איך מתמודדים עם כאב?

[noosh]

איך מתמודדים עם כאב?

אני יודעת שיש שרושר בנושא ממש שתי הודעות מתחתיי, אבל אינ לא מתכוונת ככה. לישון או לקרוא ספר טוב זה נחמד באידאל, אבל זה לא אפשרי כשאני בצבא. אני מתכוונת איך מתמודדים עם כאב ביומיום, בתפקוד השגרתי. איך אינ לא נותנת לזה להשפיע על העבודה שלי, איך אני נושמת ולא נותנת לעיניים שלי לדלוף, איך אני לא חושבת על זה כל הזמן, איך אני מצליחה להתרכז בדברים אחרים. ואיך משכנעים את עצמך שאפשר לחזור לאותה נק' התחלה שמחה של פעם. (דיברתי עם אנשים, זה לא שעצרתי הכל בתוכי.. ובכל זאת. ) אולי אינ מבקשת משהו שהוא בכלל בלתי-אפשרי, אבל אם יש לכם עצות, אני אשמח לשמוע.

 

[lollapalooza]

אמ,

אני לא יודעת אם זה יעזור לך בהכרח, אני פשוט אספר לך מה אני עשיתי. ומה שעשיתי, זה שפשוט הלכתי עם זה. לא התנגדתי. העיניים דולפות באמצע היום

הולכים למקום שקט, סוגרים את הדלת ובוכים כמה שצריך. אחר כך שוטפים פנים ויוצאים החוצה חזקים יותר. ככה התמודדתי ימים שלמים. היו לי הפסקות בכי, וזה נגמר. אני לא יודעת איך מפסיקים לחשוב על זה כל היום. פשוט שוקעים בעבודה, מנסים. ואם זה לא עובד, אל תילחמי בזה. תחשבי על זה. אז מה

זה קטע קשה וצריך לעבור אותו. הדבר היחיד שמנחם זה לדעת שזה יעבור בסוף. לאט לאט, זה יעבור.

 

[יעל ניסן]

ביום יום

כשכואב, לומדים להכיל את הכאב בכל מיני צורות. אנשים צעירים עוד לא מכירים את עצמם מספיק כדי לדעת איזו צורת הכלה הכי עובדת עבורם - אבל כדי לדעת, צריך לנסות כלמיני דברים. העצה הכי טובה שיש לי אליך כרגע היא לשמור, במקביל לכאב, איזה ערוץ מתבונן מהצד ולומד. איזה חלק קטן מהמודעות שלך שמתבונן על עצמך ועל איך שאת מנסה להכיל כאב, מה עובד עבורך ומה ממש לא... בשביל הפעם הבאה. אני למשל יודעת על עצמי שסוג העבודה שלי עוזר לי להזיז כאבים הצידה. שבעבודה אני חייבת להיות כל כך בפוקוס על מי שיושב מולי שפשוט אין לי יכולת להתעסק גם עם כל מיני כאבים ודברים מטרידים משל עצמי. אלה מחכים לי בבית לזמני הפנוי.

 

[מ ס ט י ק]

נועה חמודה....

מה שאני עושה כדי להתמודד עם כאב בזמן הצבא זה לנסות להיות כמה שיותר עסוקה... ככה אני שוכחת מהבעיות שיש לי או לפחות משהה אותם לזמן מה. זה עובד די טוב רק שלפעמים כשאין מה לעשות פתאום כל הבעיות חוזרות חזרה ושוב ניכנסים לדיכאון - מה שאורמ שאני שוב מנסה להעסיק את עצמי..

יהיה טוב חמודה!

 

[noosh]

אבל אני לא מצליחה להתרכז בעבודה

המחשבות שלי כל הזמן נודדות, אני לא מצליחה לעשות שומדבר. לפחות היה היום מטבח, לא הייתי צריכה לחשוב. מחר יהיה יותר טוב

 

[lollapalooza]

בכוח.

בקטעים כאלה, עושים הכל בכוח. אם תשכנעי את עצמך שהעבודה זה הדבר הכי מעניין בעולם כרגע, זה יעזור. וזמן. זמן, זמן, זמן.

 

[יעל ניסן]

לכן אמרתי

שאני למדתי על עצמי שסוג העבודה שלי עוזר לי. ומי יודע? אולי אפילו בחרתי בקריירה כזו כדרך להתמודד? את יודעת - כשהייתי סטודנטית בסיבוב ב' ועשיתי הסבה למקצוע טיפולי, הייתי כבר אמא לשני ילדים קטנים וכמובן רעיה. לא היה לי זמן לנשום ובטח לא זמן לעצמי. בתקופה הנוראית ההיא בה הרגשתי שאני לא טובה בכלום (אמא לא טובה, רעיה לא טובה, סטודנטית לא טובה - כי, רבאק! אין זמן להכל!), למדתי על עצמי שאני נכנסת לפרופורציות כשאני נמצאת איפה שלאחרים כואב ואיפה שאני נדרשת לתת מעצמי ומהאנושיות שלי כדי לעזור. מספיק שהייתי צריכה לטפל בילד נכה שלעולם לא יצא מכסא הגלגלים ותוחלת חייו היא מקסימום 20 שנים - כדי לאפס אותי. הייתי מגיעה הביתה ורואה את ההתמודדויות שלי בפרופורציה לכל מיני התמודדויות שיש לאנשים אליהן נחשפתי בעבודה ובלימודים... ולמדתי להיות קצת פחות עסוקה רק בעצמי, ברגשות שלי, ובעניינים שלי. למדתי להעריך מה שיש לי, למדתי פחות לרדות בעצמי לפרפקציוניזם, למדתי שיש עולם שם בחוץ, ועם כל הכבוד לי ולרגישויות שלי - יש עוד דברים חשובים.... למדתי המון דברים דרך ההתנסות שלי החוויות שצברתי לטוב ולרע. אבל זו הדרך שלי. מה שהזמנתי אותך לעשות הוא ללמוד מה עוזר לך. את עוד לא יודעת, וגם אנחנו לא. אנחנו רק יודעים להגיד לך כרגע שסוג העבודה שאת עושה עכשיו הוא כזה שמחשבותיך יכולות לנדוד שם חפשי ואת לא מצליחה לשמור שם על פרופורציות. נסי דברים אחרים!! לדאבוני אין קיצורי דרך בעניין הזה. ניסיון חיים לוקח את זמן ההתנסות שצריך כדי לצבור אותו. מה שכן, אני יכולה להגיד לך שההתנסויות הקשות הן חשובות לא פחות מההתנסויות הטובות. אדם שרק טוב לו והכל סבבה לא לומד הרבה. בחיי שלא.

 

[noosh]

האמת שאני לא מתכוונת לכאב "תמידי"

כי אני בנאדם דווקא די שמח בד"כ, וביומיום אני לא שוקעת בכאבים הפרטיים שלי. אני מדברת על כאבים "מזדמנים" כאלה, כשממש נפגעים ממשהו או ממישהו, וזה יום או יומיים (או שבוע או שבועיים) של כאב. ממש. אינ לא יודעת, אולי אני רגישה מדי, אבל זה כואב ממש. אבל אולי זה מה שאני צריכה. יום של כאב ושל לשקוע ולבכות ולשחרר, וללכת לישון ולקום אחרת. כי הלכתי לישון וקמתי קצת אחרת. אינ רק מקווה שקמתי אחרת לא מתוך הדחקה אלא מתוך השלמה. תודה על התגובה, ועל העצות. אינ אפנים

 

[Dizen]

אני מבינה אותך כל כך.

בי פוגעים הדברים הכי קטנים, ודווקא מהגדולים אני לא מתרגשת. לכן כאבים "מזדמנים" כמו שאת קוראת להם [אהבתי מאד, אגב. אני חושבת שאאמץ את המושג הזה

] אני למעשה אחזור על כל מה שאמרו פה - לבכות ולישון. ולבכות כמו שצריך, לא להחניק את זה... במקרים קיצוניים אפשר גם להרביץ קצת לכרית

וכמובן, את תמיד יכולה לדבר איתי. אני מקווה שאני לא באמת צריכה להגיד את זה...

שצריך להיות לא-וירטואלי.

 

[יעל ניסן]

זה בסדר

גם אני לא התכוונתי לכאב תמידי. לא חושבת שקיים כאב תמידי - אלא אם חולים במשהו. בחיים הרגילים כאב בא וכאב הולך.

 

[מ ס ט י ק]

אני מביהנ אותך...

גם לי היה סיפור שבעקבותו לא יכולתי לחשוב על שום דבר חוץ מאותו המקרה שאליו המחשבות נדדו. מה שעשיתי הוא בכוח התחלתי לחשוב על דברים אחרים, העסקתי את עצמי עד שבקושי היה לי זמן לחשוב על מה שהציק לי... לעיתים אני חוזרת לחשוב על זה ועל מה קרה (מדובר בבחור ששבר את הלב) אבל אני ישר מתחילה לחשוב על משהו אחר כדי לשכוח אותו עד כמה שניתן!

 

[hodayoyo]

אצלי זה הפך לשגרה../images/Emo60.gif

כלומר הכאב הוא חלק ממני תמיד ואני פשוט שמה אותו בצד ומתעסקת עם דברים אחרים. כמו הבריחה לשינה, שככה את לא במצב של לחשוב על הכאב, אני פשוט מתעסקת בדברים אחרים, גם שטויות, והופכת את הדברים האלה למרכז וככה לא מתעסקת בכאב. בגלל זה בחופשים בד"כ אני חוזרת לדיכאונות, כי משעמם לי ואז יש לי זמן לחשוב ולחפור והכאב עולה. אני יודעת שזה לא מה שהתכוונת, כי את רוצה להתמודד. אני לא מתמודדת, וזה מה שיש לי להציע לך.

 

[TheBeast]

אשמח לדעת גם כן..

אינני יודע כיצד לענות לך על השאלה הזו, על אף שאני אישית מתמודד איתה שנים רבות.. הרעיון העיקרי שלי היה להתעלם מהכאב, להבליג ולהמשיך הלאה. זוהי לא הייתה התגברות והתמודדות.. אלא יותר בריחה זמנית מדבר שיש לו רק התחלה וסופו אינו ידוע. הכאב הזה הוא דבר שמלווה כל אחד ואחד מאיתנו בחיי היום יום במגוון סיטואציות ונושאים שונים. ומלבד האופטימיות והשמחה הנכפית, לא מצאתי לכך מזור אחר. למרות כל זאת, יש דבר שלא ניסיתי ואינני יודע אם הוא ישים לחלוטין. שינוי. הכאב הוא דבר יחסי ומשתנה. אנשים שונים נפגעים מדברים שונים בצורה שונה וברמה שונה. ההגיון אומר שברגע שתפיסת העולם שלי תשתנה- ההתייחסות שלי לכאב תשתנה. אבל בד בבד, גם אני אשתנה. התחושה לעת עתה היא תחושה של שיגעון עולה וגובר שמציף אותך וחונק.. הבלבול הוא גדול מכיוון שאנחנו מחפשים תשובה כל כך ברורה ועדיין כל כך חמקמקה. הדרך אל האושר היא פרדוקס מושלם, זאת מכיוון שהכלי היחיד שאפשר לבטל בו כאב ולהשיג את האושר.. הוא האושר עצמו. נותר לנו רק לחייך ולקוות לטוב, לדעתי..

 

[פרובוקטור]

מוציאים בדיבורים

 

[Elsewhere]

ארג.

מצטרף לשאלה.

 

[Elsewhere]

ואמכבר,

אז אני, בזמן האחרון, פשוט למדתי להתרגל לכאב. המחשבות נודדות, זכרונות עולים וכלמיני- והכאב מועט. שלושה וחצי חודשים של לחוות את הכאב הזה, כל פעם מחדש, וכל פעם להרגיש את אותו הדבר- פשוט גרמו לי להתרגל לעניין. מעין הרגל שכזה, שכשמשעמם המחשבות האלה באות, והכאב מגיע. אני מקווה שעוד כמה חודשים, אני אתקשח מספיק כדי שזה לא ישפיע עליי. ובקטע של הכאבים ה"מזדמנים", אני מאמין שצריך את היומיים-שלושה-ארבעה-עשרה של להיות קצת מדוכדכים, וככה לדעת להתמודד יותר טוב עם דבר כזה בפעם הבאה. מתישהו שנה שעברה, אחרי מבחן שהייתי בטוח שאני הולך להיכשל באיזשהו מבחן בבר אילן [הנכשל הראשון שלי, במבחן די חשוב], הגעתי הביתה, הסתגרתי בחדר, ופשוט ישבתי עם עצמי. התקשרתי לכמה אנשים, שפשוט עזרו לי להתמודד עם זה קצת, ואת השאר עשיתי בעצמי. המ, זהו?

 

[joshh]

היי נוש

איך מתמודדים עם כאב... שאלה טובה, כל אחד בדרך שלו. בעיקר להשלים עם מה שקרה, לסגור מעגל. אז איך עושים את זה ? בשביל להתמודד טוב יותר עם כאב ושלא ישפיע לך על החיים. את צריכה לקבוע זמני "התאבלות", כלומר, את קובעת שרק שתגיעי הבייתה את חושבת על זה. בגלל שלא טוב להדחיק את הכאב, אזי אני אומר שצריך רק לעקב אותו לזמן שאפשר לעשות זאת בצורה אפקטיבית שולא תפגע בחיים בשוטפים. הרי הכאב זמני ועובד בסופו של דבר ואחרי זה ממשיכים אלה. רצוי לסגור מעגל, כלומר, להגיע לדרך הנכונה של השלמה עם מה שקרה ולדעת שיש חיים אחרי זה. קשה לייעץ לפרטים כי לכל כאב יש סגירה משלה. לכן בגלל שלא פירטת את סוג הכאב ומהיכן הוא נובע. אני יכו להגיד לך רק שאת צריכה לדעת מהיכן הוא נובע, להגיע למסקנות בונות, להגיע לתובנות ולסגול את המעגל, אני מקווה שעזרתי קצת, joshua

 

[noosh]

תודה ../images/Emo13.gif

לסגור מעגל זה החלק הקל. לפעמים אני מעדיפה לשבור מעגלים. אבל אני משערת שההסתכלות שלנו על "מעגלים" היא קצת שונה. בכל מקרה, תודה על העצות, אני אנסה ליישם את עניין "דחיית הכאב", למרות שבאותו היום, כשכתבתי את זה, זה היה בלתי אפשרי.