איך מתמודדים עם סביבה כ"כ מלחיצה

[ריקי29]

איך מתמודדים עם סביבה כ"כ מלחיצה

אז אחרי שהבעלול סופסוף מעכל שהולכים ללדת בבית. ואני מתלהבת ומתעסקת רק בזה. איך מתמודדים עם כל ההערות המעצבנות כמו: "זה חוסר אחריות", "זו טיפשות" ושאר ירקות? לא שזה משפיע על ההחלטה שלי, ומילא שזה מגיע מאנשים שאני באמת לא מתייחסת אל דעותיהם, אבל כשזה בא מהמשפחה המורחבת.... זה בהחלט לא נעים. וגם אם אני שולחת אותם למאמרים שמסתמכים על עובדות, זה לא ממש עוזר....

 

[סטיוויה]

לא מדברים ולא משתפים.

 

[שושה בלה]

המלצה :

לתת תאריך לידה חודש אחרי(התינוק נולד פג במשקל 4.100 ) מי ששואל ומתעניין להגיד אני לא יודעת או לתת שם של בית חולים קרוב. אם את ברת מזל והבטן לא יוצאת מהר אז לא לספר למי שלא יודע ואז עד שקולטים את אחרי. לבקש את המרחב שלך ולהגיד אין לי כוח לדבר על זה(לאנשים מאוד לא קל לקבל את זה אבל שישתו הם כוס מים ולא את) לבקש מהאנשים לא להתעסק עם ההריון שלך. ושהם מד'ברים לעשות את עצמך כלא באזור. חוץ מזה להכנס לבועה יפה שתשמור עליך. המשך הנאה ובריאות

 

[Manty]

../images/Emo45.gif

 

[אשכר ש]

תראי...

לדעתי, קודם כל תחליטי אם את רוצה להוציא על זה אנרגיות או לא. האם יש לך כח להתחיל להסביר? לי למשל כן היה כח ורציתי להסביר מה עומד מאחורי החלטתי, אך לא לכל אחת יש כח לזה ואם אין לך, אז אין טעם לנסות. כמובן שלא פתחתי בדיון עם כל אחד, רק מי שנראה היה לי שבאמת מוכן לשמוע. הסברתי את ההוכחות המחקריות, את ה"רולטות מזל" שקורות בבי"ח, את מפל ההתערבויות וכמובן שסיכמתי בכך שלא לכל אחת זה מתאים אבל אי אפשר להגיד שזה חסר אחראיות ולא בטוח כי זה פשוט לא נכון, על זה אין מה להתווכח. זה לא שלצערנו, אין טרגדיות בבי"ח, פשוט פחות שומעים על זה כי זה פחות "עסיסי".

 

[ריקי29]

אז זהו ש...

מהרגע שהבנתי שזה הדבר הנכון לעשות, הפכתי להיות ממש מסיונרית בנושא... אני מוצאת את עצמי יושבת ומתווכחת ושולחת מיילים עם לינקים של מחקרים שנעשו בנושא, סיפורים, עובדות ובכל זאת אחרי שאנשים קוראים את הכל הם בכל זאת מהנהנים ואומרים "שיהיה בהצלחה...". איך אנשים שמחשיבים את עצמם לאנטלקטואליים יכולים להיות כל כך שבויים בדעות קדומות?

 

[mamadan]

כן גם לי זה קרה..

איכשהו, אחרי שילדתי, גם כל הקרובים שלי (הורים, אחיות, חברות) הפכו להיות מסיונרים בעצמם.. אבא שלי בן 68 שראה את הנכד שלו 3 שעות אחרי הלידה- הוא היום אחד המסיונרים הגדולים של לידות בית...

 

[ריקי29]

../images/Emo13.gif מקווה שהאיש יתחיל להיות מסיונר

בנתיים הוא הפך ממתנגד לפסיבי עד תומך לא נלהב...

 

[mamadan]

תני לזה זמן.. זה יגיע

 

[swann]

אצלינו זה לא קרה...

שאלתי את האיש האם הוא עכשיו בעד לידות בית. התשובה היא לא. הוא עדיין לחוץ מזה. למרות שעברנו הכל בהצלחה והרגיש לנו נכון ולא היתה סיבה לדאגה, מתברר שהוא עדיין יעדיף גם את הלידה הבאה בבית חולים. מבחינתי - אין דרך אחרת. אולי הוא לא תומך ברעיון, אבל תומך בי וזה מספיק לי לדעת שגם בפעם הבאה היא יהיה נפלא.

 

[mamadan]

באמת? נורא חבל..

עברתם גם לידה בבית חולים? אצלנו הלידה הראשונה הייתה בבית חולים, ובגלל שהוא סבל מהלידה גם, הרעיון התבשל גם אצלו..

 

[swann]

כן, ראשונה בבי"ח ושניה בבית

 

[ס ו ל ה]

מספרים רק למי שרוצים,

לא מספרים לנבערי דעת שחושבים שהם יודעים הכל, מתאפקים מלהתווכח עם מסתייגים. לא משתפים הרבה אנשים. והכי טוב לדעתי להיות מבושלת היטב עם התהליך ולשאת אותו כסוד בינך לאנשים האינטימים בחייך יש בזה לדעתי חוויה כל כך מיוחדת. כששואלים אותי איפה אני אלד אני עונה שעוד לא החלטנו... כששואלים אותי מתי התאריך נכון לעכשיו ובעצת מנטי מהפורום אני עונה שאף פעם! בקיצור היי יצירתית!! בהצלחה וברוכה הבאה

 

[גלית מפעם]

היי ריקי - אני מספרת רק לאנשים פתוח

פתוחים, שאני יודעת בוודאות שלא יביעו דעה מיידית בנושא שאינם מבינים בו. לא מספרת לדעתנים. בן-זוגי, מאידך, דווקא מספר, אבל יש לו מזג אחר משלי ויכולת מדהימה להסביר, מבלי לגרום לשומעים להתגונן בדעותיהם הקדומות. זה מן כשרון כזה שלי אין. הוריי, למשל, לא על התכנית וייתכן גם שלא ידעו עד לאחרי הלידה. אחרי הלידה, לא רק שלא אכפת לי שכולם ידעו, אלא אשמח לספר ולדבר על כך. כעת, אני מרגישה שזה לא ייטיב עמי, יעצבן אותי ולא מתאים לי להיות עצבנית בהריון ולהתווכח בלי סוף.

 

[גלית מפעם]

לא על התכנית = לא יודעים על התכנית

 

[mamadan]

מתעלמים... אל תתני לזה להעציב אותך

 

[רוני של יובל ומאיה]

אני אישית לא מדברת עם כל דכפין

מי ששואל אותי איפה אני מתכננת ללדת, אני עונה שבבית. לא אשקר ולא אסתיר את האמת. ומצד שני, גם לא אנפנף אותה בראש חוצות כי זה מזמין הערות וטענות ומענות. זה גם מיותר מבחינתי. אותי זה מרגש, כן, ואני מתעסקת עם זה הרבה (עכשיו פחות מאשר בהתחלה, אבל עדיין), אבל אני מבינה שזה לא משהו שמעסיק את כל העולם. אגב, לא יצא לי להתקל עד כה בהערות מסוג זה. אנשים בד"כ אומרים לי "וואו איזה אומץ" או "הלואי ולי היתה התעוזה ללדת בבית" או שמחפשים תירוצים מדוע הם לא יכולים ללדת בבית למרות שזה נשמע להם חלום. מוזר, לא? ציפיתי להרבה יותר אנטגוניזם. אולי זה בגלל שאני גרה בארה"ב, וכאן לידות בית הרבה יותר נפוצות ובכלל טיפול אצל מיילדת נפוץ הרבה הרבה יותר מאשר בארץ. ואולי זה בגלל שאני בוררת עם מי להכנס לנושא הזה ועם מי לא

 

[דגת הבננה]

לא מספרים לכל אחד ולא מקשיבים

להערות שליליות. גם אחרי הלידה יש לכל אחד מה להגיד על כל דבר. זה לא נגמר אף פעם

 

[רוני של יובל ומאיה]

גם זה נכון ../images/Emo10.gif

כל אחד יודע איך לגדל את הילדים שלך יותר טוב ממך

בעיקר מי שאין לו ילדים

 

[רוני של יובל ומאיה]

תשמעי קטע ../images/Emo6.gif בדיוק עכשיו נכנסתי

הביתה אחרי שלקחתי את הילדות לגן, והעוזרת שלי ואני התחלנו קצת לדבר. היא בחורה מקסימה מפולין, מדברת אנגלית שבורה, בערך בגיל שלי. היא שאלה אותי איך אני מרגישה ואז פתאום "איפה את הולכת ללדת את התינוק"

הנה דוגמה למישהי שאם לא היתה שואלת, לא הייתי נכנסת איתה לזה. אז אמרתי בפשטות שכאן, בבית. הפרצוף שלה נראה בערך ככה:

היא היתה קצת בהלם (אני לא יודעת עד כמה מקובלות לידות בית בפולין של ימינו

) אבל אז היא התעשתה ושאלה אם גם הבנות נולדו בבית, ועניתי שלא, הן נולדו בבית החולים וזו לא היתה חוויה נעימה אז הפעם אנחנו מעדיפים בבית. וזהו. לא פירטתי יותר, היא לא שאלה יותר, ונגמר. אם הייתי מתחילה עכשיו להרצות לה על חשיבותן ובטיחותן של לידות בית היא לא היתה יודעת מאיפה זה נפל עליה... אז ככה אני - שואלים, אני עונה. ממשיכים לשאול - אני מרחיבה. ואם מפסיקים לדבר על זה או שאני רואה שזה גורם למישהו חוסר נוחות, אני פשוט שותקת.