איך מתמודדים עם חרדה בהריון לאחר הפלה?
אני בשבוע 7 אחרי ivf, לא מצליחה לשמוח ולהנות מההריון. לפני כחצי שנה הצלחתי להכנס להריון גם בivf, שבו העובר הפסיק להתפתח אחרי שבוע 7. שבוע לפני כן ראיתי דופק, שבוע אחכ כבר לא היה.
אני מודאגת מכל דבר קטן, בטוחה שפעם הבאה שאגיע לביקורת אשמע שהעובר לא שרד. אם זה היה תלוי בי הייתי הולכת כל יום לרופא לראות אולטרסאונד ולוודא שהעובר עדיין חי.
אם אני מרגישה טוב אני בטוחה שזה סימן רע (שהכל נגמר, שאפילו התסמינים המועטים של ההריון נעלמו), אם אני מרגישה רע אז זה *בטוח* סימן רע.
מה עושים? איך מתמודדים עם החרדה, איך מפסיקים למדוד את הסימנים (נושר לי השיער? יש לי בחילה? אני עייפה?)
אני כל הזמן בתחושה שאני עושה משהו לא בסדר שעלול להזיק להריון, ואפילו הדאגה מרגישה לי לא בריאה... אני במלכוד.
יש עצות? רעיונות להתמודדות?
אני בשבוע 7 אחרי ivf, לא מצליחה לשמוח ולהנות מההריון. לפני כחצי שנה הצלחתי להכנס להריון גם בivf, שבו העובר הפסיק להתפתח אחרי שבוע 7. שבוע לפני כן ראיתי דופק, שבוע אחכ כבר לא היה.
אני מודאגת מכל דבר קטן, בטוחה שפעם הבאה שאגיע לביקורת אשמע שהעובר לא שרד. אם זה היה תלוי בי הייתי הולכת כל יום לרופא לראות אולטרסאונד ולוודא שהעובר עדיין חי.
אם אני מרגישה טוב אני בטוחה שזה סימן רע (שהכל נגמר, שאפילו התסמינים המועטים של ההריון נעלמו), אם אני מרגישה רע אז זה *בטוח* סימן רע.
מה עושים? איך מתמודדים עם החרדה, איך מפסיקים למדוד את הסימנים (נושר לי השיער? יש לי בחילה? אני עייפה?)
אני כל הזמן בתחושה שאני עושה משהו לא בסדר שעלול להזיק להריון, ואפילו הדאגה מרגישה לי לא בריאה... אני במלכוד.
יש עצות? רעיונות להתמודדות?
אני יכולה לומר לך שאחרי השקיפות טיפה נרגעים וסביב שבוע 20 החיים ממש משתפרים כשמתחילים להרגיש. עוד משהו קטן - היה לי מאוד קשה להתחבר להריון, לכן לא רציתי לדעת אם יש לי בן או בת. זה עזר מבחינת חוסר החיבור להריון, אבל בעזרת השם בהריון הבא ארצה לדעת ולהתחבר להריון.
