איך מתמודדים עם כזאת תמונה?

[יעל של אודי]

איך מתמודדים עם כזאת תמונה?

אני מרגישה שאני מתפרקת. השבוע הייתי בטיפול ותוך כדי הסשן חלפה במוחי תמונה שלא מרפה. יום או יומיים לפני כן קיבלנו את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות של התינוקת שלנו. לצערינו לא היה להם מה להוסיף. לא מצאו כלום. הכל היה מושלם. אז שוב כל אותן הספקות והאחוזים והמחשבות, כנראה שהרגתי תינוקת בריאה. אבל שם כבר הייתי. עם זה אני מנסה להתמודד מאז אותו יום נורא. הרע מכל מגיע כעבור יום יומיים שמגיע דף נוסף בו מפורטים אחד לאחד כמה שקל כל חלק וחלק בגופה של הקטנה שלי. פירקו אותה לחתיכות ורשמו רשימה בה הופיעו בנפרד משקל כל איבר ואיבר הלב, הכליות, ריאה ימין, ריאה שמאל, הכבד ואחרון חביב, המח. אני רוצה למות. במוחי כל הזמן חולפת התמונה של גופה הקטן והריק, כמו בלון שרוקנו אותו מאויר. אין לי ספק שלא "בזבזו זמן" בלהחזיר אותם למקום, וכך נזרקה לתוך קבר אחים, מפורקת, בתוך שקית או קרטון, כמו שקית של זבל לא רצוי. זה לא נכון. אני כל כך רציתי אותה. אני לא ידעתי מה יעשו לה בנתיחה. אני נשבעת שלא ידעתי! אז תגידו לי אתם, איך מתמודדים עם כזאת תמונה?! איך נתתי לזה לקרות. איך יכולתי לתת להם לעשות את זה. גם ככה הנתיחה לא הועילה לכלום, אז בשביל מה. אני נחנקת, נגמר לי האויר, אני רוצה למות סליחה על התיאור הנורא... חשבתי הרבה לפני שכתבתי ובסוף החלטתי שאם אני לא יכולה לשתף אתכם אז אין לי מה לחפש פה, כי אני באמת מרגישה שאני יכולה לפרוק פה בלי להתפרק לגמרי

 

[יעל של אודי]

סליחה

יום אחרי. ראיתי מה כתבתי אמש. הייתי במצב רע. אני מאד מצטערת שלא ניתן לבטל דברים שנכתבו בפורום. זה לא היה המקום. אם הכאבתי למישהו או גרמתי איזשהו עוול אני מתנצלת מעומק נשמתי. סליחה יעל

 

[מירבא]

בלי סליחה

כל כך מכירה את השלב הזה של להגיד ומיד להתנצל אבל את היא זו שמרגישה את הדברים ויש לך צורך ברור. אז לפחות פה שכולנו כל כך מכירות את הסיטואציות וכל כך מבינות את הכאב העצום והקונפליקטים האין סופיים תרשי לעצמך להגיד את הכל גם אם יום אחריי זה ,זה פתאום נשמע לך לא טוב! ואיך מתמודדים עם תמונה כזאת... אי אפשר הדרך היחידה היא לחשוב על זה כמה שפחות זה הדבר היחידי שעזר לי עם קבלת התוצאות הייתי במצב נפשי קשה ותוך מספר ימים פשוט החלטתי לא לחשוב ולדמיין את זה יותר וזה עזר. מקווה שגם אצלך זה לפחות ישאר מאחור ולא יכאיב יותר שלך מירב

 

[sivanori]

אויי, יעלי, איזה חוויה נוראית

איזה אכזריות מצד האנשים ששלחו לך את דף הנתיחה ! איזה זוועה. אני רק יכולה לתאר לעצמי את הצמרמורת שעברה בך כשפתחת את המעטפה. אנחנו (למזלנו ?) קיבלנו רק מסקנות. באופן אירוני, הן הצדיקו את הצעד שלנו, וזה הקל עלי קצת. חבל (?) שלך לא קרה דבר דומה. לפעמים עושים דברים רק בשביל הסיכוי הקטן. אני אספר לך דוגמה שהיתה לנו - הילד שלנו היה תסמונתי, אבל לא משהו שניתן לראות בתמונה כרומוזומלית (כלומר - מי שפיר). לא ראו כלום בסקירות (והיו המון). אז הצרה נחתה עלינו כשהוא נולד. לאחר שהוא נפטר אשרנו לעשות לו נתיחה, כי היינו פשוט חייבים לסגור כל פינה. לאחר כשנה וחצי נודע לי על בדיקה שנקראת SKY שבעקרון היא קצת יותר מדוייקת מבדיקת מי שפיר כי היא צובעת את הכרומוזומים ואז אפשר לראות יותר מאשר בתמונה שחור-לבן. אז דאגתי שיגדלו תאים בירושליים, ויעבירו אותם לפתח-תקווה ומשם למגדל העמק. חוץ מזה, כבר הייתי בהריון והיו לי תאים מהעובר החדש כי עשינו מי שפיר. במסגרת "חייבים לדעת הכל" רצתי עם התאים האלה מחיפה לפתח-תקווה. עשיתי תאונת דרכים קלה (לא קרה לנו כלום, רק לפח של האוטו ולחשבון הבנק), שגעתי את בעלי שיחיה במשך שבועות ומה יצא מזה? כלום. גורנישט. את העובר החדש לא בדקנו בכלל, אחרי שמהראשון לא יצא כלום. טירוף מערכות מושלם, ומה יצא? כלום. אבל זה מה שאנחנו עושים. במסגרת האחריות שלנו כהורים אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי שזה לא יקרה לילדים האחרים שלנו. כל פירור מידע, כל שביב של תקווה, הכל חייב להבדק ולהיות מתוייק כדי שנוכל להבטיח כמיטב יכולתנו כדי שזה לא יקרה שוב. ולכן עשית את הנתיחה. ומה שעשו לקטנה שלך זה מה שעושים בנתיחה. רק שלא היו חייבים לספר לך על זה לפרטי פרטים. כמו שאת יודעת שהדבר הנכון היה להפסיק את ההריון, כך את יודעת שזה היה הדבר הנכון להסכים לנתיחה. בלי עובדות אי אפשר לנסות למנוע את זה שוב. חבל שלא קבלתם עוד פרטים, אבל את זה לא ניתן היה לדעת מראש. קבלי גם חיבוק חזק. יותר מזה אני לא יכולה לעשות. חבל שלא חשבתם על לקבור אותה, זה כן עוזר. אני חושבת שאולי תוכלו לעשות טקס דומה כדי להקל על עצמכם, וכדי שיהיה לכם מקום פיזי ללכת לבכות בו. לקבר של הבן שלי אנחנו עולים עכשיו פעם בשנה, אבל בחצי שנה הראשונה אחרי מותו הייתי שם כמעט כל בוקר. אחרון חביב, אם לא תפרקי כאן, איפה תעשי את זה? אנחנו פה בשביל לעזור לך כי כך אנחנו עוזרים לנו. אל תתבישי. חבל. בוכה יחד איתך, סיון

 

[פילה סגולה]

יעלי שלנו../images/Emo14.gif

יעלי. את לא צריכה לבקש מאיתנו סליחה. מי כמוני יודעת על כל המחשבות הנוראיות האלה ואני חושבת שהדרך היחידה לנצח אותן היא להוציא אותן החוצה. את אמא טובה ועשית את ההחלטה הכי נורמלית בתנאים הכי לא נורמלים שקיימים. מי יכול להיות באמת קר רוח ושווה נפש מול סטיסטיקות מאיימות (ומה גם שלי הסתבר שככל שאנשים הם יותר מרוחקים ויותר קרי רוח ככה הם נוטים יותר לכיוון הפסקת ההריון). גם אצלי יש סיכוי עצום (כ-40%) שהפלתי עוברית בריאה לחלוטין, אבל מכיוון שאין בדיקה בעולם שיכלה להגיד לי אם היא בריאה או לא בעודה ברחמי נראה לי מטורף להמשיך בהריון עם 60% לילדה פגועה (ומטורף ככל שזה נשמע כמעט המשכתי). אני עוסקת בסטטסטיקה ואני יודעת שבסופו של דבר גם אצלך וגם אצלי הן היו או מאה אחוז חולות או מאה אחוז בריאות, אבל לא יכולנו לדעת. יכולנו כמובן, לא לבדוק שום דבר בהריון ולקבל כל מה שנלד, אבל בחרנו לבדוק, ואחרי תוצאות כמו שהיו לנו לא יכולנו להחליט אחרת. גם לי היה קשה לחשוב על עצם הנתיחה (שעשו אצלנו, אבל בגלל שלא מדובר שמשהו שעשוי לחזור העדפתי להנות מן הספק ופשוט לא לדעת את התוצאות). לא יכולתי לחשוב על מה יעוללו לה שם ועל השקית השחורה הזו שנזקרת כלאחר יד בחלקת הנפלים, אז אחרי המון לילות מייסרים פשוט החלטתי (עד כמה שזה עניין של החלטה) לא לחשוב על זה. אני יודעת שקשה לך נורא והדו"ח (חסר הרגישות, דרך אגב) זורק אותך מאוד אחורה, אבל בשביל זה אנחנו כאן. כולנו היינו בתהומות האלה. אני לא רוצה שתחשבי שאת לא מקורית

אבל אני בטוחה שכל מחשבה נוראית שיש לך כבר עברה כאן בראש למישהי, כך שאת לא צריכה לפחד מלומר אותן. עדיין, ברור שכאשר זאת המחשבה שלך היא אישית, ועל העוברית שלך וכואבת עד אין קץ ואנחנו איתך. אל תפסקי לשתף אותנו. אני אוהבות אותך בדיוק כמו שאת, כולל הכל. שלך, הפילה הסגולה

 

[יעל של אודי]

תודה לכולכן

על הבית החם שנתתם לי ועל החופש להיות מי שאני כרגע (מישהי חדשה ולא כל כך מוכרת, לעצמי בעיקר) תודה

 

[יעל של עדי]

תגובה../images/Emo24.gif

אני מחבקת אותך ומחזקת אותך. אני זוכרת מה עבר עלי ביום בו קיבלנו את תוצאות הנתיחה ואת התמונות שעברו במוחי ואני מבינה אותך עד מאוד. אין מילים.

חיבוק||חיבוק

 

[תמיד איתנו]

ליעל...../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

שלום יעל, הודעתך ריגשה אותי מאד... כן "הייתי שם". מאד מבין את תחושותיך והתלבטויותיך... מדוע? למה היינו צריכים את הנתיחה וכל השאלות ששאלת. כל כך מזדהה עם מה שכתבת...שמגיע דף נוסף בו מפורטים אחד לאחד כמה שקל כל חלק וחלק בגופה של הקטנה שלי. פירקו אותה לחתיכות ורשמו רשימה בה הופיעו בנפרד משקל כל איבר ואיבר הלב, הכליות, ריאה ימין, ריאה שמאל, הכבד ואחרון חביב, המח... כן, כואב מאד... אבל מה האלטרנטיבה? שהיינו ממשיכים את ההריון, מקבלים גוף שלם אבל של ילד שלא יהינה או ילדה שלא תהנה מן החיים? אני יודע שהשאלות הללו הן קשות, ואין עליהם תשובה... רק רציתי לומר לך יעל כי מחשבותייך כל כך אנושיות, ולילדייך העתידיים יהיו האמא והאבא הכי טובים בעולם! ולגבי התינוקת שלא תזכי לגדל - אני בטוח שאם היא צופה עלייך ועל אודי מלמעלה, היא יודעת שהיא זכתה בפרק הזמן הקצר יחסית להיות העוברית של זוג שמאד מאד אהב אותה, ולעד יאהבו אותה, וכל מה שעשו (כולל הנתיחה) היה אך ורק ממקום טוב של אהבה. שלך, תמיד איתנו.