חברים או לעשות משהו שאתה אוהב במיוחד.אין טעם שגם חייך ייעצרו. אמא לא היתה רוצה בזה.כמובן שתהיה איתה בכל זמן שתוכל.בלי להרגיש אשמה. אני כל כך מבינה את מה שאתה אומר על האובדן והאבל,בלי הלגיטימציה החברתית. אז באת למקום הנכון. פה יש לך את הלגיטימציה להתאבל. כן איבדת אמא יקרה ואוהבת. גם אם היא פיזית חיה.ביום הזכרון האחרון, אני בצפירה בכיתי על החיילים ועל אמא שלי.אני לפעמים ברגעי אבל כותבת לה הספד דימיוני, ויש לילות שאני חולמת שאמא הבריאה באה לבקר. רוני ידידתי בפורום ואני קוראים לזה אמא א' הבריאה ואמא ב' זו שחולה. הלוואי ידידי שהייתי יכולה לומר לך שזה חולף או שהכאב פוסק.זה לא. אבל בחייך שלך כן יהיה טוב. למרות ובגלל. אתה תחווה ימים טובים. של סיפוק וקידום מיקצועי, והצלחה בסיום הלימודים ומעל הכל בבניית קן אוהב עם אישה שאתה תאהב.אמא שלך לא תהיה שותפה מלאה לאירועים השמחים שמחכים לך. לא תשב אולי בשורה הראשונה ותריע כשיגיע תורך לסיים את התואר או כשיוולד בינך. תהיה שם אמא ב' עם אותו מראה. רק בלי הנפמה שהיתה.ואולי, כמו שקורה לפעמים, לרגע קט תגיח אמא א' מתוכה ותשצח שם איתך. אתה עכשיו עץ השדה העומד בשלכת. עירום ואבל לאחר שעזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח , כדיברי המשורר מאנגר.אבל, ללא ספק, יגיע אביב וניצנים יפרחו בלבבך.ואמא א' הרי תהיה איתך בזכרונותיך וליבך.לראות את פריחתך מתוך הכאב. וגם אני קצת נשמעת מבולבלת כי גם אני מצוייה ביום קשה.אז חזק ואמץ. ברוך בואך למשפחת האלצהיימר ואנחנו פה בשבילך מתי שתרצה
 

al27tlv

New member
תודה ותגובה

תודה ענתי על התגובה העצובה, אמנם, אך גם המחזקת. עמדו בעיני דמעות כשקראתי וניכר שאכן את מבינה מה עובר עלי. גם אני בדיוק כמוך, חולם לעיתים על אמי הבריאה שבאה לבקר. בביקור האחרון של אימי בדירתי כשמצבה עוד איפשר זאת החלטתי החלטה רגעית לצלם אותה במצלמה הדיגיטלית הפשוטה שיש לי בבית, נראה היה שהיא דווקא שמחה לשתף פעולה( אולי עמוק בליבה ידעה שזו הפעם האחרונה שאצלם אותה) והיא גם נראתה טוב מאד אז. בימים האחרונים צפיתי הרבה בתמונות הללו ואפילו חלמתי שהיא באה שוב ולבושה באותם הבגדים ומאופרת ויפה כמו שהייתה אז על אף שהיתה כבר חולה מאד. תודה על העזרה ואני מאחל לך בחזרה שתהיי חזקה ותצליחי להתמודד עם המצב. לילה טוב נ.ב אכן הניק שבחרתי לי קצת קר ומנוכר אבל אני בכלל לא קר ולא מנוכר. זה שם שבחרתי מזמן כשעדיין לא ידעתי בכלל על הפורום הזה והוא נבחר לצרכים אחרים ולמען האמת הוא על שם מישהו מיוחד מאד שזכרו שמור בליבי.
 

ענתי44

New member
al127tlv יקר../images/Emo140.gif

מאחר והכינוי יקר לליבך אין הוא יכול להיות קר ומנוכר. לצד הרבה כאב יש גם הרבה רגעים מתוקים שאני נוצרת בתוכי. רגעים שאמא א' מגיעה לביקור מתוך כלאה בכלא אלצהיימר. רגעים שבשבילם שווה הכל. תחזיק מעמד ותמשיך לנווט בזהירות בין חייך ובין ביקורים אצל אמא. ואנחנו כאן תמיד לרשותך.בכל עיניין.
 
למעלה