איך מתמודדים עם ילד בהתקף

איך מתמודדים עם ילד בהתקף

אתמול חווינו התקף של הילד. לא ציפינו לזה בכלל, ההתנהגות הייתה ממש בסדר לאחרונה.כשזה קרה, הוא היה בחדר שלו, שכב וקרא ספר. ואז ביקשנו ממנו לעזור, וזה גרם להתקף.
הוא שכב על המיטה וחצי בכה - חצי צרח ובעט במיטה עם הרגליים.
הייתי לידו כשזה רק התחיל, בעוצמה נמוכה. דיברתי איתו בקול רגוע, אמרתי שלא ידאג, אני אעזור לו ונסדר ביחד (זה מה שתמיד גורם לו ללכת לסדר, גם אם הוא מתנגד). זה לא עזר. הבכי גבר. אמרתי לו שאני אתן לו קצת זמן לעצמו ויצאתי מהחדר. זה רק הגביר את הבכי.
חזרתי לחדר, ליטפתי לו את הרגל, גם לא עזר.
בסוף קם, יצא מהחדר ובקול רגוע מאד אמר: "זהו, החלטתי, אני יוצא". פחדנו שייצא בכוח ובמאבק, אז אמרתי לו שאין בעייה אם הוא רוצה להירגע בחצר (בית פרטי), רק שיהיה במרפסת. הוא סירב ורצה ללכת מחוץ לחצר.
עצרתי אותו והסברתי שזה מסוכן ואני לא מסכימה שיעזוב את החצר. הבין ועצר, התלבט מה לעשות, אבל לא נרגע והמשיך לצרוח אבל בעוצמה נמוכה יחסית. הצעתי שיסתובב בחצר, לבד בלי שיפריעו לו. הוא לא הסכים.
ואז בעלי הציע לו לעזור להכין פיצה, להוציא את העצבים על הבצק (בכללי, הילד מאד אוהב לרדד בצק). הוא הסכים ישר, התחיל לדבר תקין, הלך בלי בעיות לשטוף ידיים ופשוט הכל נשכח.
אז עם כל הכבוד להבקרה של בעלי, אבל הילד כבר היה בחצר. למזלינו, היינו בקשב מלא איתו. מה אם יום אחד ייצא מהבית?
ומה אני עשיתי לא נכון?
בן 9
 

TikvaBonneh

New member
דעתי

לדעתי אתם לא מקבלים הדרכת הורים מתאימה, וגם הילד כנראה לא מקבל טיפול נכון. אצלנו המטפלת של הילד עובדת איתו המון על טכניקות של הרגעה - נשימות, מדיטציה. זה מאוד אפקטיבי.
אני לא מבינה איך היא פעם בשבועיים פוגשת אותכם ולא נותנת לכם כלים איך להתמודד עם התקפי זעם וגם לא הזהירה אותכם באיזה סיטואציות זה יכול לקרות.
אני מציעה שתפסיקו לקבל ממנה הדרכת הורים. תקחו במקומה מנתחת התנהגות מוסמכת שתגיע אליכם הבייתה ותכין לכם תכנית מפורטת - מה עושים בכל מצב. ממש כמו אלגוריתם במחשב.
בתכנית היא תכתוב לכם מה עושים בכל מצב של התנהגות לא נאותה וגם איך נמנעים מהלגיע להתקפי זעם.
חבל נורא. אתם סובלים והוא סובל ואתם משלמים כסף והולכים להדרכות והכל רק נהיה יותר גרוע.
אם הייתי גרה בסביבה אני הייתי לוקחת את זה על עצמי, בחיי. ממש לא יכולה להמשיך לראות איך אתם סתם סובלים.
 

yonitbrk2

New member
עצה מנסיון והסבר

גיל ההתבגרות - היום גיל ההתבגרות מתחיל מוקדם יותר, ולעיתים כבר בגיל 9 מתחילים לראות את התופעות. רק שאצל הילדים שלנו, במרבית הפעמים התופעות מוקצנות. אז א. יכול להיות שהילד שלך נכנס לגיל, כך שיתכן ותראו הרבה תופעות לא מובנות כגון זאת. ב.הילדים שלנו ככל הילדים, גם להם יש רצונות - יתכן ורצה להמשיך לשחק, ולא התחשק לו באותו הרגע להפסיק הכל ולהתחיל לאסוף, וזה בסדר, גם להם יש רצונות, כפי שכתבתי, רק שכל הקושי הוא שקשה להם להסביר את עצמם, אז אם הילד תקשורתי, להדגיש בפניו שהוא חייב להסביר את עצמו ולא בבכי, וזאת כדי שתוכלו להבין אותו. ג. מנסיון שלנו לגבי הקושי בסיום פעילות וסידור חדר לקראת סגירת היום - אנחנו מודיעים לו כמה דקות לפני , כדי שיתחיל להפנים שזהו, שהוא חייב לסיים את עיסוקיו ולהתחיל לסדר. וזה אומר - נניח עשר דקות לפני, להכנס ולהסביר לו שמתחילים להתארגן לקראת ארוחת הערב, ושאתם מבקשים שיתחיל לסיים, כי עוד מעט תבואו לעזור לו לאסוף. לאחר חמש דקות, להכנס ושוב להזכיר, ובסוף להכנס ולהזכיר לו שהגיע הזמן לסיים. בהתחלה יהיה קשה, אבל בסוף יפנים . לא להרים ידיים, ואם ההתפרצות מתבטאת רק בבכי, לא להתרגש מזה. אפשר לתמלל לו את הקושי, ולהסביר כי אתם מבינים שקשה לו, ואתם כאן כדי לעזור. טוב עשיתם שיצאתם מהחדר, כך צריך לעשות.
 
למעלה